ליקוטי חבר בן חיים ו קסא

ביין קרוש קמיירי דכזית קרוש היינו רביעי' כדאמרי' בפ' המוציא יין קמ"ל ר"ע בשרה פתו דע"כ ביין צלול מיירי אבל כל לא שייך לקרא דמשרת

והנה כ' רש"י דהיתר מצטרף היינו חצי זית ענבי' וחצי זית פת נ' שדחקו לרש"י לזה קו' תוספ' דלמה לא נקט ר"י גם חטאת וכ"כ במה"ק דתי' תוס' אינו מספיק דהרי יקשה לן אמאי לא ילפי' מנזיר וצ"ל משום דנזיר וחטאת ב' כתובין הבאי' כא' וא"כ הכרח למינקט גם חטאת ולזה כ' רש"י דהיתר מצטרף דחטאת היינו שהאי' מובלע בהיתר אבל בנזיר לא בעי' מובלע כא' אפילו חצי זית יין וחצי זית פת רוב ומ"מ היו שני כתובי' הבאי' כא' דלא לכתוב רחמנא כ"א נזיר ומכ"ש חטאת דמובלע ועוררני תלמיד א' דהתוספ' ע"כ לא היה מפ' ד' רש"י דקאי אענבי' ממש כ"א ליין קרי ענבים דאל"כ למה שתקו תוספות מקו' ע"ד מחטא' עד זעירי ולא מקשה מיד

ועד"ז נבא אי"ה לבאר ד' הי"מ שהביא רש"י הנה מה שהק' רש"י ע"ד מקו' הש"ס לקמן גם לי"מ הוה ק' להו אף לשיטת רש"י דמאחר דמצינו ר"ע דריש כל וגם מצינו לר"ע בזבחי' פ"ב דדריש כל לחוד וכל לדרשה אחרת א"כ מאי מק' הש"ס דלמא טע"כ ממשרת ומוכל ילפי' היתר מצטרף ותו למה שביק ר"י חטאת א"וו ר"י תרתי קאמר ממשרת ילפי' היתר מצטרף דומיא דחטא' במובלע דווקא ומוכל מרבי' אפילו אינו מובלע והא ליתא בחטאת וע"כ שביק ר"י חטאת ד"א ליכלינהו נזיר וחטאת בחדא מחתא וכד' תוס' ואמנם קו' הש"ס לקמן עד"ז וודאי אי ממשרת גופי' להיתר מצטרף י"ל דרבויא דוכל אתי לרבויי אפי' אינו מובלע משא"כ אי משרת לטע"כ דיו שנא' דמוכ' מרבי' היתר מצטרף במובלע דומיא דטע"כ אינו מובלע מנ"ל ואי ר"י במובלע מיירי למה לא נקט חטאת

זעירי אמר הנה עיקר פלוגתת רש"י ותוס' רמז רש"א דרש"י מפ' אליבא דרבא עירובו מנין כפשוטו מנ"ל דגם על תערובת חייבין עליו ותי' דמנחות ובנזיר פשיטא להו דלהא אצטריך א"וו עירובו היינו היתר מצטרף לאי' ומעתה נשאר לרש"א לפ' דזעירי או כרבא מיירי דלתרווי' לית לך קרא לרש"י להיתר מצטרף כ"א זעירי סמך אקו' הש"ס דאי ר"א דריש כל וכי כל אז גם כרת ליחייב א"וו ר"א לא דריש כי כל בפ"ע ופליג אבריי' דמנחות כ"א מוקי קרא דכי כל למקצתו ואמנם לא מסתבר למימר דמקצתו חצי זית דס' אין הקטרה פחות מזית א"וו מש"ה הקטיר חצי זית שאור וחצי זית מצה ואמנם גם לרבנן דלא דרשי' כל וכי כ' דרשי' הו"מ זעירי למימר למלתי' אלא מאחר דלא מצינו דס"ל לרבנן היתר מצטרף מסתבר לאוקמי לקרא כרבא דחייב אחצי קומץ אבל כזית אי' לחוד בעי' משא"כ לר"א דמצינו לי' דגם בחמץ דרש מכל היתר מצטרף מסתבר' דגם התם הכא דרשי' והיינו דמקצת כמאן כר"א ולא כרבנן ואמאי משום דר"א גם בחמץ הכי ס"ל א"כ למה לא נקט זעירי גם חמץ

תוס' ד"ה א"ה עיי' רש"א שסיים ויש ליישב כוונתו מאחר דבקו' ס"ל לתוס' דאפי' מלקות שייך לר"י ארבייא דכל שפיר ק' להו דלענין אי' לא אצטריך בחמץ דמחלה ילפי' מה לי בעין מה לי בתערובת משא"כ לתו' דס"ל לר"י ארבויא דכ' לא מלקי' היינו מהל"מ דבעי' כזית

המקפה כ' רש"י בפסחים תבשיל עב מה"ט משום דמפר' רש"י דמיירי שהתערובת אינו ניכר מדמק' הש"ס לגי' רש"י ליבטל ברובא אבל בנזיר גי' רש"י כתוס' דמפחות מכביצה פריך שפיר מפ' דמיירי ברוטב ואדרבא מיירי שהשום והשמן ניכר

ויל"ד הא אביי קאמר בפ' כל הבשר דטעמו ולא ממשו ע"כ לכ"ע דאוריי' דאל"כ למה לא נילף מבב"ח וא"כ הרי תבלין לטעמא עבידא והאיך הוה דימוע דרבנן ש"מ דלטעמא עבידא אין לו ענין לטעם כעיקר דטעם כעיקר היינו בב"ח שמרגיש חלב וכן ענבים במים טעם יין וכן חלב לתוך גריסין אבל תבלין נהי דיהבי טעמ' אבל אין טעם זה כעיקר וזה ע"ד שכ' הטור בד' מיני מדינה דאין הטעם כעיקר עצמו נרגש ותדע לך מדאמר רבא בפ"ה דביצה שם תבלין לטעמא עבידי וכ' דלטעמא עבידי לא בטל בקיצור היל"ל טעמא לא בטיל אלא ש"מ כדכ'

וכ'. עוד רש"י דשום ושמן נתונין בו לתבלין מבואר דאזיל רש"י בנזיר דדווקא משום דנתונין בו לתבלין שייך היתר מצטרף לאי' אף דנפש היתירא

רש"י וכזית בכא"פ דאוריי' מבואר מדבריו דמ' לי' דאביי בהא גופא נסתפק אם הצירוף בכא"פ דאוריי' וזה תימא משנה שלימה שנינו בכריתות דחייב חטאת קבועה ע' שיעור אכילת פרס וצ"ל