ליקוטי חבר בן חיים ו קנז

בעה"ב מככרותיו הככר לעירוב ג"כ מהני דהו"ל כאמר לי' ערב לי כיון דסמכא דעתא

ובזה נתיישב לנו דקדוק עצום בגמ' דקאמר לקמן וכן אמר שמואל א"כ שמואל מפ' למתני' הכי ומאי לא שנו דקאמר הרי במתני' תנן לה בהדיא אמנם למ"ש ממתני' לא ידענא כ"א דבשאר כל אדם סמכא דעתי' אבל מ"מ אם בעה"ב הזה יהיב מדילי' ככר לעירוב י"ל דלא מהני קמ"ל שמואל דדווקא בחנוני לא מהני אבל בשאר כל אדם אפי' כה"ג מהני ובזה נבין דרש"י ציין בגמ' בעה"ב פירשתי במתני' ונקט רש"י תחלה כלי ואפשר שהי' לו הגי' כך ואמנם עכ"פ אבעה"ב דקאמר שמואל ציין רש"י זאת ולא אדרב משום דרש"י בא לומר כי ע"י פירושו במתני' מבואר ל' לא שנו דקאמר וכמ"ש

מאי שאר כל אדם ר"ל לא תימא אפי' נכרי בכלל ודנקט תנא ל' זה ולא נקט בעה"ב דס"ל דר"ל דווקא בעה"ב באותו חצר ל"ש

ל"ש אלא מעה אבל כלי קנה נ' לפ' דס"ד משום דלא אמר לחנוני ערב לי ואמר זכה לי ר"ל זכה לי ע"י אחר א"כ לא רצה לשויה לחנוני שליח וא"כ אפי' קנין סודר לא מהני כיון דאמר זכה לי קמ"ל שמואל דטעמא דמתני' משום דמעות אינן קונות ולא סמכה דעתא משא"כ כלי שפיר מהני ומכ"ש דא"ש לגי' הרא"ש דגרס תחלה ל"ש דאמר זכה לי אבל ערב לי קנה ובתר הכי ל"ש אלא במעה אבל בק"ס קנה ואמנם רש"י גריס תחלה ל"ש אלא מעה ואח"כ ל"ש אלא חנוני ואח"כ ל"ש אלא דאמר לי' זכה לי נ' דשמואל אל' דמתני' דלר"א באמת בכ"ג הוה עירוב אבל רבי שסידר המשנה נקט לישנא אליבא דרבנן ודייק שמואל דמעה דנקט למעוטי כלי וחנוני דנקט למעוטי בעה"ב ואמר זכה נקט למעוטי אמר ערב לי

וסיים רש"י וסמכא דעתי' נ' דבא ליישב ל' וקני דקאמר הש"ס דר"ל דלא תימא משום שהוא חנוני ודרכו לחזור אפי' בערב לי לא סמך עלי' קמ"ל דבמערב לי גלי דעתא דסמכ' דעתא וקני

רש"י במתני' שאין מערבין אלא לדעתו בסוה"ד אבל אם לקח ככר נ' כוונת רש"י דהך סיפא אתא לאשמעי' דלא תימא דבחנוני אפי' מסר לו ככר כיון שלא אמר ערב לי לא סמכא דעתא קמ"ל וכ"ת הא ג"כ מרישא ידעי' דדווקא מעה ולא כלי ש"מ דבכלי סמכא דעתי' וכ"ש בככר י"ל דאי לאו הך סיפא הוה דווקא דרישא ולא ככר ולא הוה ידעי' מעה ולא כלי משא"כ השתא קמ"ל

ר"י אמר ונחלקו אמוראי בגמ' אי ר"י לפ' אתא או לחלק והדבר תימא דהרי ת"ק בעירובי חצירות ושיתופי מבואות קמיירי כדפי' רש"י ומסיים שאין מערבין אלא לדעתו וא"כ ע"כ ר"י פליג והנה מצאתי קו' זאת בחי' ריטב"א בשם הרשב"א אלא שהרשב"א בנה קו' זאת על הא דמוקמי' למתני' במזכה ע"י אחר וכבר העיר שם הריטב"א דתי' זה קאי אמתני' דד' פרקים וכ"כ רש"י בהדי' עשוה כד' פרקים וכמסקנא דהעמידו ד' על ד"ת ובאמת ד' הרשב"א נפלאי' דאי מתני' במזכה ע"י אחר מעה זו דתנן ל"ל וגם מה ענין ד' פרקים למתני' וצ"ע

ומעיקרא הוה ק' לי טובא מ"פ הש"ס מ"ט דר"א הא לא משך דלמא ר"א כר"י ס"ל ועירובי חצירות לא בעי' דעתו וכיון שהחנוני הניח בעדו די אמנם א"כ לאיזו ענין נקט ר"א נותן אדם מעה לחנוני כיון דלאו מטעם המעה קנה לו העירוב אבל קמיית' ק' ונ' דבמתני' מלתא אחריתא כיון דנתן מעה לחנוני וא"ל זכה לי בעירוב ש"מ דניחא לי' למעבד מצוה בממונ' ואינו רוצה לצאת בשל אחרים ומה"ט גם ר"י מודה ואך ר"א פליג מטעמא דמפ' הש"ס ור"י אהא קאי דקאמר ת"ק שאין מערבין לאדם אלא מדעתו ובזה נחלקו הני אמוראי מ"ד ר"י פליג ס"ל דר"י מפ' לד' ת"ק לאו אחנוני כ"א בעלמא וכללא כייל ת"ק דבעי' דעתו ונחלק ר"י עליו וסבר דלא בעי' דעת ומ"ד דלא פליג קסבר דר"י מפ' ד' ת"ק כמו שפי' רש"י ואחנוני דווקא קאי וקאמר ר"י דדווקא בחנוני קאמר ת"ק וה"ה בתחומין אבל בשאר עי"ח לא ועד"ז יתישב עוד דקאמר הש"ס ול"פ והתנן מוסיף וצריך להודיע ואמאי לא פריך ממתני' דידן אלא ש"מ כדכ' דממתני' לק"מ

תוס' ד"ה נותן אדם מעה ואפי' זיכה צ"ע מאי אפי' הרי עכ"פ צריך לזכות ע"י אחר וצ"ל דכוונתם תחלה אמרו כשזוכה לבני החצר העירוב אמר בהדיא שמתכוין גם לפלוני שנתן לו המעה ואח"כ כ' אפי' זיכה לו בפרט ואח"כ כ' אפי' לקח ככר בשבילו

ותו"ד התוס' להיפך מד' רש"י כי הנותן מעה הי' דעתו רק לערב בעד המעה הזאת וזה אי אפשר כי מעות אינן קונות ואם החנוני מזכה לו הוה שלא לדעתו ומ"ש רש"א דנוכל לפ' גם ד'