ליקוטי חבר בן חיים ו יח

שיהי' האדם רואה את המקום כנגדו תמיד בכל שעה ובכל רגע ויהיה נכנע לפניו בכל מידות הכנעה והעבדות כעבד העומד לפני רבו וירא וחרד מפניו שמא ישגא בעבודתו או שמא לא יתרצ' רבו אליו ומתו' כך ניתן אל לבו להתרצות לפניו במעשיו ובכל עניניו וכל מה שהוא עושה בחרדת הלב כדי שלא ימצא אחריו משגה או דבר מכוער כך צריך לו לאדם ליתן יראתו של הקב"ה על פניו תמי' וכשהוא עוסק בתורה ובמצות יעשה אותם מן הלב ויהיה חרד בעשייתן שמא יולד לו בהן דבר ממפסידי המצוה כגון הגאוה והגסות והתפארו' בני אדם והסח הדעת ודומיהן לפי שאינו ירא מן המצות אלא ממי שצוה עליהן ומאותות היראה שיהי' האדם נבון ומשכיל כענין שנ' חכם ירא וסר מרע ואמרו חכמים ז"ל אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה ושיהיה עניו ושפל ברך כענין שנאמר עקב ענוה יראת ה' כלומ' בשביל הענוה שיש בו מביאתו ליראת ה' ושיהיה חינו נטוי על הבריות שכך אמרו חכמים ז"ל כל אדם שיש לו חן בידוע שירא שמים הוא שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו ושיהיו דבריו נשמעי' כענין שנאמ' סוף דבר הכל נשמע את האלהי' ירא ואת מצותיו שמור ושישנא את הרע ואינו מתגאה בעצמו ופיו ולבו שוין כענין שנא' יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי הלא תראו בני כמה פעמי' הזהיר הקב"ה על הירא' מתוך חשיבותה ומעלתה כענין שנא' את ה' אלהיך תירא ויראת מאלהיך לירא את ה' הנכבד והנורא הזה וראוי לכל ירא שמים שלא יירא מן האנשים להוכיחם אם יראה אותם שנוהגים שלא כשורה כי דבר זה נגד יראת שמים כמו שאמר חכם אחד ראוי למחזיק בחכמ' ובצדק שלא יירא מבני אדם ואמר חכם אחד הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו אך ליראה מפני חכמים ותלמידיה' מפני מעלת התורה דבר זה ראוי והגון וחייב אדם לכבדם ולירא מפניהם שכך אמרו חכמים ז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אשריהן יראי שמים ההולכים בדרכי האל ונהנין מיגיעם אשריהן בעולם הזה וטוב להן לעולם הבא כענין שנאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך לכן בני הוו זהירין במעלת המדה הזאת כדי שתזכו לעושר ולכבוד ולחיים בעולם הזה ולעולם הבא כענין שנא' עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים ואלהינו ברחמיו יתן יראתו על פנינו לבלתי נחטא מעלת כיבוד אב ואם

בני כשם שחייב אדם לירא ולכבד למקום ברוך הוא כך אדם חייב לירא ולכבד את אביו ואת אמו כענין שנאמר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ואומר איש אמו ואביו תיראו וכל מי שמכבד את אביו ואת אמו וירא מפניהם מעלין עליו כאילו ירא ומתפחד ומכבד להקב"ה תדע לך שכן הוא שהרי שלשתן שותפין בו שכך אמרו ז"ל שלשה שותפין יש בו באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וציפרנים ולובן שבעינים ומוח אמו מזרעת אודם שממנו אור ובשר ודם ושיער ושחור שבעין והקב"ה ית' נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראות העין ושמיעת האוזן ודיבור שפתים והילוך רגלים דיעה ובינה והשכל הילכך שלשתן שותפין בו ואי אפשר לו לאדם ליראה ולכבד אביו ואמו שלא יהא ירא ומכבד חלקו של מקום ואמרו חכמים ז"ל אי זו היא מורא ואי זו היא כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו ואי זהו כבוד מאכיל ומשקה מרחיץ וסך מלביש ומנעי' מכניס ומוציא ועוד אמרו חכמים ז"ל גדול כבוד אב ואם שהעדיפן יותר מכבודו אילו בכבודו כתיב כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתיך כיצד אתה מכבדו מפריש לקט שכחה ופיאה מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני חלת עיסה מאכיל רעיבים ומשקה צמאים ואם יש לך הון אתה חייב בכולם אבל כשאתה בא אצל כיבוד אב ואם מה הכתוב אומר כבד את אביך ואמך אפילו הוא מחזיר על הפתחים ואחד האיש ואחד האשה מצווין בכך אלא שהאיש ספוק בידו לעשות והאשה אין ספוק בידה לעשות מפני שרשות בעלה עליה הילכך נתאלמנה או נתגרשה הרי ספוק בידה לעשות וחייבת ושמא יאמר אדם מכיון שחייב אני להאכיל ולהשקות ולהלביש ולהנעיל את אבי ואת אמי מותר לי לילך ולגנוב ולגזול כדי ליתן לתוך פיהם של אבי ושל אמי ולהלבישן ולהנעילן כדי לקיים מצות כיבוד אב ואם כך אמרו חכמים ז"ל יש מאכיל לאביו פטומות ופיסיוגי ויורש גיהנם ויש משעבדו ברחי' ויורש גן עדן אמרו שאדם א' היה רגיל להאכיל לאביו תרנגולת פטומות פסיוני אמר לו אביו בני מאין לך אילו הענינים והשיב לו בנו אי זקן אכול ולעוס כדרך שהכלבי' אוכלי' ולועסין כלומ'