ליקוטי חבר בן חיים ו קמז

זה על מי מוטל ואפי' למ"ש ה"ה בשם הרמב' והרא"ה דמנכה להמשכיר שכר הבדיקה ששילם היינו לקמן משום דהתנה אבל לא בסתמא ומיהו ד' הנמ"יי ונ"י דבמקום הפסד לא אמרי' ניחא לי' לאינש ועכ"פ מנכה לו אפי' ליכא תנאי ומעתה ד' הרי"ף כרוב הפוסקים דבלא תנאי עכ"פ א"צ להחזיר לו שכר הבדיקה והדרא קו' לדוכתא למאי נ"מ תניא על המשכיר לבדוק א"וו לאשמעי' בא כיון שהחיוב על המשכיר חל אי מסר לו אח"כ המפתח ה"ז בחזקת בדוק ולא תק' א"כ אמאי לא פשיט הש"ס ג"כ מהך בריי' לא הוא דכ"ז לבתר דמסיק אביי דאפי' במקום פסידא אמרי' ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממונא אבל אכתי לא ידעי' מהא דאביי וקיימא בלא אפשטא עד לבסוף והיינו דלא הביא הרי"ף כ"א המשכיר קמא ובתרא ואמצעי ממילא ידעי'

ועד"ז א"ש דלא מייתי הך דהכל נאמני' דתי' הש"ס נ' לרי"ף דיחוי בעלמא ולמאי דקיי"ל בחזקת בדוק בריי' לא אתי' אלא לגלויי דאפי' לשאלו א"צ אי אסהידו נשים עבדים וקטנים וכיון דהרי"ף לא מייתי הא דצריך לשאלו והיינו משום דפשיטא הוא וכמ"ש הר"ן דגם ברוב מצויין אמרי' הכי ועכ"פ לא איירי מינה שבק להך בריי' ג"כ ואמנם הרא"ש כ' דלא אפשטא בעין ומבטל והו"ל ס' דרבנן ולקולא יש ללמוד מדבריו דאפי' במקום חזקת אי' אמרי' ס' דרבנן לקולא דהכא הבית בחזקת חמץ ואעפי"כ כ' הרא"ש ס' דרבנן לקולא ונ' דמה"ט סיים הרי"צ גיאות ברא"ש שם חזקתו בדוק שלא ללמוד מזה במק"א לומר ס' דרבנן לקולא במקום חזקת איסור כ"א הכא דווקא דע"כ לא אבעי' לן כ"א אי הכל חברי' אצל בדיקה או רוב ואיכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה והא גופא הוה דרבנן דמדאוריי' מיעוטא כמאן דליתא וזה שסיים אי ליתא דלישיילי' חזקתו בדוק כלומר מטעם חזקה דאתי' מכח רובא אמרי' ס' דרבנן לקולא

והנה הביא הרא"ש בשם ר"י דאי אית' קמן צריך לשיילי' אע"ג דקאמ' בהדי' בגמר' ה"ק דבגמ' איכא למימר דבלא ביטול איירי דהוה דאוריי' ואמנם הר"י חידש דאפי' לאחר ביטול דלא הוה כ"א דרבנן צריך לשואלו אם אפשר וע"ז הביא ראי' ג"כ מד' דע"כ הא דכ' חזקתו בדוק מאחר דלא אפשטא איבעין ע"כ לאחר ביטול קאמר ומטעם ס' דרבנן לקולא ומ"מ כ' דצריך לשואלו אם אפשר והנ' בפי' ד' הירושלמי כ' הק"נ דמד' הרא"ש מבואר דמדלית כאן נשים ר"ל שאינן נאמנות וטעמא מסיק מפני שהן עצלניות ויל"ד ע"ד בעדות מאי עצלניות איכא וצ"ל דגם הירושלמי מפ' שהם בדקו אבל בקרבן עדה שם מפ' דה"פ לית כאן נשים דהן עצמן בודקות ולמא לא יהיו נאמני' ומשני דאין בודקות משום שהן עצלניות ושפיר אצטריך לאשמעי' דלעדות נאמנות

והנ' ד' הב"ח דבין ברוב' דידן בין ברוב מצויין ובין בציצית הכל מקרי תליא במעשה והנה בענין ציצית כבר דחה המג"א סי' ח' דברי' ומ' דברוב מצויין מודה לו וזה תימא דהא הוא גופי' הוה הכי מי שלא למד אינו מצוי אצל שחיטה ונ' שהב"ח הרגיש בזה וכ' שמא שכח כוונתו דאם אינו חוזר על לימודו וודאי ישכח וא"כ שוב תליא במעשה ואמנם אי בעית למימר דמקרי רובא דתליא במעשה א"כ אף דיעבד לא סמכי' עליה וכן בשמעתין ל"ש רובא דתליא במעשה דהיינו הרוב שעושין מעשה הזאת ותו אי חזקתו בדוק היינו דהכל חברי' אצל בדיקה והכל תלי' במעשה לא אמרי' ובזה מסולק ג"כ קו' הב"ח מעל הב"י דא"כ בדיקה נמי ליבעי כיון דהכל חברי' אצל בדיקה שפיר סמכי' אבל לענין לשואלו בעלמא הוא דלא סמכי'

בע"ה סוגי' דיק יעבירנו לש"ש תרמ"ה לפ"ק

במקדש היו תוקעין כ' רש"י בגמ' מפ' לה וצ"ע הגמ' מפ' מ"ט לא היו תוקעין במדינה אבל במקדש היו תוקעין א"צ פירוש ונ' דק' לי' לרש"י הא דתנן יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין מ"ש יו"ט של ר"ה דנקט הלא כל יו"ט ואפי' ר"ח שחל להיות כ' קרא ותקעתם בחצוצרת ומהי"ת בר"ה לא ונ' דהנה ר' לוי בר לחמא דבעי למימר לקמן בגמ' דמדאוריי' אין תוקעין ומ' לי' דתקיעת שופר מלאכה ג"כ לא אמרה כ"א אתקיעת שופר דהשופר אינו פועל מאומה ואינו כלי שיר והתוקע לבדו הוא אשר יוציא הקול ומה"ט קרי לי' חכמה ומ' לי' לר' לוי דמלאכה ג"כ מקרי משא"כ חצוצרות ושאר כלי שיר העשויון לכך אשר אם יבין המנגן להשתמש בהם ע"ד המונח יוציא הכלי שיר הניגון נמצא דזה הוה שתים שעשו מלאכה גם ר' לוי מודה דאין כאן איסור דאוריי' ומעתה היינו דאשמעי'