ליקוטי חבר בן חיים ו קמו

חזקה א"כ כ"ש דלא הו"ל למנקט הכל נאמנים דאיכא למטעי טפי

וקאמר אלא מאי משום אמירה דהני פי' ומשום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי וכדאמרי' בעגונא ואמנם תינח אשה ועבד דגם בעיגונא כשר אבל קטן דאף בעיגונא לא מהימן כ"א מסל"ת מא"ל וצ"ע

מהו דתימא יל"ד היכא דל"ש פשיטא מהו מהו דתימא שייך ונ' דאדלעיל אקאי קאי וה"ק הב"ע דמוחזק לן דלא בדק וכ"ת מהי"ת נדע דה"פ דבריי' דאלת"ה א"כ פשיטא דנאמנים א"וו במוחזק לן דלא בדק וליכא פשיטא כ"א מהו דתימא וכו' וכ' רש"י ויש כח בידם נ' כוונתו דמאחר דמוחזק לן דלא בדק הו"ל כמוחזק לן ג"כ דלא ביטל כדאמרי בסוגי' דהבודק צריך שיבטל והו"ל שוב דאוריי' וע"ז כ' רש"י דמ"מ בדיקה גופא הוה דרבנן דבקרא ביטול הוא דכ' והיינו דהאריך הש"ס וקאמר דמדאוריי' עכ"פ בביטול בעלמא סגי וזה שפי' רש"י דתשביתו היינו ביטול לא זולת

ואמנם מה שהק' תוס' ע"ד רש"י מדר"ע לקמן יש ליישב על ב' פנים חדא דר"ע הק' וודאי אי יום ראשון דווקא כיון דלאחר זמן איסורו הוא א"כ ע"כ קרא תבערו קאמר אבל מאחר דעכ"פ קיי"ל דביום הראשון ערב פסח שפיר קאמר רש"י דהו"ל למכתב תבערו א"וו השבת' בלב קאמר א"נ מאחר דר"ע לית לי' מתוך שפיר דייק מביום הראשון אבל לדידן דאית לן מתוך ע"כ ילפי' לה מדלא כ' תבערו א"וו בלב קאמר וע"כ בעיו"ט קודם זמן איסורו

תוס' ד"ה מדאוריית' הנה קו' ראשונה ע"ד רש"י כ"כ לעיל ליישב אבל קו' שנייה דיישב רש"י בעצמו במ"ש לקמן ד"ה אך חלק כוונת דברי' דהתור' נתנה זמן להשבית חצי היום וא"כ באותו חצי היום ע"כ עדן ברשותי' ולעולם תשביתו היינו ביטול

והנה ד' תוס' דביטול מטעם הפקר ויל"ד מה ראו חכמים לתקן דהפקר בלשון ביטול ונ' דלא נילף מני' בעלמא ונימא דהפקר לא בעי' ג' ולכך שינו הלשון ומ"מ דמה שהביא רש"י לעיל ל' כל חמירא הביא כן לראי' לדבריו דהביטול מצד עצמו הוה השבתה ולכך תקנה באופן זה

תוס' ד"ה הימנוהו רבנן יל"ד אי מדאוריי' אפי' מדאוריי' נאמנים ורק במקום טרחא לא הימנוהו רבנן בדאוריי' מ"מ ל"ש למימר הימנוה רבנן דמ' כד' רש"י דיש כח ביד חכמים ואפשר דבאמת משום קטנים קאמר הכי

והנה בעירובין ל"א ע"ב כ' תוס' ד"ה דקטנים נאמנים כאן מיירי בבית שלהן וד' תו' הי' דבהדי' מיירי הכא בבית דאמרינ' דמוחזק לן בהאי דלא בדק ונ' ד' תוס' דהיינו דמוחזק לן משום שמסר להם הבית לבדוק והיינו רמי עלייהו שכ' תוס' ולא כפי' רש"י דמוחזק לן מחמת טרדא וכיו"ב ומ"מ י"ל דהאי דהרי"ף השמיט בריי' זאת מכל וכל דמ' לי' דעיקר רבותא דאשמעי' הך בריי' לא אצטריך כ"א אקטנים וק' לי' מהך דתנן אלו נאמנים בגודלן דמבואר דבקטנותן אפי' בדרבנן אין נאמני' ול"מ לי' לחלק בין בידו כד' תוס' עירובי' שם ודלא פריך הש"ס ממתני' דאלו נאמני' משום דלד' הרי"ף בלא"ה לא קיימי מסקנא הכא וכמו שנבאר בס"ד ומסתייע לי' להרי"ף דבירושלמי השמיט קטנים לגמרי וע' עוד לפנינו ומ"מ אין ד' הרמב' כן כ"א דקטנים נאמני' ויל"ד במה שהביאו תוס' ראי' מדחשיב קטנים לבסוף ש"מ דגריעי ומהי"ת נימא דלא גריעי ואפשר דבקטן שהגיע לחינוך ס"ד עדיף דלא מצי' עצלות גבי קטן וצ"ע

והנה הרי"ף השמיט כל השו"ט דרנב"י מ' דפשיטא לי' דקי"ל חזקתו בדוק דאי אינו בדוק הו"ל לאתויי וכ"פ הרמב' ז"ל ולא כד' הלח"מ דהרמב' מספק דרבנן אתי עלה כד' הרא"ש ומה"ט הגי' ע"ד הרמב' שהי' לו לפ' דביטול מיהו צריך אמנם המעיי' בד' ימצא דפשיטא להרמב' דקיי"ל חזקתו בדוק כדמסיק הש"ס דהך בריי' ע"כ הכי ס"ל אלא דמיירי במוחזק לן דלא בדק וכמו שביאר הרמב' אלא שיש להק' ע"ד ה"ה מד' רש"א שהק' אמאי לא משני לעיל לעולם אין חזקתו בדוק והימנוהו רבנן בדרבנן ותי' דא"כ תפשוט דאין חזקתו בדוק ואמנם עכ"פ אבעי' לא אפשטא דמצי' למימר אין חזקתו בדוק ומשום הימנוהו רבנן אתי' עלה ומצי' למימר חזקתו בדוק ומשום דמוחזק לן דלא בדק אתי' עלה והן הן ד' הרא"ש והר"ן דאבעי' לא אפשטא אלא שהר"ן הוסיף דמ"מ רנב"י מתחלה פשיט חזקתו בדוק ודוחק ונ' ד' הרי"ף והרמב' מד' אחר דאמרי' לעיל תניתוה אם משחל י"ד מסר לו מפתח על המשכיר לבדוק ויל"ד למאי נ"מ הרי מסקי' דניחא לי' לאינש למעבד מצוה בין בגופי' בין בממונא ואי לא בדק המשכיר יבדוק השוכר בין בגופי' בין בממונא וכבר עוררנו ע"ז לעיל בד' רש"י שכ' טורח