ליקוטי חבר בן חיים ו קעט

להם שפע הבאר עד יום מיתת מרים וז"נ כוונת הכ' על נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבינו אם הש"י עושה להם נס בזכות עצמם ואמרו רז"ל אמר הקב"ה יבא עמלק ויבדוק אתכם ע"י מלחמת עמלק יבורר על איזו אופן הנסים יעשו ומה"ט לא יצא מרע"ה ללחום בעמלק כי אם כאשר ירים משה ידו ותנן במ' ר"ה וכי ידיו של מרע"ה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל משעבדין לבם לאביהם שבשמים היו נוצחים והנה ענין בחינה זאת לישראל ממרע"ה מבואר ממה שאמרו בחטא העגל עשה לנו אלהי' כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו וביאר הרמב"ן כי ע"י שנסתלק מרע"ה מקרבם פחדו שתסתלק גם השכינה מהם והנה במיתת מרים נסתלק לפי שעה הבאר מהם והם לא הבינו כי באמת נסתלק הבאר על שלא הספידו אותה כהלכה כי היא היתה השליח להביא את משה מבית פרעה לחיק אמה והתנבא' עליו טרם לידתו ומשה ואהרן קיימו בעצמם ישב בדד וידום כמו שעשה אהרן במיתת נדב ואביהו אבל כ' וכל בית ישראל יבכו את השריפה וכן מצינו בימי דהע"ה שהיה רעב שלש שנים ה' על שאול ופי' רז"ל על שלא נספד וארז"ל כל המתעצל בהספידו של ת"ח ראוי לקוברו בחייו נ' הכוונה דמי שאינו מרגיש בהעדר הצדיק הסבה גסות הרוח אשר בו לאמור כי אינו צריך לזכותו וכדאי הוא להפקיע עצמו והנה ארז"ל כל שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער כלומר שאינו עומד בתה"מ ורמז' רז"ל כי תכלית המית' הוא ושב העפר על הארץ ואח"כ בזמן תה"מ יקבץ ה' עפרו ויפשוט עקמימות שבו וא"כ זה שי"ל גסות רוח ואינו עומד בתה"מ היה ראוי לקוברו בחייו ואינו מועיל לו ששב אל העפר

ומעתה י"ל דמה שאמר הש"י למרע"ה בפעם הזאת ודברתם אל הסלע לא היה הכוונ' לדבר אל הסלע כ"א אל פני הסלע וצוה אותו הש"י להקהיל את כל העדה ולבאר להם כי הסתלקות הבאר היה בחטא מניעת ההספד על אחותו הצדקת וכמו שעש' דהע"ה בענין שאול אמנם טרם פתח להם מרע"ה בענין זה בא להראותם כמה גדול הקצף למעלה כי בפעם הראשונה ע"י הכאה א' יצאו מים לא כן עתה ולזה פתח ואמר שמעו נא המורים שמעו כמה חטא הממרות גרם לכם לכו לכם שאתם מורים נוציא מן הסלע לכם מים אבל ע"י שבייש את ישראל ולא האמין במה שאמר לו הש"י אם יעוררם לתשוב' ויראה להם כמה מיתת צדיק א' גורם אף הם יחזרו בתשוב' שלימה ומיד ע"י דברו בלי שום הכאה יוציא הסלע מים וידעו ויבינו חשיבות הצדיקים וגודל החטא ממי שמתעצל בהספד וכמה גדול כחה של תשובה ובזאת היה עליו קצף מאת ה' כמ"ש דהע"ה כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו וכיון שקראם מורים שוב לא היה אפשר להוכיח בטוב טעם ודעת וה' נתן להם מים בלי החזרת תשובה ואמר למרע"ה ולאהרן שלא היה בכעס ושתק לד' מרע"ה יען לא האמנתם בי להקדישיני לא האמנתם כי בני ישראל עוד ישימו דבריכם על לב ויעשו תשובה לכן לא תביאו כי אם המנהיג יגמור בדעתו. כי עדתו בני קשי ערף וערלי לב אי אפשר לו להחזירם למוטב וזה ענין שכפל מרע"ה בפ' ואתחנן ויתעבר ה' בי למענכ' גם בי התאנף ה' בגללכ' כלו' ע"י שבזיתי אתכם נענשתי ואמנם העונש היה רק לא תביא אבל לא מת משה רגע אחת קודם זמנו הקצוב לו כמ"ש היום מלאו ימי ושנותי לפי דרשת רז"ל ואפשר לולי קנס זה הניחם מלך אדום או מלך מואב לעבור ואחרי כי חביב על הש"י חיי הצדיק כמ"ש יקר בעיני ה' המותה לחסידיו הכביד הש"י לב מלך אדום ומלך מואב למען יתאחר ביאתם לארץ עד הגיע יום מיתתו של מרע"ה והנה המן הרשע היה סבור כי מת מרע"ה בחדש אדר קודם זמנו הקצוב לו וע"כ כי בחדש הזה מדה"ד מתוחה על ישראל אבל לא ידע אותו רשע כי טעם מיתתו של מרע"ה בחדש אדר משום שנולד באדר ותדע שמת ביום לידתו כי בז' אדר מת ובז' אדר נולד

סיומא ברבות אסתר ר"ע היה יושב ודורש ונתנמנמו התלמידים בעא לערערא יתהון אמר מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא כך אמר הקב"ה תבא אסתר בת' של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות ובגמ' פ"ק דמגיל' מהודו ועד כוש רב ושמואל ח"א הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם וח"א הודו וכוש גבי הדדי הוה קיימי וכשם שמלך מהודו ועד כוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו ויל"ד מאי נ"מ בפלוגתא זאת ותו בשלמא למ"ד גבי הדדי הוה קיימי אצטריך למכתב שבע ועשרים ומאה מדינה דלא נימא רק אהודו וכוש מלך אלא למ"ד הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם שבע ועשרים ומאה מדינה ל"ל ועו"ש שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור א"ל אמרו אתם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ שבשושן יהרוגו של כל העולם לא יהרוגו אלא