ליקוטי חבר בן חיים ו יב

ואמרו חכמים ז"ל מנין לתחיית המתים מן התורה שנ' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן קיים שנותנין לו תרומ' והא לא נתחייבו מעש' אלא לאחר כניסתם לארץ אלא מכאן לתחיית המתים מן התורה וכן הוא אומר והקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתי' מן התור' וכן הוא אומר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללך לא נאמר אלא יהללוך לעתיד לבוא מכאן לתחיית המתים מן התורה וכל מי שאינו מודה בדבר זה כאלו כופר בכל התורה ואין לו חלק לעולם הבא שכל מדותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה ומי שכופר בתחיית המתים לא יהיה לו חלק בתחיית המתים וכל שאר ישראל המודים בתחיית המתים יזכו ויחיו ויש להן חלק לעולם הבא כענין שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ לכן בני שימו לבבכם ונפשיכם לידיעת הבור' ותודו ותאמינו בכל אלו הדברים אשר כתבתי במעלת המידה הזאת מפני שכולם גופי תורה ושורשי האמונה וכולן מביאין את האדם לידע ולהכיר את בוראו יתברך והאלהים יפתח לנו דרך ידיעתו ויורנו דרכיו ונלכה באורחותיו למען רחמיו הרבים

המעלה השנית מעלת אהבת האל ובכללה אהבת הריע

בני בואו ואלמדכם מעלת אהבת הבור' בני דעו כי מעלת אהבת הבור' ית' היא מעלה גדולה ונכבדות עד מאד שכל העובד לבורא מאהבה נקרא אוהבו שכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שעבד לבור' מאהבה ונקר' אוהבו שנ' זרע אברהם אוהבי ומנין שעבד אברהם אבינו לבור' מאהבה שנ' וישכם אברה' בבקר ויחבש את חמרו וכי לא היו לאברהם אבינו עבדים ובני בית שיחבשו לו החמור אלא מכאן אמרו חכמי' שאהבה מקלקלת את השורה שמתוך שרצה לעבוד לקונו באהבה תיקן הוא בעצמו את החמור ולא צוה לא' מבני ביתו לתקנו מעלת המדה הזאת נמצא בצדיקים המפורסמים והידועים בחסידות ובפרישות שעובדים לקונם מאהבה לא על מנת לקבל שכר וגמול טוב ממנו וגם אינם פורשים עצמם מן העבירות מיראת עונש ופורענות אלא הכל מאהבת הבור' וכדי לקיים מצותיו כעבד שמקבל מצות רבו וגזירתו כמה שאמרו ז"ל אל תהיו כעבדי' המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס לפי שאינו דומ' העוש' אצל רבו מאהבה לעוש' מיראת שמי' שהעושה אצל רבו מיראה כשהוא מטרי' עליו מניחו והול' לו אבל העוב' מאהב' אינו כך שאין לך אהבה במקו' יראה וירא' במקו' אהבה אלא במדת הקב"ה בלבד שכך אמרו חכמי' ז"ל עשה מאהב' ועשה מירא' עש' מאהבה שאם באתה לשנו' אין אוה' שונא עשה מיראה באם באתה לבעוט אין ירא' מבעט וכן משה רבי' מזהיר את יש' ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שכל העושה מאהבה אין שכרו מקופח כענין שנ' ועושה חסד לאלפי' לאוהביי ולשומרי מצותי ואמרו חכמי' ז"ל ואהבת את ה' אלהיך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק עליך אם לעבוד לבור' אם לאו בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך כענין שנ' כי עליך הורגנו כל היום ואמרו חכמי' ז"ל וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא אוהביהו עד מיצוי נפש שכן מצינו בר"ע שהיו מסרקין בשרו במסרק של ברזל והיו שוקלין את בשרו במקולין ואותה שעה זמן ק"ש היתה והי' מקבל עליו עול מלכו' שמי' כדי לקיי' ואהבת את ה' אלהך בכל לבבך ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ויצתה נשמתו בא' ועו' אמרו בכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך שעל כל נשימ' ונשימ' שאדם מעלה חייב לקלס ליוצרו כענין שנ' כל הנשמה תהלל יה על כל נשימ' ונשימה בכל מאודך בכל ממונך ואמרו חכמים ז"ל אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך משל לאוהבו של מלך שכיבד את המלך בדורן כל זמן שהוא מכבדו במה שהוא חביב עליו הוא ערב עליו ביותר אבל אם מכבדו במה שאינו חביב עליו כלום ערב לו ד"א בכל מאדך בכל מידה ומידה שהוא מודד לך בין במידה טובה בין במידת פורענות בכל הוי מודה לו ומברך לו מאד מאד כענין שאמר דוד ע"ה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וכן הוא אומר חסד ומשפט אשירה כלומר אם גמילות חסדים עושה עמי הקב"ה אשירה ואברך אותו ואם משפט