ליקוטי חבר בן חיים ו קכה

אם נשבר וכו' ומכ"ש אם נשבר האסיתא ולא צריכים למ"ש תשו' בית יעקב סי' צ"ד ע"ש

ש"ך סק"ד ד"ה ואת"ל נתעכל וכו' אע"ג דכתב בסמוך דכיון דנתעכל קודם שחיטה מסתמא שף היינו סתמא דמילתא הכא הוא אבל הכא דאיכא בלא"ה ס"ס אלא שאינו יכול להתהפך א"כ מהני נמי הך ספיקא דשף ופשוט ועיי' סי' י"ג סק"ד על הגליון

מחבר סק"ד סוף הדיבור התחתון ולמעל' וכו' ופר"ח אוסר עד הפרסאות

סי', נ"ז ש"ך סקנ"ח ד"ה ואין דבריו וכו' ופר"ח הסכים למ"ב וט"ז עם צ"צ ומ"מ נ"ל אם אפשר למוכרם לגוי' ימכרם דגם הש"ך מודה דכולא האי לא חייש לשמא יחזור וימכרנו

סי' נ"ח ש"ך סק"ז ד"ה ובספר אפי רברבי וכו' לע"ד נראה שאין להקל כלל שכן מוכח מהתוס' ד"ה בית הרחם דאל"ה בתי' ב' לא מתרצו קושי' השני' אע"כ בנמצא שינוי אף בלא ריעותא חושש אפי' בחי' הרח' והלך נמי דאל"ה הוה מוקמי' להא דתינוק בן יומא כחוש הרבה והלך אע"כ דריעותא דזיבה כשינוי' דמי' וטריפה

סי' ס' ש"ך סק"ה סוף הדיבור וצ"ע וכו' ופר"ח מיקל להדי' וכן נראה עיקר לדינא להתיר חלב מבהמה שמתפטמת בחמץ בפסח דאין הלכה כר"ח בן אנטיגנות כמ"ש פר"ח

הלכות כבשר שנתעלם מן העין

סי' י"ג ש"ך סק"ב ד"ה אחר רוב אוכלי' וכו' וה"ה בכל כה"ג כגון בכרכש ממילא אזלי' בתר רוב ממולא כרכרשי' וכדומה הן מוכח משום הר יב"ש שהביא ב"י בסי' זה בסוף הענין עגל שנעשה הפרש שכ' הפר"ח ססק"ג ועיי"ש קיצר כלל דינא

ש"ך סק"ח ד"ה במקום שרוב טבחי' וכו' וה"ה במצא ברחוב היהודים אפי' כשרוב הטבחים גוי' והיינו כשאין דרך הרבי' של נכרי' ופסק לשם כמ"ש בפר"ח ע"ש מיהו נלע"ד להסתפק קצת כשהישראלים מוכרים בשר טריפה שנפל במקום שלהם עיי' מ"ש הש"ך סק"ה דמוכרים כשר ולא טריפה כלל בעי' עכ"ל ונראה שלא כ"כ אלא ליקח מגוי' אבל בנמצא אזלי' בתר רוב הבהמ' דכשר וכמ"ש בתוס' חולין רק צ"ע ע"א בד"ה ובנמצא ע"ש מיהו במקום שאין מטריפין האחורי' אסור עד שניכר ע"י בקי שאין זה החתיכה מאחוריי' דלא שייך מרובה פריש. הלכות דם

סי' ס"ו מחבר סק"ד בהג"ה וכו' ובפר"ח אוסר גם ע"י תערובות ב' בצים עם שיהי' ב' של היתר וא' של איסור וכ"נ

ש"ך סק"י ד"ה כיון דרמב"ם וכו' צ"ע היכא רמיזה שהרמב"ם לא הוזכר מכות מרדות אלא אביצה שהתחיל אפרוח להתקיים משום דאז הוה כבר עפרא בעלמא וכמ"ש הש"ך לעיל סק"ד ולקמן ס"ק כ"ג והשיג על הב"י: ש"ך בסי' זה אבל הרמב"ם וכו' ע"ש וצ"ע

בא"ד סוף הדיבור וכו' ולקמן סי' ק"ז סק"א כ' בפשוט' דביצה אפרוח או שיש בו דם הוה אינו מינו עם שאר ביצים והרגיש בזה הפר"ח בסי' זה ולע"ד לא קשה מידי ע"ש דהתם קאי אי אזלינן בתר טעמא וזה לשונו שם דטעם דם לחוד וטעם ביצה לחוד וכו' והכא קאי למסקנא דפסק רמ"א סי' צ"ח ס"ב דאזלי' בתר שמא ושם ביצה א' הוא וע"ש מה שמשיג הש"ך על הרמ"א אפשר דבביצה בלא בישול מקלינן

סי' ס"ט ש"ך סקכ"א וכו' כוונת הש"ך כמ"ש הלבוש עט"ז ובה"מ או לצורך שבת שרי' אם כבר נתבשל כך אלא הש"ך מוסיף שבתוך מע"ל נמי יחזור וימלח צד השני במקום ה"מ וזה לא נאמר בעט"ז ע"ש

ש"ך סקכ"ד ד"ה אזיל ליה איסור דאורייתא וכו' ובספר נק"ה חולק על זה כיון דאתחזק איסורא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא

סי' ע"ב ש"ך סק"ה וכו' עיי' במ"י כלל וסי' ט"ו סקמ"ה מחבר סק"ג בהג"ה ד"ה והרגלי' התחתונים וכו' וה"ה הצוואר וכהאי לישנא מצאתי בש"ו עה"ג סימן כ"ט

סי' ע"ט ש"ך סק"ח ד"ה שגדול באיסור וכו' צ"ע דגם בעובר כן הוא והתוס' שם ד"ה והלכתא כ' הטעם דשאני ביצה דכיון דאגידה בה כגופה דמי גם מ"ש דגדלה באיסורא ואפשר דוקא אוודאי טריפה ועיי' בפר"ח סק"י תיקן הכל

סי' פ"ג ש"ך סקי"א סוף הדיבור עיי' מג"א סי' תל"ז סק"ד

סי', פ"ד ש"ך סק"ד ד"ה מכלי גדול וכו' עיי' בט"ז