ליקוטי חבר בן חיים ו קנא

רבה ולא אמר הכי בסוכה דרב' בא ליישב מדוע נקט מעביר ד"א בר"ה ולא נקט מוציא דהנה מאן דאזיל לביהכ"נ לשמוע ברכות מלכיו' זכרונות ושופרות הרי ישמע התם תקי"ש וליכא למגזר ואמנם עם שבשדות דאניסי קיי"ל כר"ג דש"צ פוטרן וא"צ לבא לביהכ"נ והיינו דקאמר הכל חייבין בתקי"ש אפי' עם שבשדות שפטורין מן הברכות ולגבי דידהו שהמה לנים בשדות ל"ש כ"א מעביר ד"א ברה"ר ולא אצטריך רש"א לפ' משא"כ בסוכה ומגילה ק' לרש"א ותי' מה שתי'

וכ' רש"י במגילה ומתוך שהוא בהול ולא פי' רש"י כן בר"ה וסוכה ונ' דכוונת רש"י דבר"ה וסוכה דהו"ל מצוה דאוריי' י"ל דמטעה כדר"א דס"ל שופר וכל מכשירי' ולולב וכל מכשיריו דוחין שבת וא"כ ההוצאה בכלל ושריא מדינא משא"כ מגילה דרבנן ל"ש זה ומה"ט באמת פליג רב יוסף וס"ל טעם אחר ואמנם רבה ס"ל דאעפי"כ כיון שהוא בהול לעשות המצוה נח לנו לחוש שיעביר ד"א ברה"ר

ועד"ז נבא ליישב קו' אלימתא דבפ' לולב וערבה מסקי' דל"ג שמא יעבירנו כ"א בשופר דלא בקיאי' במקום שאין ב"ד אי נתקדש ר"ה ובלולב ג"כ היכא דלא בקיאי' עי"ש וק' הרי גם בהזאה בפסחי' פ' אלו דברים קאמר רבה דמשום שמא יעבירנו גזרו ובטלו ק"פ ובירושלים במקדש הרי היו בקיאי' ומ"מ גזרו ואמנם ע"ד שכ' הענין הוא כך באמת בלולב ושופר דלא הוה בהו שום דחיי' איסור בקיומם דלולב טלטול בעלמא הוא ושופר חכמה ואינה מלאכה ואין כאן מלאכה דאוריי' ומהי"ת יטעו לומר דמכשיריו דהיינו ההוצאה דוחה שבת ואין כאן חשש רק מחמת בהילות וע"כ לא גזרו כ"א בספק אבל בוודאי לא גזרו משא"כ בפסח דשחיטה דוחה שבת יטעו כדר"א דגם מכשיריו דוחה ויאמרו דגם ההוצאה בכלל כדבעי' הש"ס מעיקר' בפ' א"ד שם למימ' אליב' דר"א ומשו"ה גם בוודאי העמידו דבריהם

ועד"ז נבא ליישב עוד ע"א דהנה הא דמסיק וה"ט דלולב וה"ט דמגילה אי רבא קאמר להא מלתא אתי למעוטי טבילת כלים דפליג רבא אדרבה בביצה שם אבל בסוכה מ' דרבה גופא קאמר לה ולמ"ש ה"ק שופר ולולב טעמא חדא אי' להו דהכל חייבין ואין הכל ויש לחוש לבהילה וע"כ גזרו בספק דווקא וה"ה במגיל' דלא הוה כ"א דרבנן כמ"ש הרמב"ן לפ' ד' הרי"ף במגיל' שם משא"כ בהזא' גזרו אפי' בודאי

בסוכה טלטול בעלמא ע' רש"י כוונתו דלכאורה גם טלטול משום הוצאה הוי ומאי ק' לי' מעיקר' ומאי ניחא לי' בסוף הכי כל אי' טלטול משום שמא יעבירנו ולזה ביאר רש"י דהרי באוכלי' וכלים שייך ג"כ שמא יוציא וכמ"ש רש"י פ"ק דביצה בסוגי' דעירוב והוצאה אלא שלא גזרו משום שאין הציבור יכולין לעמוד ולא תהא כהנת כפונדקית ומדוע גזרו במקום מצוה מה סייג מצאו לדבר

ויל"ד אמאי לא מק' הש"ס בקיצור אי משום טלטול מ"ש שבת ומ"ש יו"ט ונ' משום דלבי"ה דס"ל אפי' הוצאה מותר ביו"ט או משום דאין עירוב והוצאה ליו"ט או משום מתוך וא"כ איך נגזור אטלטול אבל בשבת דל"ש תרוויי' שפיר י"ל משום טלטול

גזירה שמא יטלנה בידו לכאור' הי' אפשר לפ' דה"ק רבה דלר' יוסי לעיל אי טעה בד"מ פטור אלא דאי נפק בי' ועבר אדאוריי' אלא דהא ליתא דהרי אנן הכא אששה במקדש טרינן וא"כ לא נפיק עד דאתי למקדש ושפיר הוה לי' טעה בדבר מצוה אא"כ יל"ד מאחר דאמקדש שקלי' וטרינן א"כ ל"ל שמא יטלנו בידו לימא שמא יוליכנו למקדש אא"כ שוב הו"ל טעה בדבר מצוה ואין כאן חיוב דאוריי' כלל ואמנם השתא ה"ק רבה דהוא יטלנו וכיון דחזי' שהוא אינו בקי ילך אצל בקי וכיון דמטי לגבי בקי יאמר לו דאסור להוליכו למקדש והו"ל טעה בד"מ ולא עשה מצוה דחייב אא"כ שוב לא מחייב מאחר דלא נתקיימה מחשבתו מדלא אזיל עד למקדש י"ל דהיינו דקאמר רבה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי כלומר דעקר לי' ע"ד ללכת אצל חכם

ויל"ד מאחר דאמתני' דלולב ששה קאי א"כ לא חל יו"ט ראשון בשבת ועכ"פ כבר עבר עליו יום ראשון וכבר למד ביומא קמא דיני נענועי' וברכות ומה לנו לגזור שוב בשאר ימים ונ' דמה"ט פ' רש"י ללמד נענועא או ברכות נענוע לגבי דידן דגם בראשון גזרי' ואמנם במקדש רק משום ללמד ברכות גזרו דביו"ט ראשון נטל הלולב בביתו ובשבת רוצה ללכת למקדש וסבר דבמקדש מברכי' ברכה אחרת דהכי מסתבר לכאורה והיינו דכ' רש"י או ברכות והשתא דאתי' להכי גם בנענועא י"ל דסבר במקדש עבדי' הנענועי' ע"ד אחר והנה כ' רש"י כאן ב' חי' אקו' משמא יוציא ובמגילה לא כ' כ"א לן בשדה ונ' דבשלמא בלולב שייך תי' בתרא שנטל הלולב בידו לנענע והרגיש דלא ידע ונמלך ללכת