ליקוטי חבר בן חיים ו קכב

סקל"ג ד"ה אך למותר ועיי' ט"ז סק"י וכ' ב"ח סי"ב ועמ"ש פר"ח סס"ק ל"ח ויש להחמיר שם וכו' כנלע"ד דהטעם דאין סדק להטריף משום דעדיף לומר שהוא סדק בעלמא מלומר שהוא שינוי מלהטריף ואין לך שינוי יותר גדול משאר נוסף על מנין האונה וק"ל: ס"ק ל"ז וכשהי' יפין וכו' צ"ל וכ"ש

ש"ך ס"ק מ"ב ד"ה שכתבתי' בס"ק וכו' דאי יש לה צורת ורד' אפ' במקצת לא אמרינן דהאחת ראוי' להיות ואידך משלים החסרון אלא דייני לי' כב' ורדות וכן משמע להדי' מפר"ח סקל"ה וחומרא גדולה הי' זו

ס"ק מ"ה ד"ה דדמי' לאופתא וכו' עיי' ש"ך סק"ה וביש"ש סי' ל"ד

סי' ל"ו בט"ז סק"ב ד"ה דלדידן בזה אסור וכו' ובש"ך סק"ט משמע דהכא אפי' האגודה מודה דסמכינן אבדיקה דילן כיון דלא נזכר בש"ס וגם מבצבץ הרבה ע"ש ובפר"ח ועיקר וכן מצאתי בנה"כ שמשיג על ט"ז בזה

ש"ך סקי"ב ד"ה ולא דמי' כשר וכו' עיי' פר"ח ש"ך סקט"ז תלינן כולה בזאב וכו' צ"ע דהתם אמרינן נשך וחזר ונשך כי כן דרכו וכו' וכמ"ש הש"ך סקי"ב אבל הכא טעם דאמרינן אחר שחיטה פריש משום דאפי' חום הטבעי' א"כ מה לו לנקב יותר מנקב א' ועיי' לעיל סי' ל"ב סק"ו עוד טעם אחר והביאו ב"י כאן ודוק

מחבר סק"ח בהג"ה ד"ה יתר מכאן טריפה וכו' הט"ז והפר"ח משיגי' על זה ועיקר וכן הוא להדי' בחי' הר"ן ודע שמה שנרשם כאן הש"ע והרי"ף הוא ט"ס וצ"ל לעיל אדין דכף כפופה אבל הך דינא דיתר מרביעי' טריפה הוא רק ב"י בשם אוהל מועד עיין ד"מ אות ה' ודוק

ש"ך סקל"ג ד"ה דאין טבעת כל אברים וכו' צ"ע בש"ס נ"א ע"א מ"ש משאר נקובי' דעלמא וכו' ממה שהקשה אפי' רש"י בישב לו קוץ בוושט ואין ק"ד בפני' הקש' מה שכתב מב"ע וע"ש מ"ש הש"ך עצמו לעיל סי' ל"ג סקי"ט

סי' ל"ז ש"ך סק"ט בסוף הדיבור עיי' פר"ח וכן עיקר

ש"ך סקט"ו ד"ה ונ"ל דהוצרך וכו' עיי' בד"מ לקמן סי' ל"ח אות בית ולזה נתכוין הרב כנ"ל ברור

ס"ק כ"ו ד"ה אבל בספר ל"ח וכו' ולזה הסכים שמ"ח וגם על מ"ש ש"ך ס"ק שאחר זה פליג ודבריו נכונים

מחבר סק"ז חוץ מהריאה עיי' בשל"ה שער האותיות דף ע"ד ע"ב דאין להקל כלל וכן הסכים פר"ח אבל עיי' בחו"י כתב שאין להחמיר כ"א לבעל

סי' ל"ח, מחבר סק"א בהג"ה ד"ה וי"א ולענין שאר המראות שלא הוזכרו דעת בעל נודע ביהודא להתיר בסי' יוד וכ"נ להוכיח ממ"ש הב"י לקמן סי' מ"ד בשם העיטור לענין לובן בריאה ע"ש

סי' ל"ט מחבר סק"ד בהג"ה אפילו מפולש וכו' ובד"מ כ' ובעל נפש מחמיר בשם מהרי"ק

סי' מ' ט"ז בסי' ל"ט ס"ק כ"ג כמו בריאה וכו' ועמ"ש ש"ך שם וה"ה הכא ואם יש סירכא סמוך לאותו מקום פשוט דהוה כק"ד וטריפ' ואם אותו העצם הוא סחוסי' כ' בלח"ה להתיר ופ"א בא לידי והיתה סירכא סמוך שם ולא הי' הפ"מ ולא מלאני לבי להתיר וצ"ע למעשה

ש"ך סק"ד מ"מ לא הגיה לפני וכו' ועיי' פר"ח ולע"ד נראה כיון דאיכא נמי סירכא שנסרך לטרפש מוכח שניקב דאעפ"י דאין סירכא אלא בריאה הכא איכא נמי ק"ד גרע

סי' מ"א ש"ך סק"א כלל פ"ט דין ט' וכו' מ"י בשם מ"ב דחלק הגדול מכבד באוז ותרנגול הג' זתים וע"ש דאותן מינים שאין להם המרה אצל הכבד לא בעי אלא כזית במקום חיותא ועיין לשון רשב"א שהביא הב"י ס"ס זה ודוק

בט"ז סק"ה משמע דלעוף אחר וכו' עיין בהרא"ש ר"פ אלו טריפות גם ניטלה המרה דמחלק דדוקא בעוף לא ילפינן מין ממין אחר אבל לא בבהמ'

במחבר סק"ג בהג"ה ד"ה יש אומרים וכו' עיי' פר"ח סס"ז בשם הריב"ש נמצא שם אבן ע"ש להתיר ובה"ג כ' דכבד שנתעבה צריך לבדוק בריאה בזה סימן מורה שנתלבנה הריאה וטריפה כדלעיל סי' ל"א ס' א' כן נלע"ד ומעתה לא חידש הגאון מידי בטריפות רק שהודיעני דכל כה"ג רגיל' הריא' להתלבן ובחנם נתחבטו בזה ולע"ד דבכה"ג נאבדה הריאה בלא בדיקה טריפה: ש"ך סק"ו ד"ה משיעורין ודוק

ולע"ד נראה דעכשיו דמחמרינן בג' זתים יש להקל דלעולם ישתייר ב' זיתים וכול' האי לא מחמירי'

מחבר סק"ח בהג"ה ד"ה קוץ או מחט וכו' עיי' סי' מ"ח ש"ך ס"ק ל"א מדין זה והצ"צ מתיר בנמצא מחט על הפרש ואין תחובה ועיי' פר"ח ואם נאבדה הכרס בלא בדיקה כיון דהך סירכה דטרפש