ליקוטי חבר בן חיים ו קסב

דע' רש"י מאחר דקיי"ל ח"ש אסור מן התורה וא"כ בשוגג אי אכל ח"ש הרי אכ' אי' דאוריי' אלא דפטור מחטאת דאין זה מקרי אכילה אבל כי משלים לשיעור אכילה בכא"פ חייב שפיר חטאת משא"כ לענין מלקות כי אכיל ח"ש קמא הרי פטור ממלקות ומהי"ת נימא דכי אכיל בתר הכי כא"פ עוד ח"ש שיהא חייב ואמנם מה דמבי' לרש"י לפ' כן ולא פי' כד' תוס' בכריתות ונזיר דע"י תערובת היא דתמיהא לאביי ונ' דמ' לרש"י דוודאי גם אביי ידע להא דר' יוחנן פ' השוכר דטעמו וממשו דהיינו כזית בכא"פ לוקין ואי נימא דמ"מ תמיהא לי' בשמעתין הטעם משום דטעמו דתבלין לאו טעמו ממש היא וכמ"ש וא"כ הכי הו"ל לאביי למימר וכזית בכא"פ בלא טעמא דאוריי' היא אלא ש"מ דאעיקרא דמלת' קמתמה מאן יימר לן דאכילה ע"י שהייה שמה אכילה

תוס' ד"ה אלא מאי עי' רש"א מה שהקש' משום ושמן וד' תוס' דמיירי בשהם בעין לק"מ ומ"מ רש"י דשמעתין גרס לי' וצ"ל דאביי לא ק' לי' דלמא רבנן דכותח הבבלי הן הן רבנן דר"ע דלית להו היתר מצטרף לאי' ואמנם קו' הש"ס היה א"כ אתה מחזיק שלש מחלוקת דכ"א מדאצטריך כ' דחמץ להיתר מצטרף ש"מ לית לי' דר"ע ולכ"ע אפי' בלא כל שייך בחמץ היתר מצטרף ולרבנן בכל התורה אין היתר מצטרף וגם חמץ בכלל וכצ"ל גם למסקנא דמשני הנח לכותח הבבלי ומ"מ לאביי ק' מטעם היתר מצטרף עכ"פ יהי' חייב כמו בכל התורה אלא ש"מ רבנן דר"ע הן הן רבנן דכל דלית להו היתר מצטרף כלל

רש"י ד"ה היכי אמרי' שאני אומר לקולא בעון מיתה נ' כוונתו דוודאי גם המק' ידע דתרומת תבלין דרבנן אלא דק' לי' משום ושמן וכמו שהקשו תוס' וע"כ משום דתרומה עון מיתה החמירו גם בתרומה דרבנן וע"ז משני הנח לתרומת תבלין דרבנן ושום גזרו אטו שמן והוי דאוריי'

ולד' תוס' דהתם מיירי שהאיסור בעין וודאי שפיר כ' ויש לחלק

וההיא משרת להכי הוא דאתא ההיא מבעי' לי' ובנזיר דלמא לטע"כ הוא דאתא והנה בשמעתין התם גמ' מק' ובנזיר אביי היא דאקשי ומטע"כ ג"כ פריך התם בנזיר ואביי מעיקרא ק' לי' וכו' ובשמעתין דלא אתמר משמ' דאביי לא מק' הש"ס מידי והנה אביי ס"ל טע"כ ע"כ דאוריי' דאל"כ מבב"ח מ"ט לא ילפי' והיינו דקאמר דלמא משרת לטע"כ הוא דאתא וממילא גם בבב"ח בתר טעמא אזלי' אבל לעולם גם מבב"ח נוכל למילף ולזה קאמר דלמא משא"כ סוגי' הש"ס דמבב"ח לא מצינו למגמר דחידוש הוא שפיר פריך בפשיטות האי בעי לי' לטע"כ

שאם שרה ענבים יל"ד דלמא לשרה פתו ביין ונ' דממ"נ אי איכא כזית בכא"פ בכל התורה דינא הכי ומשרת ל"ל ואי דליכא בלא"ה פטור נמצא דמהך ברייתא מבואר דכזית בכא"פ ול"צ קרא דהו"ל כאילו אכלו בעין ומכאן פשיטא לי' לר"י פ' השוכר את הפועל דכזית בכא"פ לוקין עליו דאין בו טעמו והיינו דקאמר וזהו כזית בכא"פ

והנה בד' ר' יוחנן יש כאן ד' שיטות ד' ר"ת דר"י אליבא דר"ע קאמר ולי' לא ס"ל כ"א מפיק למשרת לטע"כ כרבנן דברייתא דידן ודקאמר ר' יוחנן טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו היינו מב"מ וד' ר' אליהו דא"נ טעם כעיקר אבל יותר מעיקר לא הוה וא"כ טעם מפחות מכזית אין לוקין עליו כשם שאין לוקין על חצי זית בעין אבל לעולם אסור מן התורה וכן מ' פ' גיד הנשה גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דא"ל רב אשי למר ברי' ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מן התורה אלמא גם בתערובת אסור מן התורה ואמנם לא ק' לד' הרמב' דס"ל דכל שאין כזית בכא"פ אסור רק מדרבנן דה"ק לי' רב אשי למר ברי' מאי דעתיך משום דלא הוה כזית בעית לאקולי אם היא מדברי' ג"כ לא תזלזל ועוד דביותר מכא"פ ג"כ ליכא דאוריי' וע"כ משום דבעין מיהא אסור מה"ט הרי אמר ר"י גם ח"ש אסור מן התורה

וד'. ה"ר יוסף דר"י מדסתם למלתי' אליבא דר"ע ש"מ כר"ע ס"ל ומשרת להיתר מצטרף וטע"כ מגעולי נכרים ילפי' ולא מלקי' עליו

וד' רש"י ורמב"ם דר"י פסק כר"א ורבנן דכותח הבבלי דתרוויי' לית להו טע"כ דרבנן כל לא דרשי ור"א מיהת אצטריך כל ולמלקות דווקא וסברת הטור דד' מיני מדינה אין בהם אלא קיוה' כ"א טעם מקרי נמצא דבסברת הטור תליא כל ההלכה אי קיי"ל טע"כ או לא

ומכאן אתה דן לכל האי' ומסיים וה"ה לערלה בשתים ונ' דה"פ דמה"ט כ' תורה משרת לטע"כ גבי נזיר ולא גבי ערלה וכלאים דשייך ג"כ ביין משום דנזיר קיל מכל האי' וממנו אתה דן לכל האי' משא"כ כלאים וערלה דחמיר אי הוה כ' בי'