ליקוטי חבר בן חיים ו קפ

מפני שהשתחוו לצלם וכי משוא פנים יש בדבר הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים שנ' כי לא ענה מלבו וגו' ויל"ד ולדידהו מי ניחא אם נתחייבו על אכילת טריפות וכיו"ב כליה וכי משוא פנים יש בדבר ותו הכי שפיר קאמר רשב"י ומ"מ כל המדרשים מחליטין כי על אותה סעודה נחתם גז"ד וכן מורין כמה פסוקי' במגילה עי' ביוסף לקח ותו למה המתין הש"י בחטא של צלם עד היום ונ' דארז"ל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו והנה בפ' חלק שאלו על חמו"ע אחרי שקדשו השם להיכן הלכו שלא נמצא מהם בכתוב ואמרו ברוק שרקו או"ה על פני ישראל על שבגדו בה' ולא עשו כחמו"ע טבעו ורגיל אני לפ' הענין הרי דניאל ושאר צדיקים מה עשו אלא דאמרו שם כי יחזקאל הנביא אמר להם חבי כמעט רגע וחמו"ע דווקא בקשו שיתקדש השם על ידם ובזה מתורץ ק' תוס' פ' מקום שנהגו על מה שאמרו מה ראו חמו"ע להפיל עצמן לתוך כבשן האש ה"פ מפני מה לא החביאו עצמם כמו שאר הצדיקים ועכ"פ ע"י שנתביישו על ידם כל ישראל פגע בהם מה"ד והיינו ברוק טבעו וכפר עליהם בושה זאת והנה בעת אכלו וישבו בשושן על שלחן המלך אף כי המלך צוה על כל רב ביתו אין אונס וכמו שמבואר ביוסף לקח ונשמע החילול ה' בכל ישראל היה המצוה עליהם לפרסם התקפצם על אנשי שושן וכמו שעשו כל ישראל בפלגש בגבעה ומדשתקו ש"מ ניח' להו לומר אילו הם היו בשושן כמו כן היו אוכלין נתעורר עליהם חטא הצלם של נ"נ וזה ענין החידוש של רשב"י וודאי החטא היה אכילתן בשושן ומה שאתם סוברי' כי ע"י שתיקת הדור הוה כאלו נתנו הסכמתם בשביל זה לבד ועדן לא נתחייבו הריגה אלא שהיה אתם גם כן חטא הצלם אשר אם גם לפי שעה הבושה כפרה עליהם לא נמחל להם לגמרי והנה לד' רשב"י מעולם לא נתחייבו אלא לפנים וא"צ לד' ר"ע שזכותה של שרה ע"ה שחיתה קכ"ז שנה עמדה לאסתר אמנם לפי סברת התלמידים באמת נתחייבו על מעשה האכילה אלא שזכותה של שרה עמדה להם וז"נ פלוגתת רב ושמואל ח"א הודו וכוש גבי הדדי לא אייתר הך מאה ועשרים ושבע מדינה וכמ"ש אמנם מ"ד הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם מאה ועשרים ושבע מדינה מה ראתה אסתר להודיע לן בזה א"וו לדרשא דר"ע אתא בזכותה של שרה עמדה ויש להסמיך זה על הכ' שכ' ויהי חיי שרה ואח"כ ותמת שרה ואח"כ ויבא אברהם לספוד לשרה דמ' כי על ויהיו חיי שרה הוה ההספד ואמנם בברית בין הבתרים גילה הש"י לאברהם ד' מלכיות וראה אברהם בנבואה כי ימי חיי שרה יגיעו על מדינות שיגלו בני' של שרה שם ואמנם דאג כי יהיו יותר מקכ"ז מדינות ובכה על שלא חיתה יותר וזכותה של אמנו שרה ע"ה יעמוד גם לנו להשבית מעלינו כל מסטין ויקוים בנו ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך אכי"ר

בע"ה דרוש לפ' ואתחנן ז' אב תרמ"ד

ובו הספד על הגאון מוה' דוד יהודא זילבערשטיין אב"ד בקהל יראי' ווייצען בעהמ"ח ס' שבילי דוד על ארבע שו"ע

ואתחנן אל ה' בעת ההיא ואין אנו יודעין באיזה עת עד ויתעבר ה' בי למענכם וגו' וברבה פ' זו זש"ה בתוכחות על עון יסרת איש ע"י עון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך ואמר שמעו נא המורים יסרת אותו והוכחת אותו ואין איש אלא משה שנ' והאיש משה עניו מאוד וחמס חמודו כל חמדה שנתאוה משה ליכנס לארץ המסת אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן ואין חמודו אלא א"י כענין שנ' ואתן לך ארץ חמדה אם כך הגיע למשה הצדיק עאכ"ו שאר כל הבריות שהם מתוקנים להבל אך הבל כל אדם

טרם נבאר מ' הנ"ל עלינו לעורר על העדר הצדיק הנ"ל ונאמר כי עליו רמז יעקב אבינו ע"ה גור אריה יהודה מטרף בני עלית ופי' רש"י שנתנבא על דהע"ה כי בימי שאול היה רק גור המוציא והמביא את ישראל וכאשר מלך נעשה אריה ככה הצדיק הלז בימי עלומיו ישב בקהל סענטע ולמד תורה ומצות לקהל יראים שמה ואף כי היתה פרנסתו שמה בשופי עזב את מקומו והלך לארצינו הקדושה למען יתגדלו בניו שם על ברכי התורה וזה מטרף בני עלית אף כי היה לך טרף די והותר עלית משם ובמשך איזו שנים העיר ה' את רוחו ושב אל ארץ מולדתו ונתקבל לאב"ד בקהל יראים בווייצען ושמה היה אריה על מצפה ויומם ולילה לא היה לו דומיה מלהשקיף בכרם ה' צבאות ופרנסת ביתו היתה טפילה בעיניו כמ' מטרף בני עלית ונאה לו שקרא ספרו שבילי דוד כי באמת בשבילי דהע"ה היה בכל עת דרכו בקדושה

והנה צוה עלינו בוראינו ית' לא תשנא את אחיך