ליקוטי חבר בן חיים ו קסג

טע"כ לא הוה ילפי' מנייהו לנזיר דקי' מכלאים בג' ומערלה

כתב רש"י ותוס' בנזיר אי' אי' הנאה דמערבין לנזיר ביין הכוונה דאפילו ר"י דס"ל דאין מערבין בביה"ק משום אי' הנאה מודה דמערבין לנזיר ביין אבל מאי דחיק להו לפ' הכי דווקא ונ' דלא תידוק מכאן דנזיר מותר לעשות סחורה ביין דאדרבא אמרי' לנזירא סחור סחור לכרמא לא יקרב וכוונת תנא דידן לכגון דא דמערבין לנזיר ביין

והנה בפ' כל שעה גבי ההוא דמשני התם משום דזיע' בעלמא הוא מק' תוס' מ"מ משום טעם כעיקר ליחייב ואמנם בפ"ק דבכורות הק' תוס' גם כן ל"ל קרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן תיפוק לי' ממשרת ותי' כי אצטרי' קרא לציר כלומר דס"ד זיעא בעלמא הוא כדאמרי' פ' או"ב גבי ציר דגים וא"כ פשיטא להו לתוס' דבזיע' ל"ש טע"כ ואמנם י"ל דקו' תוס' פ' כל שעה הוה ל"ל קרא בתירוש ויצהר דהוי זיעא וכי יש לך טעם גדול מתירוש ויצהר ואמנם תי' עוד בבכורות שם דס"ד דרך שתיי' אין לוקה דאכילה כ' וא"כ מתורץ שפיר קו' התוס' דאי לאו קרא בתירוש ויצהר הו"א כל בשתיי' אינו לוקה אבל בתר דכ' קרא ק' למה לא נימא ג"כ בשאר פירות כך וצ"ל דבשאר פירות זיעא בעלמא הוה

ואמנם היה ראי' מזה למסקנת ה"ה בה' יסודי התורה דאהנאה לא מלקי דאי ס"ל מלקי' אהנאה אין לך הנאה גדולה משתיי' וג"ש פרי פרי לתירוש ויצהר ל"ל ר"י דאמר כר"ע ויל"ד מ"ט לא קאמר ר"י הכי בהדיא ואליבא דר"ע ונ' דעיקר רבותא דבכל אי' שבתורה אין היתר מצטרף לאי' ור"א לר"ע אתמר אלא דל"ע בנזיר מיהת היתר מצטרף לאי' ולא אצטריך לר"י למימר ואליבא דר"ע דאדרבא ס"ד דלרבנן בכל התורה היתר מצטרף רש"י ד"ה הי' ר"ע כלומר דאיכא ר"ע טובא כ"א מאיזו דברי ר"ע אתה למד כן

רש"י ד"ה מיין לחודי' והאיך משערין יל"ד מה ענין ד' רש"י אלו כאן לעיל כדמייתי הש"ס מתני' הו"ל לפ' ונ' דאי' הפי' ע"י צירוף היתר לאי' א"צ לשער האי' כ"א באומד משא"כ לפי התי' ע"כ צריך להיות כזית שלם שפיר הוכרח רש"י לפ' האיך משערין

דלמא ע"י תערובת ובנזיר משני לאפוקי מת"ק וכ"כ במה"ק דמ"מ אצטריך לתי' דשמעתין כאן דא"כ בקיצור הו"ל לר"ע למימר כזית אלא ש"מ משום תערובת נקט הכי ונ' דלפי האי תי' ר"ע לא פליג את"ק כ"א דרך אכילה אבל דרך שתיה מודה דשיעורו ברביעית אבל תוס' בנזיר יישבו קו' זאת דלא ניחא להש"ס בנזיר לשנויי ע"י תערובת דא"כ מ"ש בנזיר דאשמעי' ר"ע א"וו העיקר לאפוקי מת"ק ודנקט שרה פתו מלתא אגב אורחא קמ"ל דאפי' ע"י תערובת

רש"י ד"ה מפת ומיין מבואר מדבריו דלא כד' ה"ר אלי' בתוס' פ' השוכר דבפחות מכזית לא שייך מלקות אטע"כ כ"א מאחר דאמרי' ע"י טעם נהפך ההיתר להיות איסור אפי' אם נהפך ע"י פחות מכזית אמרי' הכי וזהו שהביא לרש"י להכריח דר"י בפ' השוכר דמחלק בין כזית לפחות מכזית לית לי' טע"כ

ונ' ד' רש"י דמאחר דבמסקנא מסקי' נזיר וחטאת הו"ל שני כתובי' הבאים כא' ואי מוקמי' משרת להיתר מצטרף לא ילפי' מני' היתר מצטרף משום שני כתובי' וטע"כ ממילא לית לן קרא מסתברא לרבנן דכותח הבבלי לאוקמי להיתר מצטרף ומוטב דלא נילף שום אי' חדש לא היתר מצטרף ולא טע"כ דקרא אסמכתא בעלמא דמאן יימר לן דמשרת הי' שרה ענבים במים דלמא שרה פתו ביין וכ"ת משום דכבר ידעי' מגעולי נכרים טע"כ א"כ שוב הוי ב' כתובי' וע"כ אתה צ"ל גיעולי נכרים חידוש הוא ומה"ט הדר בי' רש"י כדפי' בשמעתין

ונ' דמ"ש רש"י טע"כ היכא דליכא אלא טעמא וכו' כוונתו דלא תימא הש"ס הכי ק' לי' מאחר דר"ע ס"ל בשרה פתו ביין היתר מצטרף והתם ע"כ אתה צ"ל תחלה דטעם יין הנבלע בפת כעיקרו של יין ומנלן הא לזה כ' רש"י דלא היא דטעם יין הנבלע בפת א"צ קרא דמ"ש משאר אי' דרוב על כזית בכא"פ ואשרה ענבים הוא דמק' הש"ס

יליף מבב"ח כ' רש"י בשר שנתבשל בחלב ר"ל דמש"ה הוציאה תורה אי' אכילה בבב"ח בל' בישול ללמדך דבעי' טעם חלב בבשר וכד' הפו' פ"כ הבשר דרך בישול אסרה תורה ש"מ טעמא מילתא היא ויש לעורר דלמא לעולם טעמא לאו אכילה היא ובב"ח משום הנאה אתי' עלה וצ"ל דמ"מ גם אי' אכילה אפקי' רחמנא בל' בישול ש"מ דמשום טעמא מקר' אכילה ונ' דהיינו דקאמר הש"ס ה"נ ל"ש ה"נ אף דאי' אכילה בלא הנאה ל"ש אמרי' טע"כ וא"כ לרב אשי דיליף אי' אכילה והנאה מלא