ליקוטי חבר בן חיים ו קכד

דהמסס לרש"י הוה כוודאי ניקב מעבר לעבר וכמ"ש הש"ך לקמן סי' נ"ג סקט"ו בשם הא"ז ע"ש אבל לקמן בש"ך סק"ל לא משמע כן וצ"ע

שך סקי"ד ד"ה שאינו ניכר כו' צ"ע לעיל סי' ל"ג סקכ"א דלא חייש שמא נתרפא אלא בוושט שאינו בדיקה מבחוץ וי"ל בדוחק דוושט יש לו ב' עורות שאין לחוש לנתרפ' כ"א בצירוף דאין לו בדיק' מבחוץ עיי' לקמן ססקמ"ט

ש"ך ס"ק כ"ב ד"ה מודה כו' ובדקין נ"ל דטריפה לרש"י ועיי' לעיל סי' מ"ו ס"ד

ש"ך ס"ק כ"ה ד"ה להכשיר אף בכה"ג כו' והסכמת הפר"ח להחמיר אפי' בהפ"מ כל שלא נודע שלא נתחב המחט אלא מצד א' מיהו בידוע שלא נתחב אלא מצד א' יש לצדד ולהקל אפי' בלא הפ"מ כשיש עוד צד להקל כהש"ך סקכ"ג ודלא כפר"ח סקי"ט

ס"ק ל"א שם ד"ה כלל טריפה וכו' וכן מורין דלא כצ"ל שמוכיח להתיר וכן מסכים הפר"ח ונודע ביהודא ועיי' מ"ש לעיל סי' מ"א ס"ח בהג"ה ומ"ש שם על הגליון ודלא כהבאר יעקב עיי' לעיל סי' מ"ו ס"ד ומ"ש שם על הגליון

ש"ך ס"ק ל"ג ד"ה שום סתיר' כו' לע"ד נראה פשוט דלעיל איירי הרב בהמסס שעורו דק דגם רמב"ם והרא"ש מודים דבעי' בדיקה לכן סמכי' אהג"ה סמ"ק ודוקא נאבד ההמס' ולא המחט שא"כ הכא אבית הכוסס דיש לסמוך ארמב"ם ורא"ש אפי' נאבד המחט כיון דב' עורות יש וגם עבי' הם ועיי' שכל זה מחלק מהרש"ל לקמן סקל"ח וגם יש ליישב בזה קו' הש"ך סקל"ז אהטור ודוק

סקל"ט ד"ה ואם אין עליו ק"ד כו' אבל יש עליו ק"ד כצ"ל

בט"ז ס"ק י"ח ד"ה אעפ"י דהכריע הרמ"א כו' ובש"ו חינוך בית יהודא שאלה מ"ח הסכים על מ"ש הט"ז ומ"ש בשם אחיו מהרי"ל כו'

סי' מ"ט בט"ז סק"ג ד"ה בוושט דבעינן וכו' עיי' בס' יקב"ה שמיקל בדין זה ומתרץ קו' הט"ז וגם הפר"ח מסכים להכשיר ע"ש ולע"ד נראה דלא דמי דבושט הוה רק ספק א' דאם נעשה ע"י מחט תלינן שהבריא אבל הכא אם נעשה הנקב שבקרקבן ע"י מחט מאן לימא לן שנגע כלל בשארי האיברים הפנימי' ואם נגע מאן לימא שהבריא ויותר נראה מ"ש על הגליון לעיל סי' ל"ד ס"ט ע"ש

סי' נו"ן ש"ך סק"ג ד"ה אלא דלחומרא וכו' ולפ"ז בפשיטות מצינן לתרץ דהרי בחזקה שיצאה מחירים החמירו חז"ל להצטרך חליצה אפי' היכא דנפק מיני חורבא שתייבה כלפי מסקנת אביי ורבא א"כ מכ"ש בטריפות כה"ג שיש להחמיר מדרבנן שהרי התוס' דמי הני חזקות להדדי והא דלא תירצו תוס' דמחמירי' בדרוסה מדרבנן כנ"ל משום דלרבה לא מחמרי' הכא דנפק מיני' חורבא ה"ה שאין להפסיד ממון של ישראל מה שא"כ למסקנא עיי' ודוק ופ"ח מאריך בענין זה בסי' כ"ט ומסיק שאין להקל בטריפו' בשום מין ספק שקול ואף בהפסד מרובה זולת היכא דאיכא מילתא לקולא טפי והיינו בה"מ. סי' נ"ב בט"ז כו' עיי' חינוך ב"י סימן מ"ד ובסימן מ"ה

מחבר סי' ה' ד"ה למבדק' אסורה כו' ב"י ססי' זה כ' דלרא"ש דס"ל דאפי' נשתנה הריא' שרי ליתא להך דינא וא"כ צ"ע דהרי לעיל ס"א פסק כהרא"ש כמ"ש בש"ך סק"ז א"כ מדוע פסק כאן לאסור בליתא קמן

סי' נ"ג ש"ך סק"ד סוף הדיבור כו' עיי' במ"י סקכ"ו משמע שהסכים להחמיר אפי' בתשמט והאמת שיש לישב שאינו נגד הש"ס כלל דדוקא בעיכול ניבי יש לחוש לריא' ולא מהני בדיק' ובזה מיושב גם התשב"ץ מיהו בהפ"מ נ"ל לסמוך למ"ש הש"ך סק"א דהכתף רחב ואינו ניקב

סק"ו ד"ה ומ"מ אפשר לצדד כו' והנה הפ"ח מסכים עם הש"ך ולא כ' מ"מ יש לצדד להקל וגם בתשו' הנ"ש כ' שדברי הש"ך כנים וצדיקי' הם

ש"ך סק"ט כו' גם בדין זה מחמיר הנ"ש בסימן ס"א כו' דמודדין מן העוקץ ואם מן העוקץ אינו רוחב גודל טריפה כדמשמע בפרישה עיי"ש א"כ מ"ש דעת המרש"ך כן למדקדק בדבריו זה אינו במשמע

ש"ך סקט"ו ד"ה דאפי' בדיק' כו' פי' דיגמור הס"ס בגוף טרם שנבוא לדון בחסרון ידיע' דאכ"ל נשמט קודם שחיטה אולי לא נגע בריאה ואין אנו צריכים לבדוק בריא' כלל משא"כ לקמן סי' כ' נ"ה סק"ד שהספק הב' הוא בחסרון ידיע' ספק נשמט תיכף אחר השחיטה ואת"ל קודם השחיטה אולי לא איעכול ניב' זהו חסרון שהוא לפנינו ועליה' אנחנו דנים באותו אבר עצמו ועיי' לקמן בפר"ח סי' ק"ה סק"י שגה בזה וק"ל ועיי' בט"ז

סי' מ"ג סס"ק ב' ולכן כשאין עוקץ בצלע יש להקל בהפסד מרובה אפי' בעוף וכ"כ הפר"ח

סי' נ"ה מחבר סק"ב ד"ה היותרת וכו' כן פירש רמב"ם אבל פ"ש בענין אחר עיי' בהג"ה וכן