ליקוטי חבר בן חיים ו לב

גדול שכך אמרו חז"ל מ"ד וילבש צדקה כשריון ל"ל מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפ' לשריון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוט' מצטרפ' לחשבון גדול לכן בני כשתוכלו לעשות צדקה עשו הן רב הן מעט ובעין טובה ואל תאמ' מה יעשה עני זה מפרוטה א' שאנו נותנין לו כי יזמן לו המקום אנשים אחרים שיתנו לו כמו כן ואותה הפרוטה שתתנו לו עולה לכם לחשבון גדול שכך אמרו חז"ל א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ודעו לכם שכן הוא שבכל הקרבנות כולן נא' אדם כי יקריב איש כי יקריב ובעשירי' האפה שבאה בדלי דלות כתיב בה ונפש כי תקריב אמר הקב"ה הריני מעל' לו כאילו נפשו הקריב לפני ובזכות הצדקה אדם זוכה לבנים שכן אחז"ל במסכ' כלה מה יעשה אדם ויהיו לו בנים יעשה חפצי שמים וחפצי אשתו ואלו הן חפצי שמים יפזר מעותיו כענין שנ' פזר נתן לאביונים ואילו הן חפצי אשתו יפתנה בשעת תשמי' וישמחנ' בדב' מצוה כלומ' ישמחנ' בכל עת שהיא צריכ' לאותו מעשה ותנא דבי אליהו גדולה צדקה שמיום שנברא העולם ועד עכשי' הנותנה הרי הוא משתבח וקולט עצמו מדינ' של גהינ' שנ' אשרי משכיל אל דל וגו' אין יום רעה אלא גהינ' שנ' והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואומר אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת אבותינו הראשוני' מפני מה זכו בעה"ז ולימות המשיח ולחיי העה"ב מפני שנהגו עצמם בצדק' שנ' כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' עד לעשו' צדקה וגו' אף הק' נשתבח בצדק' שנא' ויגבה ה' צבאו' וגו' ואף כה"כ נשתבח בצדקה שנ' צדק ומשפט מכון כסאו

בני כשיבא לפניכם עני אל תעלימו עיניכם כאלו אינכם רואים אותו כדי שלא תשלוט מאירת במעשה ידיכם כענין שנ' נותן לרש אין מחסור ומעלי' עיניו רב מאירות ואחז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז כתיב הכא השמר לך ושמור נפשך מאד פן יהיה דבר בליעל וגו' וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וגו' מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז ואם יש לו לאדם קרובים עניים ואין ידו משגת כדי ליתן לקרוביו העניים ולשאר עניי עירו ולעניי עולם קרוביו קודמין לכל אדם שנ' פתוח תפתח וגו' לענייך תחלה ואח"כ לאביונך בארצך ואם ידו משגת יתן לכלם כפי אשר תשיג ידו בעין טובה כדי שית' מפי המקום כענין שנא' טוב עין הו' יבור' כי נתן מלחמו לדל וגו' וכשם שב"א מצווין לרח' על עניי' כך העניי' מצווין שלא להטרי' על ב"א יותר מדאי שלא יהו מטילין עצמן על הציבור אלא מתוך דוחק גדול כדי שלא לנעול דלת בפני עושי צדקה אלא יה' אדם משתד' ועוס' במלאכ' כדי שישתכ' בה ויחי' ממנו הוא ובני ביתו בעול' ולא יבאו לידי צורך הבריות שכך אמרו חז"ל לעולם ימכור אדם לעבודה שהיא זרה אצלו וקשה עליו מתוך טרחתה מרובה או אפי' שאינה המלאכ' ההיא לפי כבודו ולא יצטר' לבריו' ועוד אמרו הפוך בנבילתא ולא תהפוך במילי פשוט נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימ' גברא רבא אנא וזילא בי מילתא וכל המטיל עצמו על הציבור בחנם הרי זה גוזל את העניי' כענין שנ' אל תגזול דל וגו' ולא עוד אלא שגורם לעצמו שפלות וקלון וחרפה ועליו הכתוב אומר ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' זה מי שהוא בריא וחזק והיה יכול להתעסק ומטיל עצמו על הציבור ומזה האיש ראוי למנוע ממנו צדקה ולהכלימו ולביישו עד שישב וישתדל להתעסק במלאכה שיחיה ממנה הוא ובני ביתו כדי שלא יתגאה בפני הבריות וכל הזריז להתעסק במלאכתו באמונה ותולה בטחונו בהק' בכל מה שישתכר הן רב הן מעט ואינו אומר היאך די לי להתפרנס בדב' מועט כזה עליו הכתו' אומ' ברו' הגבר וגו' מכיון שבטח בק' הק' ממצי' לו חייו בריוח ואינו ירא משני הבצורת והרעב כענין שכתוב אחריו והיה כעץ שתול וגו' עד ובשנת בצורת לא ידאג וגו' ואם עשה כן עליו הכתוב אומ' יגיע כפיך כי תאכל וגו' אשרי' בעה"ז וטו' לך לעה"ב ואמרו חז"ל אין לך אומנו' שעברה מן העולם אלא אוי לו לאדם שהוא רואה את בן חורין באומנות פגומה ועוד אמרו לעולם ישתד' אדם ללמד את בנו אומנו' שהיא נקייה וקלה ויתפלל לפני המקום שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניות ועשירות ללמדך שאין עוני ועושר מן האומנות אלא שלא סייעוהו מן השמים ועוד אמרו חז"ל באגדה מהו כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים לא ממה שאדם עמל ויגע ועושה סחורה הוא נעש' עשיר אפי' הוא יוצ' והולך בשיירה ואפי' הוא פירש כל המערב ואפי' הוא מחזר ע"כ המדברות וכל ההרים לא נעשה עשיר שנ' כי לא ממוצא וגו' וכל ההרי' טורין חוץ מזה שהו' לשון רוממות אין אדם מתרומם מדברים הללו מה הק' עושה