ליקוטי חבר בן חיים ו קנה

אסורה דלא כר"א אמנם מאחר דרבה גם במגילה אמר הכי ול"ש למימר דטעה בדר"א וע"כ כמ"ש רש"י דעכ"פ בהול הוא ואגב בהילות טועה גם במגילה ק' ומ"מ יל"ד באמת מה"ט נאדי ר"י כאן מרבה וע' בטורי אבן

תוס' ד"ה ורב יוסף כבר הצענו לעיל קו' ט"א ע"ד תוס' מלולב וערבה דגזרו במקדש ונ' דהתם מצוה מקדש לחוד הוא וס"ד דכל מה שהמצוה במקדש נימא בו במועדו אפי' בשבת וכשם שנסתפק הילל פ' אלו דברי' אם שכח ולא הביא סכין לשחוט הפסח מע"ש אם דוחה שבת דאולי ג"כ מה"ט דכ' במועדו הוא דמס' לי' ולכך הוצרכו לגזור משא"כ במגילה דל"ש ה"ט שפיר אמרי' אין שבות במקדש דכהנים זריזין הן

ויע"ל דר"י מ' לי' מאחר דמצות קריאת מגילה עיקר' בצבור דאפי' כהני' מבית רבי מבטלין עבודתם ותורתם לשמוע משום פרסומי ניסא ומגילה בציבור לא שכיח שיכין יחיד מגילה לעצמו וילך אצל בקי

תניא נמי הכי יל"ד מאי תנא כלל בבריי' דמסייע לרב יוסף דה"ט דבשבת לא קרינן ונ' דלכאור' כיון דבני כפרי' יכולין לקיים מצות מתנות לאביונים בזמנה למה הטילו עלי' להקדי' אלא ש"מ משום דכ' במגילה והימי' האלה נזכרי' ונעשי' מ' דבעי' זכירה דהיינו קריאת מגילה ונעשים דהיינו מתנות לאביונים ביום א' וא"כ ה"ה בשבת ה"ט וזה שסיים התנא בבריי' אבל שמחה אינה נוהג' אלא בזמנה דס"ד דגם שמחה בכלל ונעשים קמ"ל דמדכ' להיות עושי' את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר ימי משתה ושמחה ש"מ דשמחה בזמנה בעי'

והנה גם לד' רש"י שפי' הטעם משום בהול במגילה י"ל דמ"מ לא בהול עד דמתחיל במצוה שהכין לו שופר וסבר שיוכל לתקוע ולא מצי וכן בלולב וכן במגילה משא"כ במילה אם יעבור על שמא יעבירנו ע"כ יעבור קודם שהתחיל למול ואז לא שייך עדן בהול

והנה כ' הרי"ף במ' מגילה מסקנא דלולב וערבה דל"ג כ"א משום דלא בקיאי' בקבוע דירחא וסיים וה"ט דשופר וה"ט דמגיל' ופי' הרמב"ן במלחמו' במ"ש ה"ט דשופר ר"ל לתרץ קו' תוס' מ"ט בשופר לא התירו אלא במקדש ופשט זה דחוק דאין דרכו של הרי"ף לתרץ קו' תוס' מה שאינו נוגע להל' ולי נ' דבא ליישב ב' קו' על דבריו הא' שהביא הא דר"ה ר"פ יו"ט והק' הרז"ה הא ר"ה איובל קאי ותו הא דנהג הרי"ף לתקוע שופר בב"ד שלו בר"ה שחל בשבת הא בעי' ב"ד מומחין וע"ז הביא הרי"ף הרי חזי' דמעיקרא לא היו תוקעי' אלא במקדש וע"כ הטעם משום דחוץ למקדש לא היו בקיאי' בקבוע דירחא דהיינו דאיכא בי' שופר ללולב בזמן שביהמ"ק קיים וא"כ הדין עם ר"א דלא הי' תוקעי' כא"ל ביבנה לבד ששם היו בקיאי' ומדקיי"ל כת"ק או כ"א דבכל ב"ד תוקעי' ש"מ דהא דר"ה דקאמר ועם ב"ד ובזמן ב"ד גם אר"ה קאי וטעמא דהתירו בב"ד משום ב"ד זריזין הן ואי הא הוה טעמא מה לי ב"ד סמוכין או אינן סמוכין

ולפנינו נפ' מ"ט שביק להא מלתא עד מ' מגילה ואמנם מ"ש הרי"ף וה"ט דמגילה נ' דראו ליישב דלא תק' מ"ט הביא הרי"ף טעמא דמגילה מדרבה ולא הביא מדר"י דתניא כוותי' ורמז הרי"ף מדוע נחלק ר"י כאן על רבה דק' לי' לרב יוסף בשלמא בשופר ולולב גזרו דספיקא דווקא וכמ"ש אבל במגלה מ' מד' מתני' דאפי' בא"י דסתם מתני' בא"י מתניא ג"כ אין קורין מגילה בשבת ואמאי הא בקיאי' א"וו במגילה טעמא אחרינא הוה והיינו משום עיני' של עניי' וא"כ ש"מ להיפך ממ"ש הרמב"ן דוודאי דרבנן לא עדיף מס' דאוריי' וכ"ת באמת טעמא מאי י"ל דבס' דרבנן ג"כ לא גזרו כ"א בשופר ולולב דבשופר עכ"פ אי' דרבנן עובר דתקיעה שבות הוה ובלולב אי' טלטול וכיון דאיכא משום שמא יעבירנו שפיר גזרו אבל במגילה דליכא רק גזירה דשמא יעבירנו לחוד בס' הוא דגזרו אבל בוודאי לא גזרו ואמנם כ"ז אי לא אמרי' כיון דאנן לא דחינן אינהו נמי לא דחי דכן הוא לר"י בלולב וערבה שם דמסיק ערבה בזקיפה ולאחר חורבן לא שייך ומוקמי' לב' מתני' דלולב כאן בזמן שביה"מ קיים כאן לאחר חורבן כדס"ד מעיקרא ומשו"ה ק' לי' לרב יוסף אבל לבתר דמסקי' לר"י בתיובתא ע"כ נחתי' להא כיון דאנן לאו דחינן אינהו נמי לא דחו וכאן בזמן שביהמ"ק קיים כאן לאחר חורבן א"כ ה"ט דמגלה ג"כ ושבק הרי"ף לשופר משום שבא לתרץ גם אמגלה ויש עוד להוסיף די"ל מתני' דידן אפי' בזמן המקדש נשנית דמרדכי וב"ד תקנו מגלה בגולה ושם הי' רוב ישראל אינם בקיאי' וגזרו בקיאי' אטו אינם בקיאי' ואפי' כשעלו אח"כ לא"י לא עלו כ"א ד' רבוא ורוב ישראל נשארו בבבל ותקנו מיד שלא תדחה שבת אפי' לבקיאי' גזירה אטו אינם בקיאי'. וכ' הרמב' פ"ב משופר אעפ"י שתקיעה שבות היא