ליקוטי חבר בן חיים ו כט

אתם אומרים עכשיו לא יצאנו אלא לעשות רצון המקו' שגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור אמרו להם לא כך כתיב מתן בסתר יכפה אף מיד ברחו והלכו מהם

בני בואו וראו כמה גדולה מעלת הצדקה שכל מה שמחסר אדם מממונו לצדקה הוא נוסף לו יות' שכך אחז"ל אם ראית אדם שמפזר מעותיו לצדקה הוי יודע שנוסף לו שנ' יש מפזר ונוסף עוד ואם ראי' אדם שמונע עצמו מן הצדק' הוי יוד' שהו' מתחס' שנ' וחושך מיושר אך למחסור צאו וראו מגופו של אדם כ"מ שהו' מסתפר הוא מחליף וכ"מ שאינו מסתפר אינו מחליף שער הזקן והראש לפי שהן מסתפרין הם מחליפין הגביני' לא מסתפרין ולא מחליפין הרחילה הזא' לפי שהיא נגזזת היא מתחלפ' החזי' הזה אינו נגזז ואינו מחליף גדול הצדקה שהו' אוכל הפירו' בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב שנ' צדקתו עומד' לעד ולא עוד אלא כל הצדקה שעושין יש' זה עם זה הק' מחשב עליהן כאילו לפניו הן עושין כענין שנ' אך ביי' לי אמר צדקות ועוז וכו'

בני צאו וראו כמה גדול' כחה של צדקה אדם מבי' עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנח' בידו שלמי' שכר שלמי' בידו אדם עושה צדקה שכר כל הקרבנות בידו שנ' זבחו זבחי צדק וגו' זבח לא נא' אלא זבחי מלמ' שהיא חביבה מכל הקרבנות כולן וכן הוא אומר ואלה מדות המזבח עד וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן אלא לומר לך כ"ז שבהמ"ק קיים היה המזבח מכפר משחרב בהמ"ק נעשה שולחנו של אדם מזבח כפרתו ואחז"ל בזמן שבהמ"ק קיים אם אדם שוקל שקלו ומתכפר לו ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין א"ה ונוטלין אותו בזרוע וכן הוא אומר הלא פרוש לרעב לחמ' זכה הלא פרוש לרעב לחמ' לא זכה ועניים מרודים תביא בית אעפ"כ נחשב לו לצדקה שנא' ונוגשיך צדקה לעולם יחלק אדם מממונו לצדקה לפי שאין אדם נותן משלו כלום שנ' לי הכסף ולי הזהב וגו' ואמרו חכמים ז"ל תן לו משלו שאתה ושלך שלו לפיכך אל יהי אדם צר עין בממונו של מקו' ויעשה ממנו צדקה חביב' היא הצדק' שכך אמרו חז"ל גדול הכנסת אורחים יותר מהקבל' פני שכינ' שנ' ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' ולא עו' אלא שהצדקה כהלוואה הי' לפני המקו' כאדם שמלוה מעות לחבירו שחיי' להחזיר' לו שנ' מלוה ה' חונן דל וגו' ואמרו חז"ל באגד' יכול נתן אדם פרוסה לעני הק' משל' לו פרוסה לא כי אלא אמר הק' נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מפני הרעב ונתת לו פרוס' והחיית את נפשו חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש למחר בנך או בתך באין לידי חולי או מיתה וזוכ' אני להם המצו' שעשית ומציל אותן מן המית' וכן אמרו חז"ל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול עבד לוה לאיש מלו' גדול הי' הצדק' שמצל' את האדם ממיתה משונה כענין שנ' צדקה תציל ממו' ולא עוד אלא שמצילתו מדינ' של גהינם שכך אמרו חז"ל מאי דכתי' אם שלמי' וכן רבי' וכן נגוזו ועב' ועניתי' לא אענ' עו' אם שלמי' אם רוא' אדם שמזונותיו מצומצמי' יעשה מהם צדקה וכן רבי' כ"ש כשהן מרובי' וכן לגוזו ועב' כל המגזז את נכסיו ועושה מהן צדקה הרי ניצול מדינה של גהינם משל לשתי רחילות שהיה עוברו' בנהר אחת גזוז' וא' אינה גזוז' גזוזה עובר' ושאינ' גזוז' אינה עובר' ועיניתי אפי' עני המתפרנס מן הצדק' חיי' לעשות צדק' לא אענך עוד שוב אין מראין לו סימני עליו' ואמ' עוד עני שנתן פרוס' לתמחוי ופרוט' לקופ' מקבלין ממנו ואם לא נתן אין מחייבין אותן ליתן

בני צאו וראו כמ' גדולה כחה של צדקה שאפי' או"ה כשעושין צדקה הק' תול' להן ומקבלין עליה שכר שהרי עשו הרש' בשביל צדקה שעשה עם אביו והאכילו והשקהו זכה לקב' מלכו' מכל שא' האומו' ונתן לו ארכ' למלכותו וכן לנבוכדנצר כשפתר לו דניאל החלו' ואמר לו שגזר דינו נגזר ואינו יכול לעכבו כ"א בצדקה כענין שנ' להן מלכי ישפר וחטאך בצדקה פרוק ועוויתך במתן ענין וקבל ממנו נבוכדנצר ושלח אגרות בכל מלכותו והכריז שכל העניים יבאו ויתפרנסו מנכסי המל' ותלה לו הק' י"ב חודש ואלמל' שמנע עצמו מן הצדק' לא באת עליו הפורענות לסוף שנה גבה רוחו וזחה לבו עליו וכיון שראה תגרין עושין כן הרי פמליא הבאתם לי אמר' לו הם העניים שאמ' לך דניאל לפרנסתן כדי שיתלה לך המקום אמר להן ומה יכול לעשות לי והלא שרפתי את ביתו באש ועליו נא' לפני שבר גאון שמתו' שנתגא' לבו באה עליו הפרענו' ומנין שנתלה לו שנה שנ' לקצ' ירחין תרי עשר וגו' לפיכך אמרו חז"ל אין מקבלין צדק' מן הגוי' ואם קבלה נותנה לעניי גוים וכל המקבל צדק' מן הגוים אין רוח המקום נוחה הימנו לפי שהוא גורם להם