ליקוטי חבר בן חיים ו קמג

בע"ה סוגי' דהמשכיר בית לחבירו פ"ק דפסחי' לש"הג וימי פסח תרמ"ד מה"ק

על מי לבדוק כ' רש"י טורח זה על מי מוטל וצריך ביאור וכי מי יכוף את המחויב והי' נ' דנ"מ באתרא דיהבי אגרא אבדיקה מי צריך לשלם ואמנם לפי פשט הסוגי' לקמן מ' דלכל א' מישראל ניחא למיעבד מצוה אפי' בממונא והי' נ' דנ"מ אם החיוב על השוכר ולא בדק ואח"כ נמצא לאחר זמן אי חמץ של המשכיר חייב לשלם לו דהו"ל כשו"ח שיכול להציל ברועי' וכמ"ש מג"א כ"ז סי' ת"מ ואמנם לולי ד' רש"י יל"פ בהיפך של מי וע' בפ"י מצות הבדיקה ואם קדם האחר חייב לשלם י' זהובים כמו בכסוי הדם ובקצץ נטיעות פ' הגוזל קמא ופשיט ליה ממזוזה דהמצוה של השוכר ודחי לי': וכ' רש"י דברשותי' קאי שהבית שלו הוא י"ל דהאבעי' הוה דוודאי אם ישאר שם חמץ המשכיר עובר דחמירא דידי' ולא השוכר דלא יראה לך כ' או דלמא כיון דהמשכיר בעת שיבדוק יבטל כמו כן וגם החמץ הזה בכלל הביטול וממילא קונה הבית החמץ לשוכר ושפיר עובר

ואמנם לולי ד' רש"י יל"ד וע' בפ"י דאבעי' הש"ס בהני ב' תי' תוס' ריש מכלתין אי תי' קמא עיקר דבדיקה שלא יבא לאכלו א"כ כאן על השוכר לבדוק דברשותי' קאי ויבא לאכלו ואם משום בל יראה וכיון דחמירא של המשכיר על המשכיר לבדוק ומ"מ פשיט לי' ממזוזה דחזי' דאף דכ' ביתך כיון שהשוכר דר שם הו"ל ביתך וה"נ כל מצות הבית עליו ולמסקנא אמרי' דבאמת החיוב על המשכיר אלא שחם מסר לו המפתח קודם י"ד נסתלק לי' ממצות בדיקה והבדיקה על השוכר

חובת הדר ע' רש"י שהאריך כוונתו דאכתי נימא גם בחמץ חובת הדר ולזה כ' רש"י דר' משרשיא במה ששינה ל' הבריי' וקרי ליה הדר רצה לתת הטעם דמזוזה משום שמירה והדר צריך שמירה ודלא תקשי אדרבה בתורה כ' ביתך ואמנם מהאי ביתך דרשי' ביאתך דמזוזה מימין דרך ביאתך וביאתך ג"כ שייך על הדר אלא דאי לאו טעמא דשמירה הייתי אומר אין מקרא יוצא מידי פשוטו והבית של המשכיר ולזה צריך טעם שמירה ג"כ

ומ"ש רש"י אבל בדיקה דרבנן ר"ל דאי הוה דאוריי' היינו משום בל יראה וממילא על המשכיר לבדוק דחמירא דידי' ואיהו עבר משא"כ השתא ולא תקשי לך ד' רש"י במתני' ריש מכלתין שכ' שלא לעבור בבל יראה דאדרבה רש"י בשמעתין בא ליישב קו' תוס' לעיל אד' רש"י וביאר כאן דוודאי מדאוריי' בביטול סגי אבל אי לאו דתקנו חכמים בדיקה שוכח מלבטל כדאמרי' כין דלאו זמן ביעורי' הוא שכח מלבטל לקמן בסוגי' דהבודק נמצא דהבדיקה כדי שיבטל ולא יעבור בבל יראה

ומ"ש רש"י תחלה שמסיח דעתו ומסיים שיאמר כל חמירא נ' דק' לי' לרש"י גופי' התורה אמרה תשביתו דמ' ע"י איזו מעשה ואנן נימא דביטול דהוה בלב סגי ולזה כ' דבאמת מדאוריי' בעי' דיבור למימר כל חמירא ודאמרי' מבטלו בלבו הפי' שצריך להסיח דעתו בלב ממש ואם לאו אינו מועיל אמירתו

כ' רש"י מסירת מפתח הוה קנין והק' עליו בתוס' ובר מן דין אם המסירת מפתח הוה קנין מאי קאמר המשכיר בית לחבירו בי"ד דכל זמן שלא מסר לו המפתח במה השכירו לו א"וו השכירות הוה בא' מדרכי השכירות והי' לצורך י"ד ולא ידעי' אם הקנין הי' על תחלת יום י"ד והחיוב על השוכר או על סוף יום י"ד והחיוב על המשכיר ובמסירת מפתח יבורר זה דאם לא מסר לו המפתח עד לאחר שחל חובת הבדיקה ש"מ דלא חל הקנין על תחלת היום אלא שיל"ד על מה דנקט רש"י דאם ביום מסר למה נקט ביום הרי גם בלילה לאחר זמן הבדיקה סגי:

תוס ד"ה דחמירא דידי' אין לפ' ודקאמר דברשותי' קאי ר"ל דאין הטעם משום ביטול כ"א משום שיבא לאכלו וכ"ת הרי עכ"פ על המשכיר לבטל י"ל דכיון דהמשכיר עכ"פ יבדוק חמץ במקום שהוא דר ויבטל יבטל ממילא גם החמץ זה ונ' דלד' תוס' אלו כיוון המג"א סי' תל"ז שכ' דמ' בתוס' דעל המשכיר לבטל עיי"ש

חל חיובא מבואר מד' תוס' דמפ' בי"ד בי"ד ממש ולא כמ"ש הר"ן לצורך י"ד והכריח להר"ן לפ' כן גי' הרי"ף בבריי' לפנינו המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר דק' כיון דבי"ד השכירו האיך ימסור לו המפתח קודם י"ד א"וו לצורך י"ד קאמר אבל גי' שלנו בבריי' רק המשכיר בית לא זולת ובדרנב"י הוא דגרסי' בי"ד ומ"מ שפיר פשיט הש"ס דהרי אפי' השכירו בי"ג הואיל ולא מסר לו מפתח עד י"ד חל חיובא על המשכיר

והנה גם למסקנת התוס' ע"כ צ"ל דמאי דקאמר או דלמא אשוכר משום דגבי' שייך שמא