ליקוטי חבר בן חיים ו קמא

אין מערבין ס' חתיכה וצ"ל היכא דהקנין נעשה ממילא לית לן בה כיון שכבר התנה מעיו"ט ויש קצת ראי' לד' החו"י דבע"פ שחל בשבת אם עושה הקנין לחלוטין עם הגוי בע"ש רק שמתנה שלא יתחיל הקנין רק בשבת לית לן בה

ועיי' מ"ש רש"א ע"ד רש"י במתנית' ודבריו צ"ע דהא ר"א גם איו"ט אחר שבת קאי ושם עכ"פ צריך להניח העירוב וע"ש ואולי ל' מעיו"ט דייק לי' לרש"א

והנה הא דנקט ר"א מזרח ומערב נ' דלרבותא נקט אף דל"ש הבלעת תחומין ומכ"ש מזרח וצפון או דרום וכיו"ב דשייך הבלעת תחומין אבל רבנן דפליגו בהריני כבני עירי ע"כ גם במזרח וצפון פליגו

ומסקי' דרבנן ספוקי מס' להו ומ"מ נ' דל"ש ס' דרבנן לקולא משום דר"א קיבל מרבו דב' קדושות הן ורבנן מספקא להו קבלה זו ולא סמכי עלה לקולא אבל אפכא לסמוך עלה לקולא לא

וי"ל במ"פ רבנן ור"א רבנן ס"ל דביו"ט נפל המן כמו שהביאו בתוס' בשם מדרשי' וביו"ט שחל במ"ש מס' להו משום דכ' ביום הששי וכמו שכ' תוס' דמ' ששי חול דווקא והיינו דמס' להו אי לא נפל ע"כ משום דקדושה א' היא ואי נפל א"כ שתי קדושות הן אבל ר"א ס"ל דבכל יו"ט לא נפל מן והששי להכנה דאתא ולעולם שתי קדושות הן

ויל"ד דרבנן לא מיירי כלל ממערב ברגליו אלא דמנא כל עירובו אנן ידעי' גם למערב ברגליו והו"ל לר"א בבריית' למנקט תחלה נאכל עירובו ונ' דבלא"ה דייק ר"א דלרבנן מערב ברגליו בראשון מערב בשני מדלא יהבי רבנן עצה שיערב ברגליו בראשון דהרי השתא השליח גם ברגליו מערב אלא דלא מהני למשלח ומדלא נקטי הכי ש"מ דס"ל דמערב בראשון צריך לערב גם בשני

והא דפשיטא לרש"י במתני' בשליח דווקא דאי בבעה"ב הרי מערב ברגליו ובשני עירוב ל"ל א"וו דע"י שליח מיירי

רבי תני לה ולא סבר לה וכ"ת א"כ מאי אשמעי' רבי הרי ר"א בהדיא קאמר וי"ל מערב ברגליו בא לאשמעי' דס"ד לר"א דווקא מעיו"ט צריך לערב ובפת אבל ברגליו אסור לערב בשני קמ"ל והיינו דמק' ודלמא גם רבנן הא מלתא אתא לאשמעי'

רש"י ד"ה וכן בא לפ' דלאו דתנינן וכן לחוד דא"כ אדרבא קאי אדר' יודא דס"ל דלא כר"א אלא דכולא מלתא תנינא אפכא בתר דתני' וכן

דתני' והי' ביום הששי ע"כ צ"ל דהך דרשא אסמכת' בעלמא ומן התורה נולדה בזה מותרת בזה דאי ס"ד מדאוריי' תני' ל"ל לרבה למימר דמתני' ריש ביצה ביו"ט אחר שבת ומשום דאתמול גמרה לה ובתר הכי ע"כ מסקי' גזירה יו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר שבת לימא אטו יו"ט לפני שבת ושבת שלפני יו"ט א"וו ש"ה דיו"ט הכין לעצמו מדאוריי' משרי שרי דלא גרע מבשול ואפי' דמותר מדאוריי' מטעם הואיל אלא בתר דגזרי רבנן יו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר שבת א"כ לא הכין יו"ט לעצמו ע"כ גזרו עליו משום הכנה ומעתה הא דביצה רבא מקרא מעצמו יליף ובריית' דתניא בשמעתין הוסיפו באסמכת' נולדה בזה אסורה ודע דגם הא דמסקי' לעיל ור"א משום הכנה ג"כ הכנה דרבנן הוה דל"ד כלל לביצה שנולדה ביו"ט אחר שבת ויש לחלק וצ"ע

תחלת היום קונה וא"כ כל קנין עירוב בשבת ויו"ט ומיושב זה שהערנו במתני' הרי נעשה הקנין בשבת הרי לפי מסקנת רבה כל קנין עירוב כך הוא

והק' תלמיד א' הרי עכ"פ מוליך העירוב שמה ביו"ט וצ"ל דההולכה הוא לאוכלה שם וא"כ ע"כ צריך לאוכלו ומבואר בזה ד' רש"י במתני' אבל אם חל יו"ט אחר שבת וסיים רש"י ואם רצה לאוכלו ומאי בעי בזה אלא לדיוקו דבגוונא דמתני' שמוליכו ביו"ט צריך לאוכלו שלא תהא ההולכה לצורך שבת אבל ביו"ט אחר שבת שלא הוליך שם העירוב א"צ לאוכלו אלא אם רצה אוכלו וכ"ת א"נ אוכלו מ"מ הרי בשבת אוכלו כיון דלצורך אכילה הוליכו לזה מהני עירוב תבשילין שאומר ולמעבד כל צורכנא משא"כ לענין מצות עירוב דלא

ואמנם צריך עיון אי תחלת היום קונה עירוב למה צריך להיות סעודה הראוי מבע"י ולאחר העיון נ' דמאחר דברגע תחלת היום העירוב קונה ואותה רגע א"א לצמצם צריך להיות ראויה מבע"י

דאור' חפצי הפקר יל"ד הא בחפצי הפקר לא קיי"ל כריב"נ ובישן מ"מ קיי"ל הכי משום הואיל וניעור קנה ונ' דמאחר דס"ד השתא דבעי' שיאמר דווקא א"כ רק מטעם חפצי הפקר אתי' עלה ומסקי' דלאו בדבור תלי' מלתא כ"א סגי במחשבה לבדה וא"כ בניעור אף דלא אמר קנה ומתוך זה גם בישן קנה