ליקוטי חבר בן חיים ו לז

שמשפי' עצמו בעיני המקום כענין שנ' לא מרבכם מכל העמים חשק וגו' עד כי אתם המעט מכל העמים ואמרו חכמים ז"ל אמר להן הקב"ה לישראל חושק אני בכם שאע"פ שאני משפיע לכם טובה וגדולה אין אתם מתרברבין לפני כאומות הללו אלא אתם ממעיטים עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמ' ואנכי עפר ואפר נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו ונחנו מה דוד אמ' ואנכי תולעת ולא איש ומהו חשק בכם ויבחר בכם חשק בכם בעה"ז ויבחר בכם לעה"ב אבל אומות העולם אינן כן נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר לפרעה אמר מי ה' סנחריב אמ' מי בכל אלהי הארצו' וגו' חירם אמר מושב אלהים שבתי נבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב

בני אהבו את הענוה והדבקו בשפלו' מפני שמביאי' את האד' לידי כבוד כענין שנ' כי השפילו ותאמר נוה ושח עינים יושיע דעו לכם שכן הו' שלא זכה שאול למלכו' אלא בשבי' הענו' שהיתה בו ומנין אנו אומרי' כן שנ' אנכי בן ימיני מקטני בני שבטי יש' ומשפחתי הצעיר' מכל משפחות שבטי בנימין וכן הוא אומר פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו שקל עבדו לו וכשהיה בורח מן השררה מה כתי' בו הנה הו' נחבא אל הכלים מה עלתה לו ושאול לכד את המלוכה על יש' וכן דוד מלך יש' לא זכה למלכו' אלא לפי שהיה בו מדת הענוה והי' משפיל עצמו כענין שנ' ודוד הו' הקטן ומנין שהיה משפיל את עצמו שנ' מי אנכי ומי ביתי כי הביאתני עד הלום ואמר ואנכי תולעת ולא איש וכן הוא אומר הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה ואומר ונקלותי עו' מזא' והייתי שפ' בעיני ואחז"ל ושם אחיו יקטן למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין עצמו ולפיכך זכה להעמי' י"ג משפחו' ק"ו ומה אם הקטן שמשפיל עצמו כך גדו' שהו' מקטין עצמו עאכ"ו שהק' מגדלו וחסידי' הראשוני' בחרו במדת הענוה מפני שהיא ממבחר מעל' המדו' ויש מהן שנשתבח ואמ' שהי' מוחל על עלבונו והי' אומ' תמיד הבור' ימחול לכל מי שציער אותי ודבר זה מדרכי הענוה ואחז"ל לעול' יהא אדם ענותן כהלל ואמר חכם א' כל מעלה באדם מתקנאין עליה חוץ מן הענוה ואמ' א' מי שהו' עניו יהא אדון ואחז"ל באגדה איזו הוא ממד' הענוה כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכל מי שאינו מתיהר על הבריו' ושומע חרפתו ושותק וכל מי שאינו מקפיד בשעת כעסו ומקבל את כל האדם בסבר פנים יפות וכל מי שאינו משגיח בדברי הבטלה הלא תראו בני מה שכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' ומפני ששתק משה ולא השיבם נחשב לו לענוה ונתייחס בה כענין שנ' אחריו מהאיש משה עניו מאד וגו' ומדרכי הענוה שיהא אדם עלוב ואינו נעלב ומענה רך בפיו ומשיב חמה ומרבה שלו' עם אביו ועם אמו ועם רבו ועם חבירו ואפי' עם גוי בשוק כדי שיהא אהוב למעל' ואהוב למטה כדי שיהא מקובל בפני הבריו' ואחז"ל הוי עלוב לכל אדם ולאנשי ביתך יותר מכל העם ויהיה נבזה בעיניו ומאוס בפני עצמו ומשפיל את רוחו וכובש את יצרו ומכניע את לבו ובולם את פיו בשע' מריבה ומקדי' שלום לכל אד' ומחזי' כ"א נכבד ממנו ובורח מן השררה ואינו רודף אחר הכבו' ויושב בשפל המושבות ואינו חושש גדולה היא מעלת הענו' בפני המקו' שכך אחז"ל אין העולם מתקיי' אלא במי שמשי' עצמו כמי שאינו כתי' הכא תולה ארץ על בלימה וכתי' התם ונחנו מה וכל מי שיש בו מדת ענוה זוכה לירש את הארץ ולהתענג כל ימיו בשלום כענין שנ' וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלו' וכו' ולא עוד אלא שהקב"ה נותן לו תאות נפשו ושומע תפלתו כענין שנ' תאות ענוי' שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזניך וכן הוא אומר קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע

בני הוו זהירין במעלה החשובה הזאת מפני שהיא מן המעלו' העליונו' ובה ישלמו לכם כל עניניכ' ובעבורה תנחלו שם טוב ואהבת כל אדם ותמצאו מנוח' ומרגוע בעולמכם כמו שאמר חכם אח' פרי השפלות האהבה והמנוחה ואמר א' יועץ המדע הענו' ואומר כי פרי הענו' הנצחון ופרי השפלות השלו' והשלוה ומעולם לא ראינו עניו מתחרט ושפל נכשל וכבר צוה חכם א' את בנו ואמר לו סבול דבר א' כדי שלא תסבו' דברים רבים ומי שהו' נקל אצל עצמו יהיה נכבד אצל ב"א הענוה תודע בשעת הכעס ואמ' מה טובה הכנעת פי העניו מחרב פיפיות הגבור ואמר חכם א' הענוה משען הכבל ומגן מהיזק האויב וע"כ לא תוכל להלח' עם נבל כמו שתחריש ובזה תכניעהו ותשוב צור חרבו ותשלוף עליו חרבות הערים אשר יראו מסילתך לו והם יקחו נקמתך ממנו גדולה היא הענוה שכל מי שיש בו מדת ענוה הקב' מוחל לו על כל עונותיו ועובר לו על כל פשעיו ואחז"ל כל המעבי' על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנ' נושא עון וגו' למי