ליקוטי חבר בן חיים ו כב

שבתו' והיא מצו' כבוד אב ואם כתוב כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וגו' ונקראת חמור' מן החמורו' מפני שהוקשו כבודן לכבו' המקו' ובקל' שבקלו' כתי' שלח תשלח את האם ואת הבני' תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים ולמה קורא אותה קלה שבקלו' שאפי' חסרון כיס אין בה הרי כבר למדת שכרן של מצות שהוקש כולן כאחת לפיכך יזהר אד' בכולן בין קלו' בין חמורו' שכל אחת ואח' מביאתו לחיי העו"ה כענין שנא' כל המצו' אשר אנכי מצוך היו' אותו תשמרון לעשו' למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם מהו כל המצו' שיהיו כל מצוותיה של תורה חשובין בעיניך כמצוה אח' שקולות זו בזו שתהא זריז לעשו' מצוה קלה כמצוה חמורה תשמרון לעשו' שיהא אדם למד על מנת לעשו' למען תחיון לעול' שכולו חיים אשריהן עמלי תורה ומקיימי המצו' שאפי' המצות שנתן הק' להנאתן של בריות מקבלין עליהן שכר גדול צא ולמד ממה שכתוב בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ואמרו חז"ל מבקש אתה לידע מה בין נימוסות אלהינו לנימוסי האומו' המלכות מוציאה גזירות אפי' רעות ואין אד' יכול לעמו' עליהן ואפי' הכי העושה אותן אינו מקבל שכר והעובר עליהן הוא נהרג אבל הק' מוציא דיגמטאות להנאתן של יש' ואם ישמרו אותן הוא נותן להן שכר וכן הוא אומר ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וגו' וא"ה מצטערין על מיתיהן כעבודת אלהיהן ומסרטין את בשרן כענין שנ' ויתגודדו כמשפטן בחרבות וגו' ומהו אומר להן הק' ליש' אני ה' נאמן לשלם שכר אמר להן הק' ליש' אל תצערו עצמיכם ואני נותן לכם שכר ואמרו חז"ל באגדה מאני של ב"ו אנו יודעין מהון אני של מקום יוסף בשעה שמלך על המצרים היה מתיירא מהם אמר לו פרעה אני פרעה מפני מה אתה ירא אני הו' שהמלכתיך מי שיש לו ראש ידבר כנגדך שנ' ויאמ' פרעה אל יוסף אני פרעה מה עשה אותו אני ליוסף שמלך שמונים שנה כשיבא הק' ליתן שכר של כל מצוה ומצוה שכתוב בה אני ה' על אחת כמה וכמה גדול קיום המצות שכל המקיים את המצות קונה לו חיי העולם הזה והעולם הבא כענין שנאמר ושמרתם את מצותי ואת חקותי ועשית' אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' וחי בהם בעה"ז ואני נאמן לשלם שכר טוב בע"ה כביכול אני ערב בדבר שאתם זוכין בה לחיי העולם הבא

בני אם התחלתם במצוה השתדלו לגומרה, ואל תתרשלו בה שכל המתחי' במצו' ואינ' גומר' אינו נקראת על שמו אלא על שם של גומרה כענין שנ' ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישרא' ממצרים קברו בשכם וכי יש' העלום והלא מרע"ה העלום שנאמר ויקח משה את עצמו' יוסף עמו וגו' אלא מכיון שנגזר על משה שלא ליכנ' לארץ ואלו נטפלו בהן נקראת על שמן ואמרו חז"ל כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה סוף שהוא קובר את אשתו ובניו ממי אתה למד מיהוד' שנ' ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' היה לו להוליכו בכתיפו לאביו ומנלן שגרם מיתה לאשתו שנאמר ותמת בת שוע אשת יהודה וגו' וכל העוסק בתורה ובמצות לשמן אין חט' בא על ידו כענין שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע ומעשה באדם א' שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים ונוטלת ארבע מאה זוז וקבעה לו זמן כיון שהגיע לו זמן בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמר לה אותו האי' שקבע' לו זמן הרי הו' יושב על פתח הבי' אמ' לה יכנס כיון שנכנ' הציעה לו שבע מטות של כסף ועליונה של של זהב כיון שהגיעו לאותו מעשה ובא לפשוט את בגדיו באו ארבע ציצית וטפחו לו על פניו ונדמו לו כארבע כיתי עדים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה לה על גבי קרקע אמרו לו גפה של רומי אינו מניחתך עד שתאמר לי מום שראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום אלא שאין כיופיך בכל העולם כלו אלא מצוה קלה צונו ה' אלהינו וכתוב בה שני פעמים אני ה' אלהיכם אני נאמן לפרע ואני נאמן לשלם שכר אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שכתבת לי שמך ושם עירך ושם רבך ושם מדרשך שאתה למד תורה עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות שליש לעניים שליש נטלה בידה ובאת ועמדה לפני מדרשו של רבי חייא אמרה לו רבי גיירני אמר לה שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לה הכתב שבידה אמר לו עמוד זכה במקחך אמר אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זהו מתן שכרן בעולם הזה אבל לעולם הבא איני יודע כמה עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו הלא תראו בני שמצות ציצית הוא ממצות קלות שבתורה שאין לה מיתה ולא כרת ולא מלקות אלא מצות עשה בלבד היא ומפני שהיה זהיר בה הצלתו מעבר' חמורה ולא עוד אלא שביאתו לחיי העולם הבא