ליקוטי חבר בן חיים ו ל

זכות ונותן להם ארכא ועוד שהוא נותנה לו לשם ע"ז שלו תדע לך שהרי דניאל נענש על שהשיאו עצה זו לנבוכדנצר שנ' להן מלכא מלכי וגו' וכת' כלא מטא על ומנלן דאיענש דניאל שנ' ותקרא אסתר להתך ואמר מר התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו וא"ד שכל דברי מלכות נחתכין על פיו וא"ת היכן נענש דניאל שהושל' לגוב אריות ואם עניי' יש' אינן יכולין להתפרנס מישראל מוטב שיקבלו מן הגוים ואל ימותו ברעב

בני בואו וראו כמה קש' אפי' שגגתה של צדקה שכך אחז"ל אלמלא הלווהו יהונתן שתי ככרו' לדוד לא נחלקה מב"ד ולא נהרג' נוב עיר הכהני' ולא נטרד דואג ולא נהרג שאול ויהונתן בנו אשריהן בעלי צדקה שכ"ז שאדם עושה צדק' מממונו הק' פותח לו את ידו הרחב' ומרחיב לו בעת צרה ומעכב הימנו את הפורענו' כענין שנ' מתן אדם ירחיב לו ולא עוד אלא שבשעת פטירתו הק' משרה אותו אצל אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים שנ' ולפני גדולים ינחנו ומנין אנו יודעין שנקראו גדולים באברהם כתיב האדם גדול בענקים וביצחק כתיב ויגדל האיש וביעקב כתיב ויגדלו הנערים וכיון שקלקל עשו ומכר את בכורתו ליעקב נא' עליו הנה קטן נתתיך בגוים ונוטל ממנו שם הבכורה והגדולה וחל על יעקב

בני אם ראיתם עני בא אצליכם תמלאו עליו רחמי' כאילו הוא אחיכם או קרובכם ואם תראו אותו ביישן תנו לו דרך הלוואה כענין שנ' כי יהיה בך אביון מאח' אחיך באחד שעריך וגו' וסמיך ליה כי פתח תפתח את ידך לו ואמרו חז"ל באגדה פתח לו בדברי' עד שלא תתן לו שאם היה ביישן אמור לו שמא אתה צריך ללוו' מכאן אמרו צדקה נתנה כמלוה ועוד אמר' גדול המלו' יותר מן העושה צדקה ומטיל לכיס יותר מכולן וכן הוא אומ' אשרי משכיל אל דל וגו' ואמרו חז"ל באגד' אשרי משכיל מסתכל בו האיך לזכות בו כיצד בשעה שאדם רואה עני בן טובי' ובן גדולי' שירד מנכסיו והו' מתביי' ליקח לך אצלו ויאמר לו שמעתי עליך שנפל' לך ירוש' במדינה ואתה צריך ללות הילך חפץ זה וכיון שאתה נוטל דמים אתה נותנם לי ובשעה שתתנם לו הוי אומר במתנה נתונים לך ולא עוד אלא כל המסתכל בעני היא' יזכה ינצ' מדינה של גהינ' שכך אמרו חז"ל באגד' כ"ה פעמים כתי' אשרי ובכולן אינו מפרש קבול שכ' אלא בזה ומהו קבול שכרו ביו' רעה ימלטהו ה' ואין רעה אלא גהינם שנ' וגם רשע ליום רעה ועו' אמרו האומר אינו מתפרנס מאחרים שוקדין ומפרנסין אותו כיצד נותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונותנין לו לשם מלוה או אומ' לו לך והביא משכון כדי להפיס דעתו ועוד אמ' ג' מדות בנותני צדקה הנותן בצדקה הרי זה משובח המלוה בלא רבית למעלה הימנו הנותן למחצה לשלי' ולרבי' למעלה הימנו מפני שאינו מתבייש בכך כלל ובזמן שאדם עושה צדקה יעשה אות' בעין טובה ובשמחת לבב ואל יעשה אותה בעין רעה ובלב רעה כענין שנ' ולא ירע לבבך בתתך לו ואמרו חז"ל באגדה למדך תורה דר"א כשאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח שאילו היה ראובן יודע שהקב' כותב עליו וישמע ראובן ויצילהו וגו' בכתיפיו היה טוענו אצל אביו ואילו היה אהרן יודע שהי' הק' כותב עליו הנה הו' יוצ' לקראתיך וראך וגו' בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו ואילו היה יודע בועז שהק' כותב עליו ויצבט לה קלי עגלות פטומות היה מאכילה

בני בואו וראו כמה חיבתן של בעלי צדקה לפני המקום שאע"פ שאין נותנין משלה' כלום אלא משל הק' כענין שנ' לי הכס' ולי הזהב וגו' ואומ' כי ממך הכל ומידך נתנו לך אעפ"כ הק' מעלה עליהן כאילו נותנין משלהן כענין שנ' ובנו ממך חרבות עול' מוסדי דור ודור תקומ' וקורא לך גודר פרץ ואמרו חז"ל באגד' פרצה הזא' עלי הי' לגודר' ועמד' וגדר' אותה מעלה אני עליך כאותו שעמד בפרץ שנ' לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו' ואמרו חז"ל גדו' פיוס דברים שאדם עוש' לעני יותר ממה שנותן לו צדקה שכל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות דכתיב הלא פרוש לרעב וגו' וכתי' אז יבקע כשח' אורך וגו' עד תשוע ויאמר חנני והמפייסו מתברך באחת עשרה ברכות שנ' ותפק לרעב נפש' ונפ' לענ' תשבי' מה שכרך וזרח בחש' אורך וגו' עד כי פי ה' דבר וכשם שהמפייסו מקבל שכר הדיבור כך המקנתרו נענ' על הדיבו' כענין שנ' השמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל שאפי' על הדיבור נקרא בליעל גדולה כחה של צדקה שכך אחז"ל שכר הצדקה כשכר התורה מה התורה נאמרה בה כי היא חייך ואורך ימיך שהוא זוכה בה לעולם שימיו ארוכים אף הצדקה נא' בה וארוכתך מהרה תצמח שהוא זוכה לעולם שכולו ארוך ולא עוד אלא שכל הרגיל לעשות צדקה זוכה ויושב