ליקוטי חבר בן חיים ו קנח

רש"י כד' תוס' הרי רש"י כ' לקנות המעה ולתוס' צ"ל להקנות המעה

והנה בענין קו' הרא"ש ע"ד רש"י למאי הלכתא צריך רש"י לסמכא דעתי' הא בלא"ה מעות אינם קונות י"ל דלרש"י גם הוא ידע ע"כ דמעות אינם קונות וע"כ נתן לו שיתן המעה לאחר ואז יקנה האחר בעד המעות וא"כ כי זיכה לו החנוני עם שאר בני החצר ע"י אחר יהי' ג"כ קונה העירוב אי לאו דהוה שלא לדעתו: ודע דממ"ש הרא"ש מבואר דבערב לי מהני משום שמזכה לו ע"י אחר וברישא ג"כ כ' דאם זיכה מהני החילוק ע"כ דברישא מהני אם זיכה לו בפ"ע ע"י אחר ובערב לי דיו אם מזכה לו עם שאר בני החצר ע"י אחר והן הן ד' הטור עיי' בק"נ

והנה מה שנתקשו האחרונים בד' ב"י ע"ד מה שגורס ברש"י וזכה האיך זוכה ע"י עצמו הב"י נשמר מזה שכ' כי בני החצר יקנו ממנו הככר והוא יגלה להם כי גם נותן המעה יש לו חלק באותו ככר והם ימשכו הככר לבית שמניחין בו העירוב וא"כ משיכתן הו"ל להועיל גם לנותן המעה לולי סמכה דעתו

ומה שנתקשה לי בד' הטור שסיים דבע"ה מהני משום שהי' דעת הנותן שיקח לו ככר וא"כ מה בין בעה"ב לחנוני הרי גם בחנוני מהני אם לקח ככר בעדו לד' הרא"ש והטור אמנם הטור סיים גבי בעה"ב וכאלו עשאו שליח ר"ל דבאמת יכול ליתן אפי' שלו כיון דעשאו שליח משא"כ בחנוני דווקא לוקח מאחר מהני

ובענין קו' הטו"ז מ"ש מטבעת שאולה דקיי"ל דכוונתו לאופן המועיל הנה לד' הרמב"ם דדווקא בעירובי תחומין מיירי מתני' ור"י לפ' אתא א"כ אם הי' רוצה באופן המועיל מה הי' לו ללכת אצל חנוני א"וו במעות רצה לקנות לא זולת ואמנם בעירובי חצירות כ"כ הטור והשו"ע שכל בני החצר יבאו אצל חנוני זה מ"מ לד' תוס' כי הנותן לא ידע דמעות אינן קונות וסבר דווקא במעות יש קנין ג"כ לק"מ ואמנם לד' רש"י צריך ביאור וצ"ל דלד' רש"י כי היכא דידע מעות אין קונות ידע ג"כ דכלי קונה ואמאי לא נתן כלי א"וו במעות דווקא ניחא לי' לערב ולא בענין אחר

והרמב' בכלי דצריך ליקח ככר מאחר וצ"ע אמאי וע' ה"ה שלא הי' לו גי' זאת ברמב"ם ולסיים המס' מעין פתוחה הנה סיים ר"ש דהיכא דאתא לידי חיוב חטאת לא שרי רבנן ונ' דהיינו דאמרי' בשמעתין בעירובין הל' כר"י אבל לא במחיצות דבמחיצות בנקל אתי לידי חיוב דאוריי' ועד"ז י"ל דאמרי' מבוי דרבנן תנא תקנתא דמאחר דע"י דתנא תקנתא ידעי' שהוא רק מדרבנן משום היכירא וא"כ אם בשבת נתרבה החלל תחת הקורה ונעשי' למעלה מעשרים גם אנן מודי' לר"י דהותרה לכל השבת כיון דלא אתא לידי חיוב דאורי תא

בסוגי' דמשרת מה"ב

משנ' אלו עוברין כ' רש"י בבל יראה ורבותא דמתני' קתני בסיפ' דסד"א כקושי' התוס' כיון דמיעט קרא כל הני מכרת גם בל יראה אין בהם קמ"ל כיון דעכ"פ זהו אזהרה מקרי חמץ והו"ל בכלל לא יראה לך חמץ וא"כ לרבנן דס"ל עירובו בלא כלום באמת אין בהם לאו דבל יראה וזה כוונת הטור אחר שראה הפלפול בד' הרמב' אי פסק כר"א או כחכמים בענין אכילה הביא ראיה דע"כ הרמ' פוסק כר"א דעובר על ד' מיני מדינה בבל יראה ואי כרבנן ס"ל נהי דס"ל דאפי' לרבנן אם אכל מהן כזית בכא"פ לוקה מ"מ כ"ז שלא אכל אין שם חמץ עלי' הואיל ואין עומדין לאוכלן כזית כא"פ ולמה יעבור עלי' בבל יראה

אמנם ד' ה"ה דהרמב' פוסק כחכמים ומ"מ שפיר עובר בבל יראה כיון דאיכא בכא"פ אמנם הביא ה"ה ד' הרמב"ם דאפי' ביותר מכא"פ עובר בבל יראה וזה לחכמים אי אפשר אלא דסמיך ה"ה אד' הראב"ד דמפ' ד' הרמב"ם דפסק כר"א ומ' לי' דגם ד' הרמ"ך כשטה זו ולר"א י"ל כיון דגלי קרא דתערו' חמץ בכלל חמץ י"ל אפי' ביותר מכא"פ ואמנם דברים אלו צריכין ביאור דהרי עכ"פ הצריך הרמב"ם שאכל כל הזית בכא"פ ואז ליכא כ"א לאו וב"י ביותר מא"פ מנ"ל

ולזה נבא לבאר ד' הרמב"ם מהב' קושי' שהקשה ה"ה חדא דאם אכל כזית כדי אכילת פרס קרא ל"ל ותו למה לא יתחייב ג"כ כרת הב' אלו קושי' בין אם פוסק הרמב"ם כר"ח או כרבנן מעיקר טעמא דה"ה שהחליט דהרמב"ם פוסק כרבנן משום דאמרי' בסוגי' דטעמא דר"ח משום היתר מצטרף לאיסור וא"כ סוגי' באוכל כזית או מכל התערובת ולמה הצריך הרמב"ם שיאכל כא"פ ונ' ד' דוודאי לס"ד דאפי' ממשרת היתר מצטרף