ליקוטי חבר בן חיים ו קפא

בלבבך הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא הנה אם ארז"ל ע"פ כפלח הרמון רקתך אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ומה גם הבינוני' שבנו כל א' מישראל יש בו מדות תרומיות וע"ז אמר בלעם מי מנה עפר יעקב אפי' המשולי' לעפר אי אתה יכול למנות כי כל א' שוקל בפ"ע זה בגמי"ח וזה בצדקה וזה בשמירת שבת וכיו"ב אשר על כן אם נראה כי א' מאתנו יעשה מעשה אשר בעינינו הוה עון גדול לא נשנא אותו מחמת מעשה העון כ"א נתבונן במדותיו הטובות ונמצא כי הוא מלא מצות כרמון ואדרבא נאמר כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ומתוך כך בא לידי חטא זה וז"ש הנה כל אדם יש לו יצה"ר ויצ"ט כארז"ל בינונים זה וזה שופטן ולכך נקרא הלב לבב משא"כ במלאכי' וכן דרשו במתני' ר"פ הרואה בכל לבבך בשני יצריך ומעתה שמא תאמר הלא גם אני כי יש לי מלחמה מידי יום יום עם היצה"ר ותמיד עיני פקוחות שלא יפרש רשת לרגלי ומדוע אתה אחי מסור ביד יצרך לא תשנא את אחיך בלבבך בשני יצריך כ"א תסתכל בו כי הוא עמיתך דהיינו עם שאתך בתורה ובמצות ובבאך להוכיחו תאמר לו עמיתי ידעתי מאין באת לידי עבירה זאת יען שאתה עם בתורה ובמצות וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו והיינו הוכח תוכיח את עמיתך ועד"ז ולא תשא עליו חטא כ"א תאמר כי מחמת גודל מעלתו נתגברה בו היצה"ר

ועד"ז נבא לפ' מ' רז"ל במ' שבת לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זה את זה שנ' היו שריה כאילים מה איל זה ר"ל כי שאין לו כח לרוץ ראשו של זה בצד זנבו של זה כך ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע כי שרי ישראל היה כל א' מחשיב את חבירו לצדיק ממנו ואת עצמו אחרי כי ידעו חסרונותיהם לא חשבו לכלום ועי"ז נמנעו מלהוכיח זה את זה וזה ענין כבשו פנים בקרקע כלומר שהיה נפשם כעפר בעיני' והנה האיל כ"ז שהוא בכחו יגבר על חבירו וירוץ לפניו אבל בעת תש כחו אדרבא ימתין כל א' על חבירו שירוץ לפניו אולי עי"ז יגבר עז והיינו ראשו של זה בצד זנבו של זה כלומר הראה אתה גבורתיך ולבסוף נופלים שני' ביד רודף כך היו מנהג שר ישראל כ"א היה ממתין שיבא חבירו ויוכיחנו על חסרונותי' ובין זה לזה לא הגיעו אל השלימות

והנה ד' הרמב' כי כל חטאו של מרע"ה היה יען התקף על אבותיו בעת שלא היה קצף למעלה כי למעלה לא הרעו ע"ד אשר שאלו מים אחרי כי דבק לשון יונק אל חכו בצמא והרמב"ן דחה דבריו כי עכ"פ לא היה להם להתלונן ולהתרגז כ"א להתפלל אל ה' שירחם עליהם ואמנם ד' המ' הנ"ל מורה לפום רהיטא כד' הרמב' דזה היה חטאו של מרע"ה על שאמר שמעו נא המורים והאיך העלים הרמב' עין מד' המאמר הזה ונ' דפי' הכתובי' לד' המ' ע"ד אחר דאחרי שאמר ה' למשה ולאהרן הקהילו את כל העדה אל פני הסלע ודברתם אל הסלע ונתן מימיו לא היה לו למרע"ה כ"א לעשות שליחותו אכן יען חרה לו תלונתם אמר להם שמעו נא המורים אחרי שאין אתם מאמינים בהשגחת ה' אין אתם כדאי שיתן הסלע לכם מים כמ' הכ' האמינו בה' ותאמנו ועי"ז באמת נתעורר מה"ד עליהם ולא רצה הסלע לתת מים ומשה בראותו כי ה' ימנע טובו ע"י שהזכיר עון ישראל הכה הסלע פעמים ע"ד שאמר רפב"י לגינאי נהרא חלוק לי מימך ואחרי כי גזר משה בהכאתו פעמים על הסלע שיתן מים ע"כ נתן מים נמצא כי ראו ישראל אשר צדיק גוזר גזירה והקב"ה מקיימו אבל התברר לעיני כל כי לולי גזירת משה כבר מתו בצמא כל העדה ובאמת היו מים מוכנים להם בתוך הסלע לולא שגירה מרע"ה מה"ד עלי' ואם בעת צרה שעמדו כל העדה בחפר מים לא עצר משה את רוחו לעורר דין עליהם מה יעשה אם יבאו אל ארץ הצבי ויהיו בתיהם מלאים כל טוב ויעזבו ארחות יושר הלא אז יקללם באפו ויחרפם בחמתו וימנע מהם כל טוב וז"ש הש"י יען לא האמנתם בי להקדישיני לעיני בני ישראל שידעו בי אף בעת חטאם אני משפיע להם טובתי ואתם לא כן עשיתם כ"א מנעתם טובתי מהם לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם וזה ענין המ' ע"י שאמר מרע"ה שמעו נא המורים ניטל ממנו חמודו שלא זכה ליכנס לא"י והנה בשעת מעשה הצדיק מרע"ה הדין על עצמו ולא התפלל לבטל הגזירה ואמנם אחר שכבש ארץ סיחון ועוג והנהיג את ישראל בשלוה ולא אירע דבר חשב משה כי עתה תועיל תפלתו וז"ש בעת ההיא כפי' רש"י אחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג ואמר אחרי אשר החלות להראות את עבדך גדלך וידך החזקה העברה נא ואראה גם את הארץ הטובה ועל ידי לא ימנע טוב מבני ישראל ואמר ויתעבר ה' בי למענכם אחרי כי ידע הש"י כי בבאכם אל ארץ טובה תבעטון בטובה ולא שמע אלי למענכם ובמו שבארנו: