ליקוטי חבר בן חיים ו קלח

דת צריכה התרא' ובלא התראה אינה מפסדת כתובתה ומ"מ צ"ע בסוטה שם וברש"י דמ' קצת דדווקא היכא דכולה למי הדר בה צריכה התראה לא זולת

ונסתפחה שדך אין להק' הרי אם נתודע לבעל קודם נישואין יגרשנה, וארוסה אין לה כתובה עכ"פ וא"כ שדה דידה נסתפחה לא הוא כ"א הכוונה מזלך גרם שלא תשא בתולה לא זולת חייב פטור כ' רש"י לשלם והביא דלכ"ע נשבעת היסת ונ' דזה עיקר כוונת רש"י דמנ"ל להש"ס דבממון פליגו דלמא בשבועה פליגו אמנם מ"ד פטור הוא ר"נ ור"נ בכל כופר הכל משביע לי' היסת וע"כ בממון פליגו

ויש לעורר למ"ד פטור מ"ט מודה במקצת חייב שבועה ולמה לא יהא נאמן במגו דטוען אינו יודע דלא הוה העז' דעביד אינש דשכח ולא ידע בבירור ונ' כיון דר"ה ור"י אמרו חייב והיינו דלא שכיח אינש דלא ידע אם חייב ופרע דייק אמרי' וא"כ מיגו גרוע מיהת הוה ובמגו גרוע לא פטרינן משבועה

גמ' אע"ג דאיכא למימר יל"ד בשלמא במתני' או שיש שטר כתובה בידה או שבועה מכח מעב"ד במקום שאין כותבין כתובה אבל גבי מנה לי בידך ליכא שום דררא דממונא ודלמא מודה ר"ג ונ' דהגמ' סמיך אמאי דאמרינ' רפ"ב דר"י דפליג הכא ה"ט משום דשור שחוט לפניך וא"כ כתובתה לא מעלה ולא מורדת

אף בראשונה יל"ד בראשונות הו"ל לומר דאי בשני' לא קיי"ל כר"ג א"כ ע"כ מוכח דהיכא דאיכא מיגו או חזקה לא אמרינ' ברי ושמא ברי עדיף

א"ל ר"נ דייק הש"ס ר"ל דווקא דאי ר"י הרי לר"י במוכת עץ ליכא מיגו כדמסיק הש"ס לקמן בסמוך וה"ה לתי' בתרא כיון דלר"י במנה ומאתים פליגו הרי לא שייך חזקה דגם לפי טענתה אתרעי קודם אירוסין ומה לי מוכת עץ או דרוסת איש לענין חזקה ונ' דדווק' אדר"נ שהוא תלמיד שמואל קפיד הש"ס דלא ליפלוג ארבא א"נ כדמסיק משום ק' הלכתא אהלכת' אבל לר"י לא אכפת לן אי פליג אדשמואל

וכ' רש"י ד"ה אבל הכא הלכך אוקי ממונא בחזקת מארי' נ' כוונתו דמאחר דמסקי' דעכ"פ אי איכא מיגו אמרינ' ברי עדיף דאל"ה במגו לא מוציאין ממון וא"כ ל"פ ר"נ אלא כשהתובע בא להוציא ממון אבל אם התובע הוא נתבע דהיינו שהנתבע טוענו תחלה מנה לי בידך והביאו עדים והלה טוען אמת שלוויתי ממך אבל גם אתה לווית ממני והלה משיב אינו יודע אין מוציאין ממון מן התובע מספק והביאו לרש"י לפ' כן משום דאליב' אמרינן מאי חזקה אי' לי' להאי ואמנם אי אית לי' חזקה באמת פטור ומ' דל"פ הני לישני דאל"כ הו"ל לש"ס למימר מאי בינייהו בין הני תרי לישני

ויל"ד מאחר דממתני' דמודה ר"י מבואר ע"כ דבמגו פליגו למה הדר הש"ס מלי"ק ואולי ר"ל דללי"ק במגו לחוד מחייב ר"ג אף דלא אמרינ' מגו להוציא מצטרף לכך ברי ושמא ברי עדיף וללי"ב מגו וחזקה בעי' וברי ושמא לא מעלה ולא מוריד אא"כ ר"נ כר"א לקמן ובמנה ולא כלום פליגו

תוס' ד"ה ר"ה לולי דבריו הייתי אומר עפ"י מ"ש לעיל דר"ה ור"י משבועת מודה במקצת ילפי' למלתייהו מדלא מהימן במגו דאינו יודע דלא הוה העזה ש"מ דאינו יודע חייב ואמנם היינו דווקא דומיא דהתם שהתובע טוען ע"כ ידעת שהרי מסרתי לך המנה משא"כ בהך דגם התובע מודה שהנתבע אינו יודע לא מצי' למילף ממודה במקצת וכ"ת אכתי ק' מתני' דידן הכא היא באה עם כתובתה וטוענת ברי והבעל רוצה לבטל הכתובה בטענת אינו יודע וודאי דלא מהימן לר"ה ור"י

בסו"ד דבסיף המניח וכו' נתקשה רש"א למה הוצרכו לזה הרי במוכר שור אי' לי' לשמואל כרבנן עכ"פ ודבריו צ"ע הא התם ברי וברי הוא אלא דלא אזלינן בתר רובא ולכך אצטריכו להך דפ' המניח. והנה על מה שתי' תוס' לאביי אין להק' א"כ אמאי קאמר הש"ס בשבועות דרב ושמואל ס"ל כר"ש בן טרפון לישני דאצטריך לי' לשינויי דמשני התוס' כאן דא"כ עכ"פ כ' בתורה דמתוך שאינו יכול לשבע משלם ואמאי פליגו רב ושמואל בשני' חשודין אלא אי קשי' הא קשיא דד' תוס' בב"מ דרב ושמואל ס"ל כר"ה ור"י בפ' השואל שם והאיך יתכן כיון דס"ל ברי ושמא ברי עדיף האיך יוכלו לומר דחמשין ידענא וחמשין לא ידענא פטור ואם באת לחלק ולומר דר"ה ור"י לא אמרי כ"א באינו יודע הכל אבל בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא תלוי' בדין שאר מודה במקצת א"כ מאי ק' להו עלי' דאביי הרי א"נ ס"ל כר"ה ור"י מ"מ במודה במקצת ס"ל מתוך שאינו יכול לשבע משלם וצע"ג

והנה בפ' כל הנשבעים פשיטא להו לתוס' דלרב ושמואל בחמשין לא ידענא פטור וא"כ האיך אפשר לומר דכר"ה ור"י ס"ל דברי עדיף וצ"ל דד'