עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryליקוטי חבר בן חיים ו

ליקוטי חבר בן חיים ו לא

Lekutei Heber Ben Chaim part 6 31 · ליקוטי חבר בן חיים ו · free full Hebrew text

Open in the reader →

במחיצתו של הקב"ה שנ' והלך לפני' צדקך וגומר

בני אם בא לפניכם עני אל תחזירוהו ריקם מלפניכ' אם תוכלו כדי שלא יקבול עליכם לפני המקום כי דמעתו קרובה ושועתו עולה לפני המקו' שכך אמרו חז"ל נקמתן של יש' ביד ענייהן ונקמתן של בבל ביד הקב"ה ע"י יש' נקמתן של יש' ביד ענייהן שנ' וקרא עליך אל ה' וגו' ונקמתן של בבל ביד הקב"ה ע"י יש' שנא' ונתתי נקמתי באדום ביד עמי יש' לפיכך צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם שאלמל' הרמאין שבהן מכיון שהי' א' מהן תובע מיד אדם והי' מחזירו ריקם מיד הוא נענש למית' שנא' והי' בך חטא וכתיב הנפש החוטאת הי' תמות ועו' אמרו חז"ל אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מכיכר בפונדיון מד' סאין בסלע לן נותנין לו פרנסה לינה דהיינו כר וכסת כדי לישן עליו שבת נותנין לו מזון ג' סעודו' ואם הי' עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנ' מועט' לעולם יבקש אדם רחמי' מלפני המקו' שלא יביאהו לידי עוני שאם לא בא הו' בא בנו אם לא בא בנו בא בן בנו שנ' כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא העניו' שחוזר בעול' לעול' ירגיל אדם עצמו להיו' ידו פתוחה לכל עני הבא אצלו בין מכירו בין שאינו מכירו לכול' יתן בעין טובה כפי אשר תשיג ידו לא דרך הפק' כ"א על דרך בינונית כדי שלא יצטרך הו' לבריו' שכך אמרו חז"ל נימנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצו' ואמרו עוד המבזבז אל יבזבז יותר מחומ' והני מילי מחיי' אב' לאח' מית' עד פלגא אב' כל ממונו אינו רשאי לבזבז אפי' לאח' מית' שכשם שאינו רשאי להטיל עצמו על הציבור כך אינו רשאי להטיל בניו ובנותיו על הציבור לעולם יעשה אדם צדקה מכל מה שיש לו שכך אמרו חז"ל מאי דכתי' פתח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביויך בארצך למה נח' כלם הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת עיסה נותנין לו עיסה מעה נותנין לו מעה להאכילו לתוך פיו מאכילו ומנין שאם צריך ליתן לו סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו שנותנין לו שנ' פתח תפתח וגו' והעבט וגו' מהו אשר יחסר לו אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו פעם א' לא מצא עבד לפניו ורץ לפניו ד' מילין וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שנתעסק בלויה שנ' ויקומו האנשי' וגו' ואברהם הולך עמם לשלחם שקיים עמהן מצות לויה וכן מצינו במרע"ה שקיים מצות לויה כענין שנ' וישלח משה את חותנו שקיי' עמו מצות לויה ואחז"ל כל מי שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופ' דמים שאילמלא לוהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים בתינוק' שנ' ויעל משם בית אל והוא עולה בדרך ונערים קטני' יצאו מן העיר וגו' ועו' אמרו כל המלוה את חבירו אפי' ארבע אמו' בעיר אינו ניזוק ועוד אמרו כופין ללויה ששכר לויה אין לו שיעור שנ' ויראו השומרי' איש יוצא מן העיר ויאמ' לו הראנו את מבוא העיר ועשינו עמך חס' ואמת וכתי' ויראם את מבוא העיר וגו' ומה חסד עשו עמו שכל אות' העי' הרגו לפי חרב ואותו האי' ומשפחתו שלחו ומה שכר שילם לו המקום שנ' וילך האיש ארץ החיתים ויבן עיר ויקר' שמה לוז היא שמה עד היו' הזה היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה בא נבוכדנצר ולא החריבה ואף מ"ה אין לו רשות לעבור בתוכה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה בהן מוציאין אותם חוץ לחומה והן מתים והלא דברים ק"ו ומה כנעני זה שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו אלא שעקם להם את הפה או שהרא' לה' באצבע גרם הצלה לו ולזרעו ולזרע זרעו עד סוף כל הדורות המדבר בפיו ומהלך ברגליו עאכ"ו ואמרו חז"ל המהל' בדרך ואין לו לויה יעסוק בד"ת כענין שנ' כי לוית חן הם לראשך

בני באו וראו כמ' חביבה הצדק' לפני המקו' שאפי' נעשה הצדקה מממונו של אדם בלא מתכוין הרי זה עולה לצדקה גמורה שכך אמרו חז"ל הרי הוא אומר כי תקצור קצרך בשדה ושכחת עומר לא תשוב לקחתו וגו' עד יברכ' וגו' קבע הכתו' ברכה למי שבא לידו מצו' בלא יודע אמור מעתה היתה לו סלע צרורה בכנפו ונפלה ממנו ומצאה העני ונתפרנ' בה הרי הכתו' קובע לו ברכה כשוכח עומר ומצינו בגדולי החכמים מי מהם שהיה מפזר מעות במקום שהיו העניים מצויין שם כדי שיטלו אותם ולא יתביישו ומי מהם שהי' מפקיר כל הגדיש שלו ויש מה' משליך מעו' לבי' העני בלי ידיעתו כדי שיטל' ולא יתביי' ממנו ויש מהם שהיה צורר מעו' בסדינו ומפשילו לאחוריו והמעות נופלין והעניי' רואין ונוטלין אותן וכל כך לפי שלא היו רוצין לידע מי העני שמקבלה כדי שלא תזוח דעתו עליו בשעה שרואהו גדולה היא הצדקה שכל פרוטה ופרוטה שאדם נותן מממונו לצדקה מצטרפת ועולה לו לחשבון