ליקוטי חבר בן חיים ו קכו

סק"ה שגם זה איסור וכמ"ש בפלתי וכן עיקר

מחבר סק"ג בהג"ה ד"ה שהרי לא וכו' פי' אבל לא לשאוב כמ"ש ט"ז סק"ה וכן עיקר ונ"ל דאם שאב אפי' הנשאר בכלי גדול אסור ועיי' פלתי

ש"ך סק"י ומתירי' וכו' עמ"ש בפר"ח סק"ט דהיינו בידוע שלא פירשו מהתבשיל לדופני הכלי ע"ש ועיקר לתבשיל רותח שימותו מיד ולמאן דאסור בפירוש מת לקמן ס"ד גם זה אסור עיי' בש"ך סקי"ב מיהו בדיעבד אין לאסור בשפך לתבשיל רותח ובידוע שלא נשאב בכלי ממנו עיי' בט"ז סק"ה ועיי' בש"ך סקל"ד ועיי' בספר קול בן לוי מפתחו' לס' כנ"ה סי' קכ"ו שוב מצאתי בספר אגרת הרמ"ז דף ל' וזה לשונו להתי' תולעי' חומץ לא נהירא כלל וכו' כשנתן חומץ אל המאכל הנ"ל כשנשפך על הארץ וכו' ואם ישתה כל שהוא אין ספק דאינ' שרץ המים וכו' ע"ש היטב

ש"ך סקט"ו ד"ה וכל אשר במים וכו' פי' דהדין נותן להתיר אפי' פירשו ממש כשם שמותר שלא במי' וכו', ה"ה אין לו סנפיר בכלי' רק מדכתיב כל שרץ השורץ על אמרינן לרבות א"כ די לנו לאסור כה"ג ממש אבל בדופני הכלי בפנים שרי אבל תולעי' קמח מנ"ל להתיר רק מדכתיב על הארץ למעוטי זיזין שבעדרים דילן להתיר בתוך הקמח ממש ולא כפירש"י בדופני הכלי וזהו ברור לאסור אפי' נתן בכ"ד דלא כפר"ח

ש"ך סקי"ז ד"ה והמחבר בא"ח וכו' ע"ש מג"א ובנה"כ כאן ופר"ח דהעיקר לאסור אפי' מעט מעט

המחבר סק"ח ד"ה שעקרי' י"ב חודש וכו' מ"כ בס"ס קול בן לוי מפתחות לס' כנ"ה סקכ"ז וז"ל הנך י"ב חודש העיבור בכלל וע"ש

ש"ך סקכ"ב ד"ה ועדשי' קטניות וכו' והנה החוש מעיד שהמה מהתולעים במחובר ונ"ל לקיים כל דברי חכמים שאוכלי' כשהם ירוקים עדיין אז הם מתולעים אך אחר שנתיבשו ונידושו והם מופרשים מהשרביט אפי' תוך יב"ח אין בהם תולע ממה שהיה במחובר כי יצאו בשעת דישה או בהתיבשם יצא לחוץ וכן אנו רואים שאין נמצא בהם אלא קטנים פתוחים שנראה שהי' בהם תולע אבל תולע לא נמצא בהם אך הכנימה שחורה הנקרא מילבען והם גדלים בתלוש והפולים הם בחזק' היתר לעולם מן הסתם במדינותינו

ש"ך סקל"ה עיי' חו"י סי' ק"ט בא"ד דלא אתחזק איסורא וכו' צ"ע בירקות וכמיהם במדינותינו שהוחזק' עיי' בש"ך ס"ס כ"ט ומה גם שגם בקטניות אין לסמוך תוך י"ב חודש

סי' פ"ו סקט"ו ד"ה אלא נראה וכו' ופשוט הוא דרש"י אזל לשיטתו ביבמות פ"א ע"ב דמין במינו לא בטיל אפי' בדבר יבש ע"ש בתוס' ולא מצי' איירי רבוצים בביצים

ט"ז סקי"ד ד"ה צ"ע וכו' ונ"ל דתקלה לזמן מועט לא חיישינן כמ"ש ש"ך לעיל נ"ז סקמ"ז ע"ש

סי' צ"א המחבר סק"ד בהג"ה ד"ה צריך קליפה וכו' עיי' מ"ש מג"א סי' תס"ז סקל"ב ד"ה גם מ"ש מ"ב ע"ש היטב

ש"ך סקי"ד עיין בצ"צ ובמנחת יעקב סימן וי"ו ס"ק כ"ג

סי' צ"ג ש"ך סק"ו ובט"ז בסוף הדיבור עיי' בנק"ה

סי' צ"ד ש"ך סק"ד ד"ה אם תחב וכו' עיי' מג"א תנ"א סקכ"ד

סי' צ"ה ש"ך סקכ"א ופ"ח כ' להחמיר אפי' בהפסד מרובה

סי' צ"ז ש"ך סקכ"א וכו' ופר"ח פליג להקל דאין לבדות גזירות מדעתינו ומטעם זה נראה נמי היתר ביין שנתנו חלב לתוכו אפי' יש בו טעם חלב דוקא פת גזרו כיון דדרכו לאכול עם בשר רותח דהוה איסורי דאורייתא עיי' בר"פ כל הבשר ק"ו ע"ב דאכולה שאמרו היינו אילפס רותח ה"פ דילמא אתי למיכל בכותח נמי בה"ג אבל ביין דלאו אורחא הוא בהכי וזה ברור ולא כצ"צ סי' פ' מיהו במים צ"ע קצת ועיי' לעיל סי' פ"ח בש"ך סק"ב לחלק עוד בין פת לשאר מינין שוב מצאתי בסוף ס' קול בן לוי מפתחות סכ"ה סי' קל"ו כ' וז"ל מותר לערב חלב ביין אם יש ביין ס' כנגד החלב ולשתותו עם בשר

הלכות תערובות

סי', צ"ח ש"ך סק"ח ד"ה ויש טעם וכו' ובמנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק מ"ה השיב על זה ודבריו הם דברי הט"ז סי' ק"ט סק"ב ע"ש

סי' צ"ט במחבר סק"א ד"ה עצמות האיסור וכו' ופר"ח מוכח בראי' ברורה כהראב"ן אם מעל שהביא הרב"י בכ"ה דדוקא מין במינו או אינו מינו ולא יהב טעמא רק דאנן לא נהיגי' לסמוך אקפילא מקלינן לצרף בעצמו אבל בשאינו מינו דלא טעמנו