ליקוטי חבר בן חיים ו קיט

דורשה ומגיהה ובהני וודאי לא שייך נשימ' א'

הגמיי' ה' פורים מעין המאורע כצ"ל

ואומר כפעם אחרת כצ"ל

פ"ג הל' ו' ברמב"ם היא ההלל ולפי טעם זה מי שאין לו מגילה יקרא הלל ובגמ' שם תי' אחרי' וצ"ע

שם הל' י"ב בה"ה מבואר במ' תהלים וכן היא ס"פ ט"ז ממס' סופרים

הגהות מהגאון חת"ס על ש"ע יו"ד ה' שחיטה

סי' א' סעי' קטן ה' ד"ה מחמת ידו בפשיעתו עיין מ"ש בפרט בשו"ת צ"צ סעי' ע"ג ובתשו' עבודת הגרשוני סי' צ'

מחבר ס"ק ט"ו ד"ה מאחר שאינו יודע וכו' ומי שיודע אך שלא נטל קבלה עדיין עיי' בתשו' חו"י סי' קע"ח

ש"ך ס"ק י"ח ד"ה שיהי' רוב צידי' עופות וכו' צ"ע דבש"ס בפ' אלו מציאות והראב"ד והרא"ש לא כ' כן אלא במוצא בשוק דבר שאינו שלו אז אעפ"י שמגוי' נאבד אמרינן מ"מ הגוי' לקח מטבח או מציד ישראל אבל בשו"ע איירי בשלו שנאבד ומצאו שחוט וודאי דאזלינן בתר רוב המוצאן ואי גוי אסור ודוחק לומר שהגוי' יוליך הבהמה אצל טבח ישראל לשחוט ובעופות וודאי לא שייך כן ועיי' ביש"ש פ"ק סי' צ"ג מ"ש בשם תשו' רש"י ז"ל ובמרדכי פ"ק דחולין ע"ש

מחבר ס"ק ל"ד ד"ה ואם לא הגיע וכו' נלע"ד דוקא לשחוט ומשום דרוסה אבל לבדוק הסכין קיי"ל שאפי' רביעי' יין אל יורה ומכ"ש בדיקת הסכין עיי' סי' ר"ח סס"י

סי' ב' ש"ך ס"ק ב' ד"ה מדאורייתא לכ"ע יש להוכיח להיפך ועיי' פר"ח: שם ד"ה שאפי' אינו עכו"ם וכו' היינו למאן דחייש למעוטא כמבוא' להדי' בש"ס דף ויו ואנן ע"כ מצאנו עתה דרובם עע"ז וכמ"ש הרשב"א שם וא"כ היינו גוי עע"ז ע"כ הגוי' כמו שכתב הב"י ודוק

במחבר ס"ק ויו ד"ה שיודע ה' שחיטה וכו' ושלא התעלף עיי' סי' א' ס"ק י"ג בש"ך

ש"ך ס"ק ד' ד"ה דאמרינן וכו' וכ"כ עוד ב"י בשם הרשב"א שא"צ לבדוק בסימנים שמסתמא דרך כל שוחט לבדוק סי' אחר שחיטה ואם יוצא שלא שחט רוב יגמור קודם שיעור שהיי' ע"ש והא בסמכו עליו בזה משום דאפשר לו לתקן קודם שיעור שהי' ולא שבק התירא ואכל איסורא וא"כ לפ"ז עתה לדידן דקיי"ל לקמן סי' כ"ג ס"ד בהג"ה בש"ך ס"ק ז' לאסור שהי' במשהו א"כ איכא למיחש שמא המומר בדק בסימנין ומצא שלא נשחט הרוב וא"א לדידן לתקן ואסור עד שיהי' ישראל עע"ג בסוף השחיטה שיראה תיכף בסימנים וא"ל דאזלינן בתר רוב השוחטים שחותכי' הסימני' ז"א דכתב הר הרשב"א במילתא דתלי' במעשה לא אזלינן בתר רובא כדמוכח בבכורות כ"א ע"ש

ש"ך ס"ק ט"ז ד"ה כהב"ח צ"ל כסברת הב"ח

בד"ה בלא ראי' וכו' כן משמע להדי' מפי' רש"י ג' ע"ב ד"ה חוץ ע"ש והרשב"א בחי' ד' ע"ב ד"ה לא לעולם אימא לך וכו' ע"ש וכ"כ ב"י בשמו

בד"ה ומומר אינו וכו' וכ"מ לע"ד דעת רמב"ם דהרי לא גרע מגוי' שאינו עע"ז לפמ"ש לעיל בס"ק ב' בגליון בדעת רמב"ם דלא כהש"ך עיי' ודוק מיהו הב"ח כ"כ באותו סי' ושפיר הקשה הש"ך

ס"ק ך' ד"ה דכ"ע לא קאמר כרבא וכו' צ"ע דרבא נקט מומר לרבותא אע"ג דדש בזו כהתירא דמי לו וכו' וכן צ"ל ע"כ לדעת רמב"ם בלא"ה כמ"ש הלח"מ ע"ש וכ"כ הרא"ש להדי' וכ"כ בב"י וצ"ע: ד"ה בשל אחרים וכו' היינו להעיד על שחיטת אחרים ולא שישחוט הוא לאחרים כן העלה בנודע ביהודא סי' א' ע"ש

המחבר ס"ק כ"ד ד"ה וגם בדקו לו סכין וכו' כן הוא דעת הר"ן בחידושיו וצ"ל דלא מירתת דאם ימצא ישרא' סכינו פגום אחר שחיטה ותנצל דבעור או בעצם מפרקתו איפגם ואינו נתפס ע"ז כגנב ואינו מירתת ודוק דלא כש"ך ס"ק כ"ד שהניח בצ"ע

ש"ך ס"ק ד"ב ד"ה ולא קאמר וכו' ע"ש בחי' דלית' ועיי' בנודע ביהודא סי' ג'

ס"ק כ"ג ד"ה רק כשהישראלים וה"ה כשהע"ג אינו מומחה ואפ"ה שחיטת כותי' כשירה משום דסבר שהישראל מומחה ומירתת מיני' א"כ שיהי' הכותי' מומח' וק"ל

ש"ך ס"ק ז' ד"ה ותימא הא אפשר וכו' הא דפוסל רש"י שהיי' במיעוט בתרא נ"ל הטעם בדף למ"ד ע"ב דכול' מ' חדא שחיטה היא ולכן כתב וז"ל בדף ל"ב ע"א ד"פ תיק' וכו' כשמכה בסכין על הצוואר לא שייך שהיי' במיעוט סימני' כיון שהרוב נשחט בהכשר ולא שייך נמי לומר כולה שחיטה שהרי לא שחט כ"א הכה א"נ ה"ה פסול ששחט במיעוט