ליקוטי חבר בן חיים ו קסו

לא תטע לך אשרה וד' רז"ל ללמד שכל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה אצל מזבח הענין אמר הנבי' מלאכי על אהרן הכהן תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וד' רז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו הכוונה הנביא ביאר מה דתנן באבות הוה מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והנה הדבר קשה ההבנה מאחר דארז"ל האי צורבא מרבנן דסני לי' בני מתא משום דמוכח להו והאיך יתכן להיות אוהב שלום ורודף ומקרב הבריות לתורה ואמנם מדתו של אהרן היה עד"ז הוא בירר בפני עם בני ישראל כל פקודי תוה"ק ולא הזכיר עון להתפש לאמר הלא על מצות האלו אתם עוברים ואמנם כל השומעים היו מחשבים איזו מן המצות הם עוברים עלי' ושבין עלי' וז"ש תורת אמת היתה בפיהו הוא לאמור כ"א תורת אמת שמוטל על האיש הישראלי אבל ועולה לא נמצא בשפתיו לא אמר הלא עול זה תעשו ועי"ז בשלום ע"י שלא הזכיר העול ובמישור ע"י שלמד תורת אמת הלך במישור השיב מעון וזה ענין אוהב שלום ואעפי"כ מקרב הבריות לתורה ואמר עוד ע"ד שכ' העקידה על פסוק בלב נבל תנוח חכמה ובקרב כסילי' תודע כי הנבון לא יביע מדעיו לאחרים זולת אם יבקש ממנו והיינו תנוח חכמה אבל בקרב כסילי' אין מעצור למיעוט בינתם ע"ד שארז"ל אסתר' בלגינ' קיש קיש קריא כי אין הלגין מוכן לקבל בתוכו מיעוט וז"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת בקרבם ותורה יבקשו מפיהו יען כי הוא דומה בעיני ה' למלאך ה' צבאות וז"ש רז"ל כי רק מרב שדומה בעיני העם למלאך ה' צבאות יבקשו תורה ולא מאחר ואמנם באיזו ענין ידמה למלאך ה' צבאות המלאך לא ישמש לקבל פרס כי אין פרס למעלה כ"א עושה שליחותו שנשתלח עלי' וכן יהיה ענין הרב כמ"ש רש"י ע"פ ראה למדתי מה אני בחנם אף אתם בחנם אמנם ממה דמק' הש"ס עלה ור"מ היכי למד תורה מאחר ש"מ כי יש דברים בגו והענין תנן במ' אבות כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת הענין לימוד התורה למי שיחקור בה לעומקה הוא מתוק מדבש ונופת צופים כמ"ש דהע"ה מה נמרצו לחכי אמרתיך מדבש לפי אבל מי שבא עד אותה מדה יוכל להיות שעוסק בה לתענוג נפש ועיקור התעסקות בה לחדש חידושים ואם תמצא מדה זאת ברב אי אפשר שתצליח תורתו בלב תלמידיו כי גדול שימושה של תורה יותר מלמודה והשימוש הוא שהתלמיד (סיפר לי צורבא מרבנן שבא לבערלין לבית ספר אחד ונצבים שם שני צורות בולטות מגיבס צורות נקיבות ונתקיים בהם והמה שולחים הזמורה אל אפם וז"ל שו"ע יו"ד סי' קמ"א סעי' ד' וצורות אדם ואם עכו"ם עשה אסור להשהותם בד"א בכולטות וכו' ועיי' ר"ה כ"ד ע"ב) רואה התנהגות הרב בכל עניני תורה ועבודה וכזה יקבל התלמיד בנקל יותר מאשר יקבל דרך הפלפול ואם הרב רק חכמתו מרובה ולא מעשיו אין חכמתו מתקיימת אצל תלמידיו משא"כ כשמעשיו מרובין והתלמיד שנה מדותיו של רבו כמו שאר"ש לתלמידיו שני מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע ובא וראה עד היכן הדברים מגיעים שארז"ל פ' ג' שאכלו אפי' קרא ושנה ולא שימש ת"ח ה"ז ע"ה והנה המלאכי' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו הפי' ע"י כל שליחות שעושה המלאך זוכה שוב לשמוע מפי הקב"ה טעמי תורה נמצא כי ע"י המעשה הגיע לחכמה ובזה יהיה הרב דומה למלאך ה' שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו ואז תהי' חכמתו מתקיימת ושפיר מק' הש"ס ור"מ היכי למד תורה ומשני ר"מ רמון מצא אין הכוונה כי אחר הוא הרמון שהרי ד' רז"ל ע"פ כפלח הרמון רקתיך פושעי ישראל מלאים מצות כרמון אמנם הכוונה ר"מ רמון מצא בעת שבא אצל אחר כבר הי' מר"ע רבו מלא מצות כרמון אלא שלא ירד לדעת ר"ע ואחר הבינו טעם כל ענין וענין והיינו תוכו ר"ל פנימיות הרמון שמצא אכל מאחר ואם לפעמים אחר הי' משיג על ד' ר"ע קליפתו זרק ומעתה אם הרב אינו דומה למלאך שאין מעשיו מרובין אזי התלמיד שלמד אצלו אין מעשיו מבוררין וחכמתו של רבו אין מתקיימת ובזה נ' לפרש מאמר תמוה פ' חלק כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר אפכא כל ימי עני רעים אלו בעלי משנה שנ' מסיע אבנים יעצב בם וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי תלמוד שנ' ובוקע עצים יסכל הענין רבא מוקי לקרא ברב עם התלמידים דמאחר שגדולה שימושה של תורה יותר מלמודה

וארז"ל. הני תנאי מבלי עולם שמורין הלכה מתוך