ליקוטי חבר בן חיים ו כא

בשביל עצמי אלא שלחוני פטרוני מהרוני בשביל אבא ועוד אמ' הרי שהיה אביו עובר על ד"ת לא יאמר לו עברת על ד"ת אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך הוא במותו כיצד מכבדין היה אומר דבר שמועה מפיו אל יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מורי הריני כפרת משכבו והני מילי בתוך י"ב חוד' אומר הריני כפרת נפשו אבל לאחר י"ב חודש אומר זכרונו לחיי העה"ב אמרו עוד המכב' את אביו ואת אמו במיתתן שכרו יותר באילו כבד בחייהן שהמכבדן בחייהן אינו מכבדן אלא מירא' והמכבדן במיתתן אינו מכבדן אלא לש"ש לכן בני הוו זהירין במעלת המדה הזאת כדי שתירשו חיי העה"ז ותנחלו חיי העה"ב ה' יצליחנו בה ברחמיו הרבים

המעלה הרביעית מעלת התורה וקיום המצות

בני בואו ואלמדכם מעלת התורה וקיום המצות דעו בני כי מעלת התורה מעלה גדולה וחשוב' עד מאד ומתוך חשיבותה ומעלתה קדמה הק' לעולם אלפי' שנה כענין שנ' ואהי' אצלו אמון ואהיה שעשועי' יום יום וגו' ויומו של הק' אלף שנים כענין שנ' כי אלף שנים בעינך כיום אתמול וגו' ובתורה נתייעץ הקב"ה בבריא' העולם כענין שנ' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ואמרו חז"ל חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא בעול' שנא' כי לקח טוב נתתי לכ' תורתי אל תעזובו חביבין ישראל לפני המקום שנתן להם את התורה שהיא סם חיים ורפואה להם כענין שנ' כי חיים הם למוצאהם ולכל בשרו מרפא ואומר רפאות תהי לשריך וגו' ולא עוד אלא שהיא יקרה וחשובה מכל כסף וזהב שבעולם שנ' יקרה הי' מפניני' וגו' גדול' מעלת התורה וקיום המצו' שהאדם קונה בהם חיי העה"ז והעה"ב כענין שנא' מכל משמר נצור לבך וגו' שיהא אדם מתכווין לעשות כל מצוה הבאה לידו בין קלה בין חמור' ולא יבזה בעיניו המצוה קלה לפי שאינו יודע מתן שכרן של מצות שעל כל מצוה ומצוה קונה חיי העה"ב ואמרו חז"ל הוי רץ למצוה קל' ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גורר' עביר' ששכר מצו' מצו' ושכר עביר' עביר' וכן הו' אומר אורח חיים פן תפלס אמר הקב"ה לא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה שלא תהא אומר מצו' זו שכרה מרוב' אני מקיימה מצוה זו שכרה מעוטה איני מקיימה פני שהיא קלה לפיכך לא גילה הק' מתן שכרן של מצות כדי שיעשו כל המצות בשוה נעו מעגלות' ולא תדע מטולטלין הן אסטרטותא של תור' ולא תדע אינך יודע מתן שכרן של מצות אבל הקב"ה יודע וגלוי לפניו ונאמן לשלם שכרו וכן הוא אומר פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס ואמרו חז"ל באגדה לא דבר הכתוב אלא כעד יום הדין שהק' יושב ומשקל מעשיהן של בריות הכל באמת הכל במשפט הכל בצדק משלו משל למה הדבר דומה למלך שהי' לו פרדס ובנו בתוכו מגדל גבוה ועשה בתוכו גינה והשכי' פועלי' והכניסן לתוכו ופקדן שיהיו עוסקין במלאכתן עלה המלך לראש המגדל והוא היה רואה אותן והן לא היו רואין אותו כענין שנ' ה' בהיכל קדשו הס מפניו כל האר' לפנות היו' בא המל' וישב עליהן בדין אמר המל' יבאו המעדרין ויטלו שכרן המכסין ויטלו שכרן מלקטי צרורות ויטלו שכרן נשתיירו בהן אנשי' שלא נתעסקו במלאכ' הפרדס אמר המלך אלו שלא היו עוסקין במלאכתי מה היו עושין אמרו לו היו מפנין בתים מלאים לתוך רקנין אמ' להם המלך אלו שלא עסקו במלאכתי יצאו להריגה על שמרדו בדברי מלכו' כך הק' בר' את עולמו והו' פרדס ונתן בתוכ' ב"א ופיקדן שיהיו עוסקין בתור' ובמצו' ובמ"ט והשר' שכינתו בשמי' יושב עליהן והו' רואה אותן והן אינו רואין אותו לעתי' לבוא הוא יושב עליה' בדין ואומ' כל מי שעסק בזה יבוא ויטול שכרו איה סופר אלו מלמדי תנוק' יבאו ויטלו שכרן איה שוקל אלו ששוקלין המצו' קלו' וחמורו' בשוה שנזהרין בקלו' כמו שנזהרין בחמורו' יבואו ויטלו שכרן לפיכ' צרי' לו לא' להזהר בכל המצו' בין קלו' בין חמורו' לעשו' כל מצו' הבאה לידו ראשונה בין קלה בין חמורה ואל יאמ' אמתין ואעשה החמורה שמא לא תעלה לידו ולמה לא נתפר' מתן שכרן של מצות שלא יאמר אדם כל העוסק במצו' זו זוכה להתעשר אלך ואתעסק בה ואתעשר וכן אם מבקש בני' ושכר' של מצו' זו אלך ואתעסק כדי שיהיו לי בנים וכן בשאר כל המצו' ונמצא עושין את המצות שלא לש"ש ועוד למה לא גלה מתן שכרן של מצות שלא יהא אדם הולך ועושה המצות שמתן שכרן מרובה ויניח השאר ונמצאו קצת המצות בטלית תדע שכן הו' שמצו' חמורה מן החמורו'