ליקוטי חבר בן חיים ו קנג

דשני רבה מק' הש"ס תי' מ"ט בשאר ימי' אסור אבל מ"ש ראשון דשרי אכתי לא שנית

תקינו לי' רבנן בביתו ע' תוס' ודברי' צע"ג דבזמן המקדש לא הי' מצוה כ"א במקדש שבעה אבל במדינה יום אחד ומאי הו"ל לתקן שיטול בביתו אדרבא כיון דלאו מצוה הוא הלא טלטול לולב אסור ואי ק' אלאחר חורבן כיון דבמקדש לא היו נוטלין בשבת א"כ ל"ש בשבת זכר למקדש ולא מצאתי פשר לד' תוס' כ"א בשטת הרמב' בפי' המשנה כאן שכ' דמקדש לאו דווקא אלא גם ירושלים בכלל מקדש וזה תימא דבר"ה פשיטא לתוס' דמקדש דווקא אף דמתני' דייקא כפי' הרמב"ם כמ"ש לעיל וכיון דלא מסתבר דמקדש ל"ד דכ' לפני ה' אלקיכם ומה"ט השמיט הברטנורא כאן פי' הרמב"ם והתוס' אזלי' בשטתו ונ' דעל מ"ש מדכ' לפני ה' אלקיכם רמז הרמב"ם בפי' המשנה על מ' מע"ש כלומר דגם שם כ' ואכלת לפני ה' אלקיך והמצוה בירושלים ומ"מ יל"ד על הרמב' מהא דתנן כל העם מוליכין לולבי' להר הבית זה לזה הרי גם בירושלים יקיים המצוה ונ' דמאחר דהיה מנהגם של אנשי ירושלים להוליך עמו הלולב לכל דבר מצוה גם לראיי' פנים בעזרה הי' דרכם ליטול הלולב

ואמנם לכאורה טפי הו"ל לתוס' להק' מיום ראשון לדידן למה בטלוה ליתקנו שיטול כ"א בביתו ותיהוי היכירא ונ' ד' תוס' דבשלמא במקום מקדש הוה שפיר ביתו היכירא אבל לגבי ביהכ"נ דאיכא אינשי דלא אזלו לביהכ"נ ונוטלין כל שבעה בביתם ולדידהו ליכא היכירא קודם תקנה מא"ל פי' למה משום סכנה תקנו ולא תקנו משום דרבה וד' המתרץ אפשר דגם הא דהוצרכו להוליך הלולב להר הבית מע"ש הוה ג"כ היכירא וד' המק' כיון שהיו מחטפין היו מחטפין אפי' אותן שלא הביאו כלל לולב מע"ש ובדידהו איכא למגזר

פ' לולב וערבה שם רש"י ד"ה אלא ראשון בסוה"ד וא"ת נמצא ב"ד מתנין יל"ד מה ענין קו' זאת לכאן מיד כדמשני רבה גזירה שמא יעבירנו הו"ל לרש"י להק' בשלמא בר"ה ל"ק כ"כ די"ל דחוץ למקדש לא בקיאי' אבל כאן דאמקדש קאי מיד הוה ק' קו' זאת ונ' פי' ד' רש"י עד"ז דרש"י פי' כיון דראשון גם בגבולין ש"מ דחשיב' לא רצו לעקור ואמנם י"ל דה"פ בשלמא אי גם בראשון גזרו היו עוקרי' מצות לולב לגמרי משא"כ כיון דבראשון לא גזרו ונתקיים מצות לולב בראשון שוב אי לא נטלו לולב במקדש בשאר ימי' לא מקרי עקירה ובא רש"י לבאר מדוע לא פי' כן משום דביבמות מק' מהך דלולב וכי ב"ד מתנין ומשני שב וא"ת שאני ואי ס"ד דכה"ג לאו עקירה היא הו"ל לשנויי דבלולב ליכא עקירה כיון דביום ראשון נוטלין אלא ש"מ כיון דבמקדש המצוה שבעה ימי' מ"מ הו"ל עקירה וע"כ הפי' כמ"ש רש"י וע' בחי' ריטב"א הנדפס בתוך חי' רשב"א פי' נחמד בסוגי' זאת

רש"י ד"ה לא ידעי' בקבוע דירחא כוונת רש"י דהש"ס קאי בחו"ל בזמן שהיו מקדשין בא"י עפ"י ראיי' ול"ק קו' תוס' דאנן השתא בקיאי' ואף שכ' רש"י דהוה לן למעבד כוונתו אנו בני חו"ל שכ"כ אינהו בני א"י שמקדשין עפ"י ראיי'

תוס' ד"ה אינהו דידעי וא"ת מ"ש משופר יל"ד למה הוצרכו לקו' זאת אריכות דברי' של מעלה הלא אמתני' דתנן מוליכין לולבי' לבהכ"נ מצי להק' ונ' דמזה ראיי' למ"ש לעיל דתוס' דשמעתין בשטת הרמב' אזלי דמקדש ל"ד כ"א ירושלים וכ"ת בירושלים ביהכ"נ למה י"ל למי שלא הי' ראוי או לא יכול לעלות להר הבית א"נ לעיר שקרובה ויכולה לבא שהיו נוטלין בביתם כמו בשופר ויל"ד האיך העלימו מיד עין מתי' שני שכ' דשופר שאני שלא היו בקיאי' עדן בקבוע דירחא ונ' דא"כ דדבר זה מוכרח ממתני' דשופר מק' מה עלה ע"ד המק' האידנא נמי הרי אפי' בזמן מקדש מקום שלא היו בקיאים לא היו תוקעי' א"וו ממתני' אין הכרח דאיכא תי' אחרינא וכמו שתי' בתי' קמא

ודע דמש"פ המג"א תקפ"ח תי' א' של תוס' דכוונתם משום דבשופר שייך שמא יתקן כלי שיר אין ל' התוס' מורה לכוונה זאת דלא הו"ל להאריך כ"כ כ"א נ' כוונתם כמ"ש במק"א דבשופר דנ' כעין מלאכה אלא דמקרא ממעטי' דחכמה היא ואינה מלאכה מ"מ ידעו ההמון שמצוה זו דוחה שבת ואיכא חשש טובא משא"כ בלולב דלא הוה כ"א טלטול בעלמא ליכא למיחש להכי כמ"ש לעיל ענין קו' מהר"ם פאדווא במג"א תקפ"ח ע' רש"י חולין פ"ד ע"ב

ובענין קו' הדג"מ לענ"ד לק"מ דעכ"פ אם יתקע כמו שאנחנו תוקעי' עכ"פ קיים מצות שופר ולמה לא יתקע ספיקות משא"כ בשבת דאם אין ר"ה חילל שבת בחנם והנה הא דמסקינן לקמן דלאחר חורבן כיון דאנן לא דחינן אינהו נמי לא דחי ופי' רש"י משום לא תתגודדו ואמאי לא חשו ביו"ט