ליקוטי חבר בן חיים ו קנ

ועד"ז מתרצת קו' הרמב' בחומש פ' בהר ע"ד רש"י שהביא כיון דכ' בעשור לחדש ביום הכפורי' למה לי אלא ללמד תקיעת יובל ביה"כ דוחה שבת ואין תקיעת ר"ה דוחה שבת והק' הרמב' כמו כן הא דרבנן בעלמא הוא ולמ"ש ה"ק ביוה"כ דכ' בכל ארצכם ואין כח ביד חכמים לומר דבב"ד דווקא יתקעו משא"כ בר"ה דלא כ' כ"א יום תרועה יהיה לכם סגי בב"ד ג"כ וזה ענין דרשת תו"כ שהביא רש"י תקיעת יוה"כ של יובל ע"כ דוחה משא"כ תקיעת ר"ה

וכ' הרמב' בה' שופר ואם חל יום ראשון בשבת במקום שאין תוקעין תוקעי' בשני בלבד וע' בכ"מ מ"ש לפ' ד' הרמב' ודוחק ונ' דכוונת הרמב' דס"ד כיון דבראשון לא תקעי ובשני תקעי' אתי לממני ליוה"כ משני דוגמא לדבר שבטלו קריאת מגילה בי"א וי"ב מה"ט דאתי למנויי לפסחא קמ"ל דלא גזרי'

אלא אמר רבא מדאוריי' משרי שרי יל"ד למאי הל' הוצרך רבא לכפול כן עוד הפעם ונ' משום דקו' ראשונה שהק' יש לתרץ דהא דבמקדש שרי משום והי' לכם זכרון תרועה ונוכל לדרוש לכם ולא לגבוה דבמקדש שרי כדדרשי' במ' ביצה יעשה לכם ולא לגבוה

ובענין קו' שניי' דלמא אדרבא משום דלאו מלאכה היא אסרה הכ' בהדיא ונ' דקו' שניי' הכי פירושו בשלמא אי תקי"ש הוה מלאכה ומ"מ ביו"ט התירה הכ' וס"ד דאפי' בשבת משום דכ' יום כמ"ש תו' אצטריך זכרון תרועה למיסר משא"כ השתא דלאו מלאכה היא מסתברא טפי למימר דלאפוקי מדר"א אתא דאמר מכשירי שופר דוחין שבת קמ"ל מכשירין אין דוחין ויום אתא ליום ולא לילה הא אי לאו זכרון תרועה היינו מודים לר"א ולר"א י"ל דזכרון תרועה אתא לכדר"א דאמר אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל שאזכור לכם עקידת יצחק והיכן אמר כך הקב"ה ע"כ היינו קרא דזכרון תרועה ואמנם דלא נימא דאפי' דיעבד מעכב כ' קרא יום תרועה יהי' לכם מ"מ דבדיעבד כל השופרות כשרים והיינו דאכפל רבא ואמר מדאוריי' משרי שרי דקרא דזכרון תרועה או לאסור מכשירין אתא או להצריך איל לכתחלה אתא

ורבנן הוא דגזור כ' רש"י ואין שבות במקדש כוונתו להביא ראי' לשטתו דמקדש דווקא דהתם מודו דשרי דאין שבות במקדש ואמנם לאחר חורבן כשהתיר ריב"ז ביבנה ובמקום ב"ד נחלקו עליו ב"ב ומ"מ התקין ריב"ז אבל אי כד' הרמב' דמקדש לאו דווקא כ"א ה"ה ירושלים וכל סביבותיו ק' אמאי נחלקו ב"ב על ריב"ז

הכל חייבין וכן קאמר רבה גם במגילה אבל בלולב לא קאמר הכי ונ' דבלולב לא אצטריך דכיון דכ' ולקחתם שתהא לקיח' לכל א' וודאי אתי לשמא יעבירנו אבל בשופר ומגילה דיכול לצאת בתקיעות וקריאת אחר מהי"ת יבא לשמא יעבירנו להכי קאמר רבה דבאמת הכל חייבין בתקיעת שופר ממה שש"צ מוציא רבים ידי חובתן הוא משום ברוב עם הדרת מלך אבל מי שלא שמע מש"צ אף שיכול לצאת ע"י אחר מ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו וכ"מ לישנא דלא שמע אודי' מקל תקיעתא דיחידאי שהיה כ"א תוקע לעצמו ואמנם אין הכל בקיאי' ואיכא למיחש שמא יטלנו וילך אצל בקי ואמנם צריך שיטלנו ללכת אצל בקי דאל"כ כ"א שנוטלו לתקוע בו ונמלך להוליכו אצל חכם הו"ל כמפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך להוציאן דפטור וזה שאמר רבה יטלנו בידו וילך כלומר שנוטלו לילך

ויש כאן מקום עיון דנהי דתקיעת שופר בשבת שבות מ"מ מי שיצא אפשר שאסור לתקוע להוציא אחר משום אין אומרי' חטא בשביל שיזכה חבירך דאית' ג"כ גבי רדיי' הפת דהוא ג"כ דרבנן ונ' דתליי' בב' תי' בתוס' פ' השולח בסוגי' דחצי' עבד דלתי' דפשע דווקא הכי ל"ש למימר אמי שאינו בקי פשע דחכמה היא ולאו כל אדם חכם ולתי' מצוה רבה דשבת שאני אולי כאן אסור אא"כ גם ביו"ט ליתסר דהרי גם ביו"ט אסור לתקוע מדרבנן וצ"ע

והנה ע"ד מה שדקדקנו בד' רבה שאמר יטלנו בידו י"ל ע"ד אחר להיפך מן הראשון דבא ליישב קו' רש"י בסוכה למה לא נקט יוציאנו ולזה קאמר רבה מאחר דלא הלך ללמוד בע"ש ע"כ סלקא דעתי' דהוא בקי ויטול בשבת השופר לתקוע ולכשיראה שלא יוכל ילך עמו אצל בקי וע"כ לא עביד אי' דאוריי' דהו"ל מפנה חפצים מזוית לזוית דפטור על ההוצאה אבל בהליכתו לבקי יעמוד לפוש ויהא חייב על מעביר ד"א ובאמת הן הן ד' רש"י בסוכה שם ומיושב בדברינו קו' תוס' ע"ד רש"י שם

והנה. כאן בר"ה לא נתעורר רש"א ע"ד קו' זו רק בסוכה וכן במגילה יישב כלאחר יד ונ' דנדקדק עוד הפעם ל' הכל חייבין בתקי"ש דקאמר