ליקוטי חבר בן חיים ו קסד

תאכל כל תועבה ולא מלא תבשל אין ראיה לטע"כ

בבב"ח והיה נ' לומר דאביי ורבא בפ' כל הבשר בהא פליגי אביי כרב אשי שם גם לאביי פי' דילפי' מג"פ לא תבשל והדין עמו דאלת"ה בקיצור הו"ל לאביי למימר אי בכל התורה טעם לאו כעיקר בבב"ח מנ"ל דבעי' טעמא כלל א"וו גם אביי ידע דל' בישול מ' נ"ט אלא דק' לי אי בכל התורה קיי"ל טעמא לאו כעיקר מהי"ת נימא דהא דנקטה תורה אי' אכילה בלשון בישול משום טעמא הוא ואהדר לי' רבא דל' בישול מורה על זאת דסתם בישול יהיב טעמא ודע דלולי ד' רש"י היה מ' דאביי ה"ק ע"כ אית לן קרא לטע"כ א"נ לא ילפי' מבב"ח ומה"ט אמרי' גם בב"ח דבטעמא תליא מלתא דאלת"ה אתה צריך לומר דמבב"ח ילפי' מיהת טעמא דאם אתה ר' לחלוק בי' בבב"ח לשאר אי' אף לענין דלא בעי' טעמא כלל מצית לחלק

ובענין קו' תוס' בחולין אד' רש"י שם דמפ' חידוש הוא דהאי לחודי' שרי והרי בשמעתין דחי' להא כ"כ במה"ק דהכריח לרש"י לפר' כן דאל"כ כ"א דחידש דאביי ג"כ בתרי לי' ואמאי הנה תרי לי' חידוש משום דאיכא נו"ט ואמנם א"כ האיך. קאמר אביי אי חידוש אע"ג דליכא נו"ט אי ליכא נו"ט א"כ לאו חידוש הוא כלל

ואמנם נ' עוד דמדלא ק' לאביי דליכא נו"ט כ"א אי חידוש הוא אבל אי לאו חידוש הוא א"ש ואמאי הלא בכל אופן חידוש הוא ואמאי לא יק' נו"ט מנ"ל א"וו דה"ק אביי דמחידוש דתרי לי' לא איירי אביי כלל כ"א חידוש כלאים וה"ק לכאורה הא לאו חידוש היא כדדחי' בשמעתין דגם בכלאי' מצינו כן וע"ז אמר אביי אנא לנפשאי אימא דבב"ח לא חידוש ואם באת לומר דחידוש הוא א"כ אפילו ליכא נו"ט נמי

ודחי רבא דרך בישול אסרה תורה ופי' רש"י אין לך בישול שאין בנו"ט פי' דאם פי' דאם בישל חתיכת בשר גדולה במעט חלב פחות מנ"ט הרי לא נתבשל הבשר בחלב דאם היה די בחלב לבשל בו הבשר ע"כ יהיב בי' טעמא

רש"י ד"ה תרי לי' וד"ה בשיל לי' כ"כ במה"ק דעיקר כוונת רש"י דהא דפשיטא לן דתרי לא שרי בבב"ח משום דג"פ לא תבשל כ' והנה לא תבשל קמאי וודאי אין כבוש בכלל וכשבא הכא לקרות לאכילה בל' בישול פ' משום דנימא היכא דוו' עבר על לא תבשל מותר באכילה וז"ש רש"י תרי אי' שרי כלומר מותר לשרותו ועי"ז ידעי' דשרי בשיל לי' לוקה על בישולו וממילא לוקה על אכילתו

יליף מגעולי נכרים הקשו האחרונים דלמא משום בב"ח צוה הכ' להגעיל ונ' דלהפוסקי' דכל כלי הולכין אחרי רוב תשמישו וודאי ל"ק דבנכרים בב"ח לא שכיח דהרי אם גם יבשל הנכרי בב"ח בישל על הרוב בשר טמא' וחלב טמא ובשני' ליכ' איס' בב"ח

ועוד. גם זאת לד' הש"ך סי' צ"ד ובשאר מקומות דלאחר שנעשה כבר בב"ח אין שם בב"ח עליו כ"א כשאר נבילה וא"כ מדהצריכה תורה להגעיל ע"כ בכל אי' צריך הגעלה

אמנם מ"ש התוס' שהצריכה תורה להגעיל אפי' כלים שבישל הגוי בהם יין ר"ל מדכ' כ' דבר אפי' כלי יין במ' ואין לומר משום יי"נ הצריכה תורה הגעלה הא וודאי ליתא דאטו פנחס לא שיבר כל היי"נ שהיה להם ומה שבשלו בהם מקודם לא הויא הקדרה בת יומא ומשום מגע' ליכא למימר דלא הוה דאוריי' והא דלא אמרי' רוב כלים אין מבשלין בהם הענין כמ"ש הריטב"א במ' ע"ז דהא דאמרי' לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא היינו מה שבשלו בהם השבויי' שהביאו והרי ראו ג"כ שבשלו בהם יין ובד' הריטבא הללו מתו' קו' הרמב' בפ' פנחס שהקשה למה לא ביאר משה אחר מלחמת סיחון הל' גיעולי נכרים דמאחר דלא אמרה תורה אלא קדירה בת יומא בשלמא במדין הי' שבים שבשלו להם דברי' האסור' משא"כ במלחמת סיחון שהחרימו כ' הנפשות לא היתה שם קדירה בת יומא כלל אחר ששבו מן המלחמה

וכבר עוררנו לעיל להר' יוסף דס"ל על גיעולי נכרים אין כאן מלקות א"כ אכתי אצטריך משרת למלקות על טע"כ ונ' דע"כ הו"ל גיעולי נכרים ומשרת שוב ב' כתובים דלכתוב רחמנא משרת ולא אצטריך גיעולי נכרים ומוטב לאפוקי למשרת להיתר מצטרף ויהיה נזיר וחטאת ב' כתובים הבאים כא' וטע"כ יהיה בכל אי'

תוס' ד"ה קדרה בת יומא נמי הנה בע"א שם ביארו דבריהם ונ' דכאן בקיצור מ' להו דר"ש ור"ע ס"ל דקדירה בת יומא לא פגמה כלל וילפי' טע"כ מגעולי נכרים ומנבלה נ"ט לפגם ורבנן ס"ל גיעולי נכרים חידוש הוא ולא ילפינן מני' ומנבלה ילפי' נ"ט לפג' מותר ור"מ ס"ל מגיעולי נכרים ילפי' טע"כ ונ"ט לפג' אסור ונבלה מעיקרא

ומה שהק' התוס' בע"א א"כ פליגי ר"ע ורבנן