ליקוטי חבר בן חיים ו קעג

למדו מפי הגבורה ואחרי דבריו לא ישנו אזי ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך והנה כ"ש צדיק זה נפטר מן העולם אומרים לו כ"א א' של מה"ש יבא בשלום שהרבה בעולם והכ' השנייה תאמר לו הולך נכוחו אחרי כי לא פרץ גדר הדור יקוה כי הולך נכוחו ע"ד שעזב את עמו ככה ילכו גם הלאה והכת השלישי כלפי מי שפרץ גדר התורה וכל אשר יוסף העם לחטוא העון תלוי בראשו ולא ינוח על משכבו אבל זה אשר יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו הש"י יגדור פרצת עמו ישראל וירם קרן משיחו בב"א

בע"ה להקמת מצבת המנוח ה' בנימן זאב סג"ל שפיטצער ביום א' פ' נשא תרמ"ג

ארז"ל במ' סנהדרין אבעי' להו הספידא יקרא דחיי או יקרא דמותא למאי נ"מ דאם אמר אל תספדוני שומעין לו דמצוה לקיים ד' המת אמנם דווקא אם הכבוד שלו אבל אם הוא יקרא דחיי אין המת יכול לצוות בשל אחרים ונהוג עלמא דשומעין לו וכן ראיתי ממורי שצוה חמיו הגאון ר"ע איגר שלא לסופדו והיה מורי מצטער ע"ז ובכל זאת שמע לו ואמנם ד' האבעי' צ"ע כיון דעכ"פ איכא יקרא דחיי ג"כ למה נשמע לו וכי אם יצוה אדם על שלו ושל חבירו נשמע לו אמנם הענין הוא כך ההוא יקרא דחיי הוא לראות בין צדיק לרשע מה אומרים אחרי הרשע ומה אומרים אחרי הצדיק והנה זה שמצוה שלא יספדוהו טעמו יוכל להיות שמתירא מ"מ רז"ל דאם הספדן מרבה בשבח הנפטר נפרעין מן הנספד והשתיקה טובה לו ועד"ז אין כאן יקרא דחיי אבל יוכל להיות כי המצוה ברוב ענותנותו שלא היה נחשב בעיניו למאומה חשב אם יספידו איש כערכו הרי זה בושה לחביריו הטובים ממנו ומשום יקרא דחיי הוא שצוה כן ועד"ז שפיר שומעין לו דעל כבודו מחל ויקרא דחיי איכא צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאוד נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים הכוונה כי אהבה בין הדומי' אבל לא בין עבד לאדון המושל עליו ובבחינה זאת האשה ג"כ שגזר עלי' הש"י והוא ימשל בך ובכל זאת תאהב אותו ואמנם יוכל להיות מחמת קבלת הטובה ממנו אמנם יונתן היה היורש עצר והיה יודע כי המלוכה תהיה לדוד כמו שאמר לו אתה תהיה למלך על ישראל ע"ז אמר דהע"ה נפלאת. אהבתך ע"י יותר מאהבת נשים ובזה יפלא אהבת המחזיק ת"ח עם ת"ח המקבל טובה ואמנם יש לפרש יקרא דחיי בניו של הנפטר אשר ברבות הימים לא ידעו מי היה אביהם ולא ידעו בדרכיו הלוך ואמנם לתכלית זה בונין נפש על קברו למען אבן מקיר תזעק ותאמר לבני המנוח ראו הדרך אשר הלך בו אביכם ובאותו הדרך תלכו וממנו לא תסורו ואין כאן חשש משום יקרא דחיי כמו זה

והנה זה טעם א' להקמת מצבה אשר הנהיג אותנו בו יעקב אבינו ע"ה שהעמיד מצבה על קבורת רחל אבל כבר אמרנו במקום אחר כי נ' עיקר טעם הקמת מצבה לחזק בלבנו אמונת תחית המתים כי במה שאנו מסמנין מקום הקבורה בסימן זה אנו מעידין כי אנחנו מאמינים כי הקבור ספון פה עוד יגלה ברבות הימים לעינינו כי על דבר האבוד אין אדם עושה סימן והנה ענין תחית המתים נתקשה בו הרמב"ם במאמר ת"ה אף כי מקרא מלא בדניאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אבל הצורך לזה נעלם מאתנו הכי אין די בתענוגי גן עדן והרמב"ן בשער הגמול השיב כי אחרי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואפי' הכלבים במצרים קבלו שכרם על שקיימו גזירות הש"י לא יחרץ כלב לשונו למה לא יקבל גם הגוף שכרו שהיה כלי מעשה לנשמה לקיים על ידו כל המצות בפועל ועד"ז יש להבין ד' אנשי כה"ג שתקנו בתפלת י"ח מחיה מתים ברחמים רבים הענין הגוף הזה צריך השגחה מהש"י לקיים בריאותו ושלימותו בקרבו ובכל עת ובכל שעה אנו אומרים רופא כל בשר ומפליא לעשות ומה שכר עוד יבקש אחרי כל הטוב והחסד שעשה הש"י עמו משך ימי חייו וז"ש מחיה מתים ברחמים רבים לא עפ"י שורת הדין כי הש"י סומך נופלים ורופא חולים ומה לו לגוף עוד לבקש וזה ג"כ אמרינו בפיוט יגדל מתים יחיה אל ברוב חסדו אף שרבו חסדיו עם הגוף בכל זאת מתים יחיה אל

ואמנם עדיין ק' מ"ש לדניאל ורבים יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפת ולדראון עולם לחרפת ולדראון למה יחיו וכי לא די להם בעונש גיהנם ואמנם ישעי' ע"ה ביאר ענין זה יותר בסוף ספרו באמרו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תועלתם לא תמות ותולעת לא שייך כ"א בגוף ואשם לא תכבה היינו אש של גיהנם וסיי' והיו דראון לכל בשר הענין כי החוטאים במזיד שני כתות הכת האחת שנלכדה ברשת היצר ולא תוכל להמלט מרשת