ליקוטי חבר בן חיים ו קמט

תיקנו כן גם ביבנה ונ' דחששו לשמא יבואו לתקוע וכבר הי' ר"ה ע"ש וזה כיצד דבזמן שבהמ"ק קיים לא קבלו בר"ה עדים מן המנחה ולמעלה נמצא דאם חל יום ל' בע"ש ולא באו עדים עד המנחה כבר היו יכולין לתקוע בשבת ל"א כל עיר שרואה ושומעת משא"כ משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום והעיירות הסמוכין כשיגיע זמן מנחה בע"ש ועדן לא באו עדים ילכו לעירם ויסמכו שלמחר הוא ר"ה ויתקעו בחנם

א"ל. בני בתיר' נדון הנה לד' רש"י דמקדש דווקא היו תוקעין י"ל דסברי בני בתיר' דבמקדש לא גזרו שיאמרו דמקדש שאני שכבר ניתן שבת לדחות אצל חצוצרות ולא יבאו יחידי' לתקוע ג"כ ולהעביר ד"א אבל בב"ד שייך שמא יעבירנו אבל להרמב' דבמקדש ל"ד כ"א כל עיר שקרובה ויכולה לבא מ"ט דב"ב מ"ש ב"ד דיבנה. מב"ד דבמקדש ונ' בניישב עוד קו' אחרת למסקנא דמ' סוכה פ' לולב וערבה דל"ג שמא יעבירנו כ"א בספק יו"ט היכא דלא בקיאי' בקבוע דירחא אבל על ודאי לא גזרו שוב יק' מ"ט דב"ב הרי ביבנ' וודאי הוה וצ"ל ע"כ דבאמת בהא פליגי ב"ב וריב"ז ריב"ז הוה ס"ל כמסקנא דידן דעל וודאי לא גזרו מעולם וא"כ מה לי יבנה מה לי מקדש ואמנם ב"ב הוה ס"ל דעל וודאי ג"כ גזרו ודלמא דווקא במקדש התירו והקילו בכל הקרובות כי נח להם לתקוע בעירם מלבא למקדש ויבאו בנקל לשמא יעבירנו ואמנם ריב"ז פשיטא לי' דבוודאי לא גזרו והתירו ובזה י"ל דנחלקו ר"א במתני' עם ת"ק וא"ל דר"א ס"ל דאפי' בוודאי גזרו ובב"ד הגדול דווקא התירו ואנן כת"ק קיי"ל כאן דהוה וודאי לא גזרו וא"כ בכל ב"ד שבקיאי' בחשבון הוה וודאי ולא גזרו

והא כי אתא ר"י בר יוסף יל"ד מאחר דעיקר קו' הש"ס מר"י בר יוסף ובלא"ה ממתני' לק"מ הו"ל להש"ס למפרך מר"י בר יוסף ונ' דבאמת יק' האיך לא עלה ע"ד המק' לתרץ כמו שתירץ אחר כן ונ' משום דק' לי' א"כ היינו הך דמאחר דבפני ב"ד דווקא תוקעי' ממילא אין תוקעין בכל הרואה ואמנם אי לאו הך קו' מריב"ז לחוד היינו מתרצי' ואי לאו ריב"ז ג"כ ממתני' לק"מ ושפיר אצטריך תרוייהו ולמסקנא צ"ל משום זמן ב"ד קרי לי' זאת ועוד אחרת והיינו דפי' רש"י זמן ב"ד היינו עד חצות ואין זה ענין לבפני ב"ד

אלא לאו איש בביתו שלא בזמן ב"ד נ' משום דהא דלא בעי' ב"ד פשיטא וכמש"כ רש"י דהרי כ' בכל ארצכם וע"כ האי בביתו ר"ל שלא בזמן ב"ד ולבתר דמשני צ"ל דס"ד בצבור מיהא בעי' קמ"ל

כי אתא ריב"ז כ' רש"י כאן ומדקאמר ביבנה ע"כ אשבת קאי ולא פי' רש"י כן לעיל נ' דלעיל מ' לן דאמתני' קאי ריב"ז וממילא ידעי' דבשבת מיירי אבל השתא מבואר דבאפי נפשי' קאמר ריב"ז לכך הוצרך רש"י לבאר: ד"ה אבל לא לאחר חורבן שתיקן ריב"ז כוונת תוס' ג"כ למ"ש דמיירי לאחר חורבן ביהמ"ק וירושלים עדן בבנינה וריב"ז תיקן לתקוע שם וד' רש"א צ"ע

תוס' ד"ה כל מלאכת ובמ' שבת תי' בשם רבי' שמואל דדרשי' כל מלאכה ומסקנת תו' שם דא"נ כ' גבי יו"ט מ"מ מאך אשר יאכל בפ' בא ילפי' דאין בין יו"ט לשבת כ"א או"נ ממילא ידעי' גם שבת ואהא מק' בשמעתין דמ"מ ק' אמאי לא מייתי קרא דשבת דקדים ג"כ ונ' לתרץ דמצינו דאף דכל חלב לא תאכלו ואכילה בכזית מרבי' מכל ח"ש וכן הי' אפשר למדרש גם כאן מלאכה וודאי לא הוה תקיעת שופר אבל מ"מ מכל מרבי' לי' אמנם מדדייק קרא ואמר מלאכת עבודה תרתי ל"ל ש,מ דאתי למעוטי בהדי' תקי"ש ורדיי' הפת והאוכל ג"כ קאי אח"ש כדאמרי' וכי מותר לאפות וכי מותר לברור פחות מכשיעור ואמנם בחי' ר"ן לשבת פ' כ"כ הק' דלמא קרא לרדיית הפת לחוד אתי ומשום דהוה צורך או"נ התירה הכל ולעולם תקי"ש אסור פי' דגם חכמה בלא מלאכה אסרה תורה ורק רדיית הפת ביו"ט מותר משום או"נ ותי' בשם הרא"ה דבכלל היתר רדיי' פת הוה אפי' פת שאינו שלו או של אי' הנאה ול"ש צורך או"נ וע"כ משום דחכמה בלא מלאכה התירה הכ' וה"ה בשבת וכמ"ש תו' הנ"ל ונ' להכריח כד' הרא"ה דלכאורה אם הרדיי' צורך או"נ ל"ל קרא אטו תהא חכמ' חמירא ממלאכ' אע"כ כשאינו לצורך או"נ התירה תורה וממילא תקי"ש בכלל

תוס' ד"ה וביבנה דאותן שיצאו אין כוונתם שאין רשאי להוציא אחרי' מהי"ת והרי מעשי' בכל יום שמוציאי' לאחר שיצאו כ"א ר"ל בחנם לא היו רשאי לתקוע

מאי ואם ב"ד כ' רש"י בסו"ד דהא בכל ארצכם כ' הק' החי' ר"ן הא תקיעת שופר ע"כ רק מדרבנן והאיך ממעט מקרא ונ' דכוונת רש"י לד' הטו"ז בה' ר"ה ובה' רבות דמה דצוותה תורה בפי' אין כח ביד חכמי' לעקור וכיון דבהדי' כ' בכל ארצכם לא מצי רבנן לתקן שיתקעו בב"ד דווקא