ליקוטי חבר בן חיים ו לה

יצח' לשיח וגו' ואין שיחה אלא תפיל' שנ' תפל' לעני כי יעטף וגו' יעקב תיקן תפלת ערבית שנ' ויפגע במקום וגו' ואין פגיעה אלא תפיל' שנ' יפגעו נא באלהי' צבאו' ואל תאמר אף אני אתקן תפילה אחרת ת"ל אשר עשו אבות' ולא עשאו' לה' בלבד אלא לדורות עשאוה וכן מפורש על ידי דוד ע"ה ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי

בני כשאת' עומדין בתפילה הוו יודעין לפני מי את' עומדין כדי שתעמדו באימה וביראה וברתת ובזיע לפני מי שאמר והי' העול' כענין שנ' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה ויהא לבבכם שמח עליכם שאתם עובדין לאל שאין כיוצא בו בעול' שנ' עבדו את ה' בשמח' ואחז"ל כל המתפל' צריך שירא' את עצמו כאילו שכינ' שרויה כנגדו שנ' שויתי ה' לנגדי תמי' אמרו כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים אמ' להם בני הזהרו ככבו' חבריכ' וכשאת' עומדין להתפל' דעו לפני מי אתם עומדין ומתו' כן תזכו לחיי העה"ב ואחז"ל המתפל' צריך שיתן עיניו למטה כדי שלא יסתכל לכאן ולכאן ויפנה לבו למקום אחר ויכוין לבו למעלה כדי שיהא מכוין לבו בתפלתו גדולה היא תפלת של רבים לפני המקום שהוא נותן צרכיהן להם קודם שיתפללו עליהן כענין שנ' והיה טרם יקראו ואני אענה וגו' לפי שזכותן של רבים גדול לפני המקום וכן הכתוב אומר פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים וגו' ואחז"ל מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבי' שנ' הן אל כביר לא ימאס ואומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בשעה שהציבו' מתפללין לפיכך צריך לו לאדם להיות זהיר וזריז להשכים ולהעריב לבה"כ כדי להתפלל עם הצבור שכך אחז"ל לעולם ישכים אדם להמנות עם עשרה ראשונים שבבה"כ שאפי' מאה באין אחריו נוטל שכר כנגד כולן וכל הרגיל לבוא לבה"כ ועבר יו' א' ופשע ולא בא עליו הכתו' אומר מדוע באתי ואין איש וגו' והרגיל לבוא לבה"כ ובא עליו הכתוב אומר שתולים בבית ה' וגו' וכתיב בתריה עוד ינובין בשיבה וגו' שכל הרגיל להשכים לבה"כ כדי להתפלל עם הציבור מאריך ימים שכן אמר רבי יהושע בן לוי לבניו קדומו ועולו לבי כנשתא וחשוכו פוקו כי היכי דתוריכו יומי וצריך לו לאדם לקבוע מקום לתפלתו שכך אמרו חכמים ז"ל כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלי' תחתיו שנ' ושמתי מקו' לעמי יש' ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגיז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וגו' גדולה קדושתן של בתי כנסיו' שהן חשובי' כבהמ"ק כענין שנ' ואהי להם למקד' מעט בגוים אשר באו' שם ואמ' מר אלו בתי כנסיות שבבבל ואחז"ל בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן ואין נכנסין בהן לא בחמה מפני החמה ולא בגשמים מפני הגשמים ואין מספידין בהן הספד של יחיד אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים ודוקא אכילה ושתיה של רשות אסור לעשות בהן אבל סעודת מצוה מותר שכן נכנסין לשם בהבראות של מת גדולה קדושתן של בתי כנסיות לפי שהשכינה מצויה שם כענין שנאמ' ואתה קדוש יושב תהילות יש' וגו' וכיון שהשכינה שרויה שם צריך לו לאדם להיות זהיר וזריז להשכים ולהעריב להתפלל בהן ולהתעסק בהן בכל המצות ואל יאמר אדם מפני מה אני מטריח עצמי לילך להתפלל בבה"כ אתפלל בביתי שהרי כבודו של מקום נמצא בכ"מ כענין שנ' מכה"כ ואומ' בכ"מ אשר אזכיר את שמי וגו' כבר אמר שלמה בחכמתו כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו וגו' מלמד שאין הק' מקפח שכר כל בריה ובריה ואפי' שכר פסועותיהן בין כשהו' הולך לדבר מצוה בין לדב' עבירה ומעשה באלמנה אחת שהיה לה בית הכנסת בשכונתה והיתה הולכת לבה"כ שבשכונה אחרת כדי לקבל שכר על פסיעותיה: בני צאו וראו כמה גדו' המתפלי בבה"כ שכך אחז"ל כל המתפלל בבה"כ כאילו מקיפו חומה של ברזל ולא עוד אלא שתפלתו מתקבלת לרצון כאילו הקריב מנח' טהורה כענין שנ' כאשר יביאו בני יש' את המנחה וגו' וכל המשכים ומעריב להתפלל בבה"כ כאלו מקבל פני שכינה שנ' אך צדיקי' יודו לשמך ישבו ישרים את פניך וגו' ואין העולם מתקיי' אלא בזכות בתי כנסיות וכבי מדרשות דתנא דבי אליהו בכל יום ויום מלאכי חבלה יורדין מלפני הקב' לחבל את כל העול' כולו שאילמל' בתי כנסיות ובתי מדרשות שהן יושבין ועוסקין בהן בתורה ובמצות היו מחבלין אותו מיד שנ' מדוע באתי ואין איש וגו' הואיל ובתי כנסיות חביבין כל כך לפני המקום שמשרה שכינתו בתוכן וקראן מקדש מעט א"כ צריך לו לאדם לעמוד בבה"כ באימה וביראה ברתת ובזיע ובדעת נוחה כאד' העומ' לפני המלך כדי שתתקבל תפלתו לרצון לפני המקום ואל יכנס בתוכה מתו' קלו' ראש ועזות פנים