ליקוטי חבר בן חיים ו קע

תורתו לעמו לולי פתחו הם ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה והיינו ונתת יהלך נמצא הכהן המבקש לעבוד עבודה על פיך יצא ועל פיך יבא וע"ז אמר משה לולי תורתך שעשועי אחרי שמסרת העבודה לאהרן אז אבדתי בעניי

סיומא כי מרדכי היהודי וגו' עו"ש על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור וצריך ביאור מה ענין נס עשה לנו הפיר הזה בגמ' מגלה רבא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי שנ' והעיר שושן צהלה ושמחה ובמשול רשע יאנח עם זה המן שנ' והעיר שושן נבוכה אמר דהע"ה לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקי' הענין כל מושל על בני אדם צריך להאמין כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהי' עליהם כי אז יבין כי עתיד ליתן דין וחשבון וימשול בעמו לטובתם וז"ש מושל באדם צדיק אזי מושל יראת אלקים וזה כוונת שהע"ה באמרו ברבות צדיקים ולא אמר במשול צדיקי' כי הצדיקים יש להם רב' דהיינו גדולה כי המלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואמר שמואל לשאול הלא אם קטן אתה בעינך אבל ראש שבטי ישראל אתה ואין לך למחול על כבודך אבל ממשלה אין להם כי לא יעשו מאומה כ"א עפ"י התורה כמ"ש וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה ולזה אמר אצל הצדיקים ברבות ולא במשול וברשעים במשול כי הרשעי' אשר אין פחד אלקים לנגד עיניהם המה מושלים וזה ג"כ הענין בצדיקים אמר לרבים ברבות צדיקים משום שהצדיקים לא יעשו דבר כ"א מסוד חכמים ונבונים לא כן הרשעים שהולכים אחרי לבם אמר עליהם ובמשול רשע ל' יחיד והנה המן הרע הזה הראה לכל גודל רשעתו כי טרם עוד דבר למלך אשר בלבו לעשות הפיל פור תחלה וביום שעלה לו הגורל קבע הזמן והנה ענין הפור הזה הי' נודע לכל כי מאחר שכ' האגרות בי"ג ניסן וכבר יצא אז פתגם המלך למה זה יאחר עת נקמתו עד י"ג אדר ועי"ז נתפרסם כי עפ"י הגורל נבחר יום זה והענין הזה הוקשה לכל העולם אם היהודים נתחייבו ראשם למלך למה יענה את דינם ונודע מזה כי אין ליהודים משפט מות המן משנאתו יעשה כן ומאחר שאין נקמה אחר המות אף גם זאת יעשה לנקום מהם בחייהם ע"י שהיו חייהם תלוים להם מנגד והנה בעשרים ומאה ושבע מדינות היו אומות שונות ואם היום או למחר יבא שנאה בלב המן על אומה אחרת גם עליה תעבור כוס וזה סמיכות הפסוקים הרצים יצאו דחופים בדבר המלך כאילו הזמן דוחק והדת ניתנה בשושן הבירה וידעו הכל כי עוד חזון י"א ירחים למועד ואין זה אלא נקמת אויב ומתנקם וזה הי' ענין והמלך והמן ישבו לשתית כוס של נקמה ועי"ז והעיר שושן נבוכה כל העיר וז"ש רבא במשול רשע כי הרשע מושל ועי"ז יאנח עם והנה ענין הגורל הזה הי' כ"כ מפורסם עד שגם האומות משיצאו אגרות המן קראן אותו פורים לאמור כי אין ליהודים חטא משפט מות רק המן הטיל גורל עליהם ובחר לו יום א' בשנה אשר ממנו יקוה שתתקיים מחשבתו ועי"ז הכשרים שבאומות חרה להם כל הענין ואויבי היהודים החשו על היום שנפל עלי' הגורל וכן הוא אומר ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ואמנם כ"ז מעשה המן שחישב להתנקם אבל מרדכי אחרי שראה כי אין פוצה פה ומצפצף מטעמים שכתבנו המתין עם אגרותיו שבעים יום שלא יראה גם הוא כמתנקם ולא זכר שם אומה באגרותיו כ"א אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם להרוג כל חיל עם ומדינה הצרים אותם והנה בהגיע היום לא נמצא בשושן הבירה קרית מלך רב כ"א שמונ' מאות שונאי ישראל ורוב העיר היו מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם אמר הכ' והעיר שושן רוב' צהלה ושמחה אמנם ליהודים היתה אורה ושמחה וגו' וזה כוונת הכתובים כי המן בן המדתא חשב על היהודים לאבדם ובזה הי' לבו נכון ובטוח שישיג זה מאת המלך אמנם הפיל פור הוא הגורל להמם בחייהם להתנקם מהם ובסוף לאבדם ובבאה אסתר לפני המלך אמר עם הספר שנכתב בי"ג בניסן על י"ג באדר הבא נראה לכל כי אין ליהודים חטא כ"א המן הרע יבקש להתנקם מהם אמר עם הספר ישוב מחשבתו על ראשו על כן אחרי שגרם הפור כל כך טובות כמו שבארנו כי עי"ז נצולו עד בא הזמן מיד אויביהם קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע עליהם כי ראו על ככה שניצולו ביום הזמן והגיע אליהם הגאולה והנה פקודה זאת שמר מרדכי כל זמן היותו משנה למלך הי' גדול ליהודים כי ע"י גדולתו מנשאים את היהודים ורצוי לרב אחיו המבינים חכמתו ולא לכל אחיו המיעוט שהיו מבקשים להתנקם משונאי' בכל עת אבל מגמת מרדכי הי' דורש טוב לעמו ועי"ז שלא התנקם מעולם היו מטיבים ליהודים ודובר שלום לכל זרעו שלא הניח שונא אחריו ונתקיים בו ויכחשו אויביך לך: