ליקוטי חבר בן חיים ו קכ

בתרא לא מיפסל דשחיטתו כהכה בעלמא ודברי הב"ח נכוני' וד' הש"ך צ"ע

סי' ד' ש"ך ס"ק א' ד"ה בכן חישב לזורקם חילוק של רבינו ירוחם נ"ל פשוט דלכאורה הי' לן לומר סתם ישראל בחזקת כשרות והשתא הוא דאיתרע כדפי' רש"י ל"ט ע"ב ד"ה הוכיח וכו' וכ"כ הש"ך סי' א' ססק"ח ע"ש וצ"ל דאין דרך לזרוק דם לע"ז מן הבא בידו אם לא שחט הבהמה לשמה וע"כ כיון שאנו רואים שזרק הכא מסתמא מתחילה לשם כך שחטו אבל בחישב בעלמא ולא זרק אין להאמינו כלל להשים עצמו רשע ומכ"ש שיוכיח על תחילתו ועיי' בסי' ד' וק"ל

ס"ק ד' ד"ה דווקא שיהי' מוחזק וכו' כנלע"ד דלק"מ דלעשות יי"נ לא הוה עד ג"פ שאז סתם מחשבתו לע"ז אבל שחיטתו מיהו אסור' בפ"א וזהו מכח דאל"ה תקשה מתני' דחולין פ"ב השוחט לע"ז וכו' וע"כ צ"ל כתי' הר"ן בחי' דף י"ד ע"א דפ"א לא נעשה ככותי ממש אעפ"י ששחיטתו אסור' מ"מ אינה מטמא כנבילה והיינו מטעם הואיל שאין סתם מחשבתו לע"ז וה"ה שאינו עושה יי"נ וזה ברור ומה שהקשה עוד הש"ך דלשאר פוסקים לא מוכח מידי נ"ל דבהא לא פליגו דילפינן חוץ מפנים ששחיטה בזר כשירה ומחשב שכהן יזרק חוץ ונעשה פיגול במחשבה זו וה"ה הכא ודוק

ד"ה אינו דומה וכו' מכאן ראיה לדברי הש"ך סק"ג דלא כב"ח וק"ל

סי' ה ש"ך ס"ק א' ד"ה ואיננו ניכר במחוסר אבל הכשיר ביש"ש פ"ב סק"ב ד"ה לקרבן נזיר וכו' עיין ברמב"ם פ"ג מה' נזירות (בזמן הזה) ה"ז וח' תבין שאין במציאות קרבן נזירות בזמן הזה שכלנו טמא מתים ולכן השמיטו המחבר ופשוט שלא יטעו הרואים כלל

סי' ויו בט"ז ס"ק א' בטעם וכו' זהו תימא שהתוס' יתפסו כהירושלמי נגד ש"ס ערוך ועוד שהתוס' מקשי' דלימא הש"ס קנה אקנה לא קשי' וכן מה שהש"ס בעצמו אינו סובר כן אע"כ שהתוס' לא מפרשי' כפי' רש"י שמנקבין הסימן אלא שעושה פגימה ולכתחילה לא ישחוט דילמא מישתלי' לבדוק אחר שחיטה ובדיעבד כשר ורש"י מיאן בפי' זה מטע' שכ' הפר"ח ע"ש

סי' זין ש"ך סק"א ד"ה דאסור לכתחילה וכו' ופר"ח מקיל וכו' עוד אבל ע"י סבוב א' שמסבב ברגלו הגלגל מסבב אח"כ מעצמו אפי' כמה פעמים וכשר שכ' המג"א בא"ח סי"ק ודוק

סי' טית ש"ך סק"א ד"ה נטרפה היינו טרפה ולא נבילה וצ"ע ועיי' לקמן סי' ל"ג סק"ד וסי' כ"ז ס"א. ס"ק ב' ד"ה ואז חדודה וכו' ופי' מ"ש בחי' רשב"א ח' ע"ב דחום בה"ש מוליך הבליעה בכל הבהמה אסורה הכא במשהו משום תקרובת ע"ז עוד שם בסכין שיש בו משום געולי נכרים

סי' יוד ש"ך סק"ה ד"ה וגם על הט"ז קשה וכו' נלע"ד דלק"מ דאיירי בענין אחר שקנאה ישראל מנכרי' כמ"ש הש"ך שם בס"ק ב' ואסור לו לקיימו בביתו משום ולא ידבק בידך וגם לכן קנסי' לי' אפי' בדיעבד כשנהנה במסוכנת משא"כ הכא איירי דהסכין שייך להגוי' ואין בידינו לבערו לא קני' בדיעבד ורש"י לגמרי כדעת הרא"ש

סק"ו ד"ה לדעת הרא"ש וכו' ואפ"ה אסור לשחוט ע"ד שיקפלנו אח"כ דאי משתלי' לית לן בה עיי' כל זה ביש"ש שם ולקמן סקי"א

שם ד"ה השיג עליו וכל דחיית הב"ח להוכחת הפרישה בסי' ק"פ נלע"ד נכונה מאוד דמפליט מעצמו קאמר דומי' דחלב כסלי' ע"ש ודוק שם מיהי במרדכי וכו' סי' תק"פג ע"ש

סקי"ב ד"ה בלא הדחה כלל ע"ש וכו' בתוס' דף ח' ע"ב ד"ה סכין וכו' משמע להדי' דלכ"ע בעי' הדחה בצונן משום שמנינותא אמ"ה ע"ש ולקמן סקי"ח

סקי"ד ד"ה אף ל' רשב"א וכו' בחי' רשב"א ח' ע"ב נ' דשמנינות הסכין מפעפע בכל הבהמ' ונתבטל בס' ואפ"ה בעי' קליפה כיון שידע המקום שבו נבלע וא"כ הכא כל החתיכה אסורה וצ"ע ועיין לקמן סי' ק"ה ובש"ך סקט"ו ע"ש

סי' י"א ש"ך סק"ב בא"ח רצ"ח וע"ש בט"ז סק"ב

סי' י"ד ש"ך ס"ק י"ד ד"ה וסוגי' דהתם וכו' עיין תוס' ביצה ויו ע"א ד"ה וכו'

סי' י"ח במחבר סי' א' ד"ה אפילו מן וכו' להמכשירין דלעיל סי' ט' דס"ל דה"ש מרווח רווח ה"כ כשר מן הצד דע"כ לא נפגם בעור וליכא למיחש כמו שכ' הש"ך שם סק"ב משום מורשא דהרי היתה בדוקה ע"ש ודוק וצ"ע לדינא

ש"ך סקי"ח ד"ה שלא יקחו' וכו' הב"ח כ' עוד טעם שמא מישתל ליקח מהנשחט' קודם בדיקה וצ"ל דס"ל להש"ך דלא אמרינן כן אלא באותו עצמו כדלעיל סי' ב' סק"ח ע"ש אבל ליגזור