ליקוטי חבר בן חיים ו כח

ראה אותו מפקי' נכסיו ומגנה את עצמו מקרבו אצלו ומזהירו וכן בכל דבר ודבר שהוא בחבירו יהי דן בעצמו כאילו הגיע למקומו של חבירו כענין שנ' ואהבת לרעך כמו' ויעש' חסד עם מי שראוי לו ועם מי שאינו ראוי לו כי אם יהיה ראוי תשימנו במקומו ואם הוא לא יהיה ראוי בו אתה ראוי כי הבורא צוך לעשו' הטוב והחסד ואמ' אחד מיטב חסדיך עד שתקדים בלא שאלה וכן ירגי' אדם עצמו לשלם טובה למי שגמל עמו טובה כדי שלא יהיה מכפויי הטובה ששכם שנוח לו לאדם שיהיו כל הבריות גומלין עמו חסד בשעה שהוא צריך להם כך הוא ראוי לגמול חסד לכ"א בשעה שהן צריכין לו לכן בני הוו זהירין וזריזין במעל' המד' החשוב' הזא' כדי שתזכ' להקביל פני שכינה וליהנו' מזיו' כענין שנ' אני בצדק אחזה פני' אשבעה בהקיץ תמונתך האל יצליחנו בה ברחמיו הרבים אמן

המעלה השישית והיא מעלת הצדקה

בואו ואלמדכ' מעלת הצדקה דעו בני כי מעלת הצדקה היא מעלה גדולה ומגע' עד כה"כ שכך אחז"ל שאלו את שלמה עד היכן כחה של צדקה אמר להן צאו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומד' לעד קרנו תרום בכבו' שעולה ומתחממת עד כ"ה ואחז"ל באגדה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרנן של יש' אמר להן בכי תשא את ראש במה הוא נשיאות ראש שלהן בצדקה ונתנו איש כופר נפשו לה' וגו' כמו שנ' כופר נפש איש עשרו חביבה היא הצדקה לפני המקום שכל העושה צדקה עם חבירו מעלין עליו כאילו החיה את נפשו ולא עוד אלא שכל הרגיל בצדק' זוכ' וקונ' לו חיי העה"ז וחיי העה"ב כענין שנ' באורח צדקה חיים ודרך נתיב' אל מות שבזמן שאד' רואה את העני שאין לו מה יאכ' ונותן לו פרוטה ולקח ממנו פת ואוכל ונפשו שבעה עליו נמצ' שזה החי' אות' שאלמלא זה שמא הי' מת ברעב הוי אומ' באורח צדקה חיי' שכ' העוש' צדק' עם חבירו מעלין עליו כאילו החי' אותו ודרך נתיבה אל מות שכל הרגיל בצדקה כופה מעליו מ"ה שאינו יכו' לשלוט בו ואפי' אם נקנסה עליו מיתה וכן הו' אומר לא יועילו אוצרו' רשע וצדקה תציל ממות ולא עוד אלא שעומד' לעה"ב שאין בו מות שנ' ודר' נתיב' אל מות ואחז"ל בכח הצדקה עתידין המתים לחיות שכן מצינו באליהו הנבי' שהי' הולך מהר אל הר וממערה אל מערה והלך לו לצרפית אשה אלמנ' קבלתהו בכבוד גדול מפתה ומיינ' ומשמנ' היו אוכלין ושותין הוא והיא ובנה לאחר ימים חלה בן האשה ומת והחי' אותו אליהו בתפלתו וכן כבדה השונמי' את אליש' כענין שנ' נעשה נא עליות קיר קטנה וגו' וכל פעם שהיה עובר אלישע דרך שם יסור שמה ובישרה שתלד בן והרת וילדה ומת והחיה אותו גדולה היא הצדקה שנמשלה לזרע כענין שנ' בבקר זרע את זרעך ולער' אל תנח ידך כו' ואחז"ל בבקר זרע את זרעך שאם בא עני אצלך שחרית תן לו ולערב אל תנח ידך שאם בא עני אצלך ערבי' אל תאמר כבר נתתי בשחרי' אלא חזור ותן לו כי אינך יודע אי זה יכשר שאין אתה יודע אי זו מצו' עומד' לך ואם עומדי' לך שניהן הרי יותר טוב ולמ' נמשלה הצדקה לזרע מה הזרע הזה אדם זורע סאה א' וכונס ממנה כמה סאין כך כל מה שאדם נותן לצדקה מתרב' לו כזרע הזה וכן הו' אומר ויזרע יצחק בארץ ההי' ואחז"ל באגדה זרע צדקה לעניי' כמ' דתימ' זרעו לכם לצדק' וקצרו לפי חסד וכל הנותן צדק' צריך שיתננה בסתר כדי שלא יתבייש העני כשנותנ' לו כענין שנ' פתוח תפתח את ידך לו הוי פותח את ידך בינך לבינו עד שלא תהא ידך האחרת מרגש' כדי שלא יתבייש ואחז"ל כל העושה צדקה בסת' הקב"ה כופ' ממנו ומאנשי ביתו מ"ה שנקרא אף שנ' מתן בסתר יכפה אף ואחז"ל גדול העוש' צדקה יותר מ"מ רב שאילו במ"ר כתי' כי יגורתי מפני האף והחמה ואילו בעושי צדק' בסתר כתי' מתן בסתר יכפה אף ואחז"ל נתן תתן לו אפי' ק' פעמי' לו בינך לבינו מכאן אמרו לשכת חשאין הית' בירושל' יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי ועניי' בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי ונמצא באגדה שת"ח היו מהלכין לחלק צדקה בלילה ופגעו בהן רוחו' ושדין ומזיקין אמרו להן לא כן כתיב בתורה לא תשיג גבול רעך וכתי' בו תרמוש כל חייתו יער כלומר הלא אתם יודעים כי התהום והגבול שלנו לילך בלילה כשם שאין אנו באים בתחומכם ביום כך לא היה לכם לילך בתחומינו בליל' אמר להם שוטים אתם אלו היינו הולכים לצורך עצמנו יפה