ליקוטי חבר בן חיים ו קכג

חידוש הוא יש לסמוך על החוט השני דלא כפר"ח כנלע"ד ובנודע ביהודא סי' ט"ו אפי' בכה"ג וצ"ע ואם נאבדה הכבד קודם שטעמוהו נלע"ד לאסור דלא כמ"י ועיי' פר"ח שמתרץ קושי' הש"ך סק"ד באופן שאין הכרע ודוק ועיי' בט"ז לקמן סי' צ"ח סק"ב ועיי' תשובת עבודת הגרשוני סי' י"ב שדעתו לאסור וכ"ה בש"ח

סי' מ"ב מחבר סק"ח ד"ה והצבי אין כו' ולפע"ד נראה דאם נמצא להם מרה אצל הכבד נמי כשר לפיכך כשלא נמצא להם מרה וטעם הכבד מר מהני דלא כמ"י שמסתפק אבל אצל זנבו לא מהני טעם מר דלא שייך לומר כבד כועס וכו' כמ"ש הש"ך סק"ה

סי' מ"ג בט"ז ססק"ב ד"ה וכשר כו' וכן הוא בצ"צ אבל עיי' נה"כ ובפר"ח ובס' נודע ביהודא חי"ד סי' ט"ז קחשיב רבים חולקים ומצאתי בסוף ספר משנת דר"ע שטוב לעשות תקנה באותן גלילות שנמצאים הטחולים כן שלא ימכר לישראל ונכון הוא ובס' נודע ביהודא הנ"ל סי' י"ז חזר וכ' בסוף התשו' להראות פנים להמקילין בה פי' במקום דשכיחי' ולע"ד נראה דהפוסקים דסוברי' דטחול אינו מצד עצמו אלא משום הכרס אין ראי' כלל מה שלא נמצא כן בשאר דכיון דאינו מצד עצמו יכול הוא להברות ומ"מ הכרס עתיד ללקות וטריפה עיי' ט"ז סי' נ"ה סוף סק"ד

סוף הט"ז ד"ה מ"מ מסתפינא להקל כו' לפ"ז מ"ש לעיל ס"ד אם ישתייר למעל' ולמטה חצי עברי' צריך שלא יהי' חסר כלום מגוף הטחול ע"י המוגלא

סי' מ"ד ש"ך סק"ך ד"ה היינו כו' ופר"ח דחה זה מהא דמחו בכולי' פי' הב"ח וש"ך הט"ז סק"ה וכ"כ עיקר: מחבר סק"ה ד"ה כענב' בינ' כו' והחריץ יהי' באורך משך הכולי' ואם יקטן טריפ' כן נראה ממ"ש הפלתי ססי' זה ואם אין בחריץ מלובן כלל זהו מעשה והכשר נ' דכיון דהכל תלוי' בלובן הוה כניטל הכולי' דכשירה אך אם הקטינה מחמת חולי לא יהי' פחות ממשך אורך פול ועובה ועיי' היטב בפלתי ססי' זה גבי אין כולי' לעוף

ש"ך, ס"ק י"ב ד"ה בענבה צ"ע למה הכשירו בענבה שבזמנינו

סי' מ"ה מחבר סק"ב ד"ה ויש אוסרין וכו' כצ"ל הגה"ה והכי נהוג להטריף אפי' בנקב

ש"ך סק"ג ד"ה ולא נתבררו וכו' עיי' בתשובת ב"א סי' קנ"ו שם ביאר דבריו להלכ' בעוף דיש להטריף בנימק השלל של ביצים ואפי' בנקב וליכא הפ"מ וגם בבהמ' יש לעיי' אמנ' כשנימק' ביצי' מתירי' ועיי' בש"ח וז"ל אם לא נימוקו כל הבצים אזי תלינן החסרון בהבצים ולא בהעוף שהרי איך לא נימוק' וכשר אפי' בלא הפ"מ וכן מורין ועיי' עוד בתשו' סי' קנ"ז באם העוף מלא מים אינו אלא חולי שחפת דהא לא נמצא ריעותא בשארי איבר' הפני' אין להחמיר ונכון הוא

ש"ך סק"ז ד"ה כנגדו טמא כו' צריך שוב קצת מריש מעיי' באמת דלקמן סי' ס"ד סט"ו ועיי' בלחם הפנים סי' זה סק"ה מ"ש ש"ו שער אפרים ועיי' שם ודוק מיהו גוף הדין צ"ע מה שרוצה לומר דריש מעי' סותם כיון דפלי' בהו רבוותא מ"ש מחלב שעל הכרס שכ' ד"מ לקמן סי' מ"ח אות א' ע"ש ודוק ובש"ג החמיר בשאר הדיני' וכנ"ל

ש"ך סקי"א ד"ה משא"כ בדקין וכו' מ"מ צ"ע דהרי האו"ה שם דין ר"א פוסק כרש"י כפסק הרב בהג"ה לקמן סי' מ"ח ס"ז ומסתמא ה"ה בדקין יש לחוש שמא הבריא דעורן רך וליכא לחלק כמ"ש הש"ך שם סקכ"ב ועיי' מ"ש שם על הגליון וצ"ל דווקא לרוחב דשייך הבריא ולא באורך וכן משמע קצת מסברת ת"ה וכ"כ הש"ך שם ולדינא טריפה אף באורך בבית הכוסות כמ"ש הט"ז סי' מ"ה סק"א

סי' מ"ו מחבר סק"א בהג"ה וכן עיקר כו' והפר"ח פסק לחוש גם לפי' רש"י וכמ"ש ב"י בשם הרשב"א שיתחברו ג' תנאי' שיהי' רוחב אצבע קודם שיתפצל ולא יהי' באורך הפיצל יותר מאצבע וגם שיתערבו וכו' שמ"ח כן הדין בעוף באין הפ"מ אבל בהפ"מ כשר בכל ענין כט"ז סק"ב וכן נ"ל להורות

סי' מ"ז ש"ך ס"ק ג' ד"ה כו' הרוקח כו' וכ' הפ"ח כשיש ב' נקבים ברעי' כשרים אם אין יתרת ברעי'

המחבר סק"ה ד"ה כמו מעי' כו' רבו הפירוש' לכולם לא יכון ע"כ אין לסמוך על סעי' זה ועיי שמ"ח

ש"ך סק"ז ד"ה שאין הפסד וכו' אבל כשאין בו רעי' אין להחמיר כלל דלא הוי, רק דלדול הכבד כ"כ הב"י בשם כלבו והסכים הפ"ח

סי' מ"ה ש"ך ס"ק י"ב ד"ה אבל כשניכר כו' צ"ע קצת לקמן סי' מ"ט סק"ה ואפשר דס"ל