ליקוטי חבר בן חיים ו קמח

תנא דידן ל"מ שאר יו"ט שחל להיות בשבת דתוקעין בחצוצרות וודאי תוקעין במקדש אפי' בר"ה שחל בשבת דתוקעין בשופר לא תימא דתקיעת שופר הוה מלאכה דאוריי' ואפי' במקדש אין תוקעין וז"ש מה דנקט תנא דר"ה במקדש היו תוקעין בגמ' מפ' לה דס"ד משום דכ' פ"א זכרון תרועה אפי' במקדש אינו דוחה שבת דל"ד שופר לחצוצרות קמ"ל

ד"א י"ל בנדקדק אחרי שדחה רבא ד' ר' לוי ממתני' דידן למאי הל' מייתי עוד הא דתנא דבי שמואל אלא ש"מ משום דק' ממתני' הוה אפשר לתרוצי ולומר דהא דבמקדש תוקעין היינו משום דכבר ניתן שבת לדחות אצל חצוצרות גם לענין שופר דחינן דהרי ר"ה בכלל ובמועדיכם ובראשי חדשיכם להכי מייתי רבא מתנא דבי שמואל דתקיעת שופר לאו מלאכה היא ונמצא דלר' לוי בר לחמא הא דבאמת תוקעין במקדש היינו משום דניתן שבת לדחות אצל חצוצרות אבל למסקנא אין כאן איסור דאוריי' ושבות ל"ש במקדש והיינו דכ' רש"י בגמ' מפ' לה כלומר דלר' לוי טעמא אחרינא ולמסקנא טעמא אחרינא

כ' רש"י אבל לא במדינה לא בירושלים וצ"ל לד' רש"י דכ"ז שביהמ"ק הי' קיים לא הי' תוקעין כ"א במקדש ולאחר שחרב ביהמ"ק אף שריב"ז וב"ד הלכו ליבנה מ"מ גם בירושלים הי' ב"ד היו תוקעין גם בירושלים וע"ז כ' רש"י ירושלים בבנינה כלומר שחרש טורנוסרופס הרשע את העיר וזה הי' משך ארבעים שנה מחורבן ביהמ"ק עד חורבן ביתר והנה כ"ז שהיו תוקעין במקדש ושם כהני' זריזין היו לא התירו כ"א במקדש ולאח"כ כשחרב ביהמ"ק והתירו לתקוע בירושלים אמרו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת הראוי לבא לירושלים אף שלא בא יוכל לתקוע בביתו ואמנם הרמב' בפי' המשנה מפ' דירושלים בכלל מקדש וצריך ביאור מה הביא לרש"י לפ' ג' זמני' הללו ונ' דק' לי' לרש"י דאי כפי' הרמב' דירושלים דסיפא היינו מקדש ובירושלים מעולם לא נתכנסו סביבותי' דהרי כל אשר הי' רשאי לבא הי' תוקע בביתו וא"כ מאי עלה ע"ד סביבות יבנה להתכנס ליבנה א"וו משום דבזמן המקדש לא היו תוקעין כ"א במקדש והיו רגילין להתכנס וז"ש רש"י כמו שהיו רגילין בא לסיוע מזה לפירושו

ונ'. דלד' רש"י הך עוד זאת מייתי אמרו לו לראי' נגד ר"א שהרי ירושלים אעפ"י שלא הי' שם ב"ד הגדול שהרי הלכו ליבנה היתה עוד יתירה על יבנה הרי דתקעו בב"ד של כ"ג ובזה א"ש דמסקי' לפי' רש"י דאמרו לו פליגי את"ק וס"ל דבעי ב"ד קבוע דווקא ומנ"ל הא אמנם מדמייתי ראיה מירושלים ובירושלים ב"ד קבוע עכ"פ הוה אפי' לאחר חורבן

אלא שצריך ביאור לד' רש"י בשלמא להרמב' דירושלים היינו בה"מ דהית' יתירה על יבנה אבל לרש"י דלאחר חורבן מיירי אמאי ירושלים יתירה על יבנה ואולי משום דיבנה דיהבא אספסונוס לריב"ז היו הדרכים בטוחים והיו יכולין לבא שם משא"כ בירושלים נשארו מציקים וסקרוקין ונתקיים בהם גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה הקילו עליהם ועכ"פ צריך יישוב לד' הרמב' דבמקדש ג"כ נשארו בביתם אמאי נתכנסו ליבנה וצ"ל שהיה הדבר פשוט להם דלא יהא ליבנה בענין זה דין מקדש וכוונו על האמת

והנה צ"ע למ"ד בכל ב"ד היו תוקעין מנא ידעי' במקום שאין שם ב"ד הגדול שמקדשין החדש שנתקדש החדש בזמנו ונ' ליישב על ב' פנים לא מבעי' למאן דס"ל דלא כאחרים דאין בין ר"ה לר"ה כ"א ד' ימים כ"א גם בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' הי' דוחין מלהיות ר"ה ביום ו' שלא יארע יוה"כ ביום א' משכחת לה שהי' יום ל' של אלול בע"ש וע"כ יעשו ר"ה בשבת אפי' לאחרים י"ל שהי' עפ"י החשבון המולד בע"ש אחר חצות וא"א שיבאו עדים ביום ל' דו' שעות מכסי סהרא וע"כ בשבת הוא ר"ה שהוא ל"א

ואגב נעורר דמתני' דיומא דבבליי' היו אוכלין שעיר יה"כ חי ע"כ כאחרי' דלדידן לא מקלע יוה"כ בע"ש אבל מתני' דהילך חמץ הילך מצה דחל יום שבועות בשבת י"ל דהא דלא מקלע לדידן עצרת בשבת דהיינו יום א' הוא משום הו"ר שלא תשתכח תורת ערבה שאינה אלא יום א' משא"כ בר"ה שתוקעין ביום שני וגם לולב נוטלין ביום שני ומשני ואילך לא הקפידו כ"כ ואמנם בזמן המקדש שנטלו ערבה כשחל שביעי בשבת לא הקפידו אם יחול ז' של ערבה בשבת

ועתה עלינו לעורר מדוע באמת בירושלים תוקעין בכל הרואה וביבנה דווקא ביבנ' בשלמא לרש"י דבזמן המקדש לא הי' תוקעין כ"א במקדש לבד וניהו דבירושלים הקילו לתקוע בכל הרואה מטעם שכ' למעלה מ"מ כשחרב בהמ"ק והתירו לתקוע ביבנה לא עשוה את יבנה עדיף מבהמ"ק אבל להרמב"ם דמעולם תקעו בכל הרואה מדוע לא