ליקוטי חבר בן חיים ו קעה

ויש אתנו לפ' ע"ד אחר אמרה דבורה כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו הענין גלה לנו הש"י בריש פ' פנחס אשר אם גם בחטאתינו ח"ו תעלה חמת ה' ותבקש לנקום ממנו בקום צדיק א' כפנחס שקנא קנאת ה' השיב חמת ה' מעל בני ישראל וכן הוא בכל דור ודור כ"ז שיש צדיקים בדור ומקנאים קנאת ה' ומוכיחים ביד רמה לעוברי עבירה יתנחם ה' על מחשבתו הרעה ובאפס תוכחה בעו"ה יגבה ח"ו בע"ח את חובו וכן ארז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא"ז שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וביארו רז"ל מה איל זה כשהוא חלש מחמת שלא מצא מרעה ויצאו בלא כח לפניכם בושה וכלימה הוא לו ונתן ראשו בצד זנבו של חבירו ואמרו כי זה משל על המנהיגים בעת החרבן כלא ידע מומי עצמו ולא היה מעיז פניו להוכיח לאחרים שיאמרו לו טול קורה מבין עיניך ולא די לו טול קורה מבין עיניך וזה ענין ראשו של זה הגביה את חבירו משום מומי עצמו והנה זה כוונת דבורה כן יאבדו כל אויביך ה' שלא ינתן להם רשות להרע לישראל כאשר אוהבי ה' המה כצאת השמש בגבורתו שלא יחוס על יושבי תבל ויתן חומו אף כי הרבה מצטערין עי"ז והנה בשעה שדברי החכם נשמעים אין מן התימ' אשר החכם יוכיח את עמו וכבר המלצנו ע"ז במקום אחר הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונות של ת"ח יין ר"ל הנה שמוע מזבח טוב והמקבל תוכחה מנסך יין ע"ג מזבח ועי"ז יוסיף החכם כ"כ בגרונו ויקיים קרא בגרון אל תחשוך ואמנם אפילו בעת שיראה החכם שאין דבריו נשמעים לא יאמר לריק איגע כ"א ידע כי ע"י תוכחתו וע"י שמבייש עוברי עבירה הוא מסלק החרון אף למעלה והנה השמש זורח בכל עת בערך אחד אלא כי לפעמים עבים יכסוהו ולא יראה אורו ופעמים רוחות צפון הקרים ישביתו חומו אבל השמש לא יזוז ממשמרתו ואם לא יפעל על הארץ מאומה יפיג אורו כלפי מעלה כלומר עשיתי כאשר צוויתני וז"ש שהע"ה וזרח השמש אף כי בא השמש אף שאורו מכוסה בכל זאת זורח ואם לא יפעל על הארץ על מקומו למעלה שואף זורח הוא שם והמשל על הצדיק אפי' בשעה שתאות העוה"ז והבלי' יסורו ויאטמו האזן מלשמוע תוכחה בכל זאת יעשה את שלו ואם לא יפעל למטה יפעל למעלה להשקיט חימה וכעס וכמ"ש והנה התוכחה היתה מדתו של מרע"ה ולא נשא בזה פנים למגדול ועד קטון ויקצף על אלעזר ואיתמר ויקצוף על פקודי החיל

ויש לכוין בזה מ"ש דהע"ה ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' הנה אהרן אחי מרע"ה היתה מדתו כמו שמפורש בפרקי אבות אוהב את הבריות וע"י אהבתו מקרבן לתורה ואמרו ע"ז באבות דר"נ כשהיה רואה אדם מישראל העוזב ארחות יושר היה מתקרב אצלו למען ישיב אל לבו לעזוב דרכו טרם יוודע לאהרן מה מעשיהו ובאהבתו זאת זכה להיות קדוש ה' כו"ג ומרע"ה היתה מדתו להכות על קדקד החוטאים והרע לישראל אחרי שרואה מדתו של אהרן ורב התועלת למה לא ילך גם היא הצעיר מאהרן בעקבות אחי' הגדול וז"ש ויקנאו למשה חרה להם על משה במחנה אשר שם אהרן קדוש ה' ואמנם משה לא סר ממדתו יען ידע כי ע"י מדתו זאת מעציר אף וחימה וטרם מותו כנס כל ישראל ופרט להם כל חטאת' מאז יצאו ממצרים וכמו שביאר אונקלוס ע"פ אלה הדברים וביאר רש"י טעמו של משה בתוכחתו ואמר מוכיח אדם אחרי אם גם בעיני העם לא ימצא חן בעיני חן ימצא כמ"ש וגם מצאת חן בעיני והיתה תוכחתו ההפך מפעולת בלעם שהחליק להם לשון והפיל כ"ד אלף

בגמ' פ"ק דקידושין אבימי ברי' דר' אבהו א"ל אבהו אשקיין מיא אדאייתי' לי' נמנם גחין קאי עליו עד דאתער אסתייעא מלתא ודרש אבימי מזמור לאסף פי' רש"י מקרא זה לבדו דרש קינה לאסף מבעי ליה ודרש שאמר אסף שירה על שכילה חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי של ישראל שריד וכה"א כלה ה' חמתו ויצ' אש בציון המתבונן בד' רש"י יראה דק' לי' דהרי בפסוק שני מיד כ' נתנו את נבלת עבדיך וגו' ולזה כ' רש"י פסוק זה לבד דרש וסיים דמ"מ הותיר הש"י עי"ז פליטה לישראל

והנה בימי בחרותי אמרתי לפרש המאמר על דרך משל למלך שמרדה בו מדינתו וביקש ממלך אחר לבא בעזרתו וכן עשה אמנם המלך האחר הזה היה בלבו שונא עצום של המלך המבקש עזר ויהי כבאו הרג תחלה כל העבדים הנאמנים אשר למלך והנה המלך לא היה עם ידו לומר לו מה תעשה כי יאמר אני אמרתי אלו הם שונאיך ואמנם הצורר הזה קם אח"כ ובא ללכוד גם בית המלך ונתגלה מחשבתו ואז המלך תבע ממנו גם נפשות נאמנים אכן הש"י שלח בחטאינו בעד נ"נ ובעד טיטוס ליסר עוברי