ליקוטי חבר בן חיים ו קמב

אי שמיע לי' למר צ' לבאר ד' רבא ב"ר חנן עם פי' רש"י שצריכין ביאור הענין דרבה ס"ל דהכנה כי האי לערב מיו"ט לשבת אסור וא"כ הו"ל ההליכה לצורך זה כהליכה לפתח המדינה לכנס למרחץ ואמאי תהי' ההליכה מותרת א"וו אין איסור בהכנה זאת אפי' בדבור נמצא דאגוף ד' רבא קאי הך קו' וזה מבואר בד' רש"י ועיקר הקו' למה תהי' ההליכה מותרת וע"ז משני אביי דהליכה היכא דלא מוכחא מלתא מותרת ומ"מ דווקא במחשבה יוכל לערב אבל בדבור לעולם אסור דוק בד' רש"י ותמצא כוונה זאת והנה מסיק הש"ס דר"א לא התיר אלא בסוף אלף אמה ומה דסתם לי' למלתא משום דמסיפא מחשיך עליו מבואר דיכול ללכת שם וא"כ ע"כ לא הוה חוץ לתחום והמק' ס"ל סיפא רבנן תני לה ולר"א לא בעי' מחשיך כ"א בהליכתו ביום ב' יראה אם עירובו קיים ילך ואם לאו יחזור

בע"ה בענין שובת וי"וט הסמוכין ביצה ד' ע"א בהכנה דרבה ע' רש"י כוונת דבריו דבאמת כיון דמעיו"ט אתילדא הך ביצה אין כאן הכנ' דרבה אבל מאחר דרבה קאמר סעודת שויו"ט בעי הכנה ביום חול וכיון דחכמים אסרו הך ביצה ביום שנולד לא הויא הכנה דמאתמול הכנה וממילא דעיקר ההכנה נעשה ביו"ט או בשבת

ר"י לית לי' הכנה דרבה נ' דהכי דייק לי' הש"ס מאחר דר"י ס"ל נולדה בזה מותרת בזה א"כ ס"ל ב' קדושו' הן ור"א ע"כ אית לי' הכנה אלא דהתם הכנה בידים ומודה בה ר"י וכי פליג בהכנה דרבה דהיא בידי שמים:

א' ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט י"ל דהנה עיקר הכנה בשבת כתיבא ואי אשמעי' נולדה בשבת מותרת ביו"ט ס"ד משום דביו"ט לא כתיבא הכנה אבל נולדה ביו"ט אסורה קמ"ל לא זו אף זו

מהו למטוי הנ' מד' רב אבא ניכר דהאי שפזיכנא צורבא מרבנן הוה ומאי טעותי' ונ' דקיי"ל טלטול מוקצה לצורך שמחת יו"ט שרי והנה שמחת שבת מ' לי' דכשמחת יו"ט דמי ומותר ע"י עי"ת והשיב לו דלא כן כ"א אסורה בטלטול משום דאתי לידי אכילה ואינו דומה לשאר טלטול מוקצה

תוס' ד"ה אלא בהכנה נ' דבהני ב' תי' תלי' הפלוגת' שבין תוס' סוכה ט' ותוס' ביצה ל' אי נוי סוכה מותר בשבת הסמוך ליו"ט דלטעמא קמא שכ' כאן תוס' שרי' התם דל"ש לידה מלתא בתרא שפיר אסור והנה המחבר סוף ה' לולב דעתו בשבת הסמוך לש"ת לאסור נוי סוכה ובש"ת הסמוך לשבת להתיר נ' טעמו דהכנה בשבת כ' בקרא ע"כ ביום הסמוך לשבת מאחר דתוס' מס' להו אסור מס' משא"כ בשבת הסמוך ליו"ט דהכנה דיו"ט דרבנן היא לא אסרי' מס'

והנה הרש"א הק' לאיזו צורך כ' הרי"ף דעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט אסורי' ביו"ט משום יעלה ויתלוש הרי בלא"ה אסורי' מטעם הכנה ולדידי לק"מ דהרי רבה גופא לא אסר ביצה שנולדה ביו"ט אלא גזירה משום יו"ט אחר שבת דאל"ה אמרי' יו"ט מכינה לעצמה כדאמרינן בעירובין שבת הכינה לעצמה ואצטריך ביו"ט לטעמא דיתלוש דל"ש למגזר אטו יו"ט אחר שבת דגם התם לא הוה הכנה דאוריי' אלא כמ"ש התוס' דדמי להכנה

והנה הראב"ד השיג פ"ו מעירובין על הרמב"ם שפסק כר"א ולא ביאר דדווקא אם הניח העירוב אלף אמה למזרח ונ' לבאר דהתוס' הקשו ולאביי מי ניחא כיון דס"ל סוף היום קונה עירוב האיך יוכל לקנות לו העירוב חוץ לד' אלפיו של עירובו ונ' דהנה באמת הו"מ רבה להשיב לאביי דהך סיפא דמחשיך עליו רבנן תני לה וכמ"ש לעיל ומאי מק' אביי אמנם אי ס"ל לרבה דהך סיפא רבנן תני לה לא אצטריך להשיב תחלת היום קונה דאימת קשיא לן הא קמכין מיו"ט לשבת אי הך סיפא דמחשיך עליו גם ר"א קתני לה אבל בלא"ה הרי לר"א מניח שני העירובין מעיו"ט וביו"ט לא עביד מידי וכד מטי למקום העירוב אם לא יהי' קיים יחזור לביתו כיון דשתי קדושות הן הרי עכ"פ רשאי ללכת עד מקום העירוב ומדלא שני לי' רבה הכי ש"מ מטעם אחר קאמר רבה דתחלת היום קונה עירוב דאי סוף היום קונה לא הוה סעודה הראויה דלא מצי מטי להתם ואמנם לאביי ל"ק לי' הא דס"ל כקו' התוס' מידי דהוה אנזיר ביין והשתא שפיר מק' לי' אביי ולטעמיך דלא מדמית לה לנזיר ביין הרי לא הוה סעודה הראויה מבע"י וע"ז משני לי' רבה דמנח לי' אלף אמה ושפיר הוה ראויה ומעתה לא ק' קו' תוס' ולאביי מי ניחא לא כן כ"א אביי ס"ל כה"ג מקרי סעודה הראויה נמצא דלאביי מתני' כפשטה ולרבה עיקר חסר מן הספר ושפיר פסק הרמב"ם כאביי דבתראה הוה ומוקי מתני' כפשטה