ליקוטי חבר בן חיים ו קיא

שעה משעות היום ואמר לו אביו ספר דבריך בלשון אשכנז למען נדע אם דבריך מלומדים מפי אחרים והתריס מול אביו ואמר לו אתה מכחש בנתים הובא' נערה אחת שהית' משרתת בבית הזיכרהייטסקומיסער וספרה כי רק אחר שיסרו להנער הואיל לדבר מה שידבר גם נודע כי הסופר אשר הוציא מפי הנער כל הענין כבר היה נכבש שתים עשרה שנה בבית הסהר אודות רציחה גם העידו שני אנשי חיל גענדארם אשר היו אז אצל הזיכערהייטסקאמיסער בשם זאנדורן כי ידיהם יסרו את הספנים ומלחים למען יודו כי קבלו המתה למען הלבש אותה בבגדי העלמ' הנאבדת גם האיש בארצא העיד אשר בפניו הודה הנער בן השמש שלא ראה מאומ'

ובמשך ימי המשפט הגיע על הבית דואר מכתבי עמל כמה מאות להאדונים אדוואקאטן אשר המליצו בעד הנידונים גם האדון שטאאטסאנוואל' קיבל כמה בזיונות עד שבא איש אחד והרים מטה עליו יען לא יטה משפט היהודים לרעה ככה נמשכו ארבעים ושתים יום במהומ' ומבוכה וכל היהודים וכן כל אוהבי אמת ושוחרי צדק צפו בכליון עינים על אחרית המשפט הזה ונתקיים בעם בני ישראל והי' חייך תלואים לך מנגד ר"ל וכאשר תמו דברי הבעלי דינים עם דברי העדים לשני הצדדים קם האדון זייפערט ואמר כי גם טרם ביקש שישבו כסאות למשפט על הנידון ידע כי אין מקום לחייב אף אחד מן הנידונין אבל רק להוציא האמת לאור' לעין כל ביקש משרי המשפט לשפוט בדבר זה ומאתו כלם נקיים ושרי המשפט להם המשפט וכאשר ישפטו ככה יקום אחריו קם האדוואקאטה העומד לצד אם העלמה הנאבדת ושפך בוז על היהודים ועל תורתם אשר אוי לאזנים שכך שמעו ולעינים שקראו דבריו במכתבי העתים אחריו דברו כל החמשה אדוואקאטן אשר המליצו בעד הנידונים ובררו כי אין ממשות בכל אשר יתעורר על אודותם והאדון אדוואקאטה קארל אוטוועש אשר דיבר באחרונה נמשכה שיחתו עד משך שבע שעות וכל דבריו דברי חכמה אמת וצדק ובתוך דבריו אמר הנשמע כזאת אם יאבד לאיש חפץ וימצא החפץ במקום קרוב למקום האבידה וכי מי הוא שיאמר אחרי כי החפץ הנמצא דומה בכל סימנים להחפץ הנאבד כי לא זה החפץ שאבד ממנו והנה מקום שנמצא המתה קרוב למקום שנאבדה והיה על המתה כל המלבושים שהיו על העלמה הנאבדת בעת נאבד' ואף גם הצבע שלקח' מיד הסוחר היה קשור בשמל' בידה וגם לא נשמע בכל גבולי נהר טייס שנאבד' בינתים עוד עלמה אחרת ואשר יאמר כי אין זאת העלמה הנאבדת עליו לברר

ויהי ביום ערב שבת קודש ערב ראש חדש מנחם אב שנת שש מאות וארבעים ושלש ננעלו שרי הריב והודיע ראש אנשי המשפט הפרעזי דענט כי כל האסורים מנוקים מעון ובתוך דבריו אמר אשר הטענ' שנעש' רציחה אין לה רגלים ואשר יהיה מדת היהודים לשפך דם לצורך עניני הדת איננו אמת

והשרים הלכו כל איש לביתו אך האדון אוטוועש ל א מש מעיר נירעטהאז עד אשר באה הפקידה מהאדון מיניסטר שימסרו שרי הגליל את הנער לאבי' ובסיועם הלך האדון הנ"ל לעיר בודאפעסט וכמעט נשמע כי הנער בא שמה באו למאות אנשים והרעישו את בית דירתו עד שהוציאו אותו דרך שער החיצון וביום אחר ביאתו נדפס בעלה מגיד חדשות כי הכותב הלז דיבר עם הנער ואמר לו כי הכל היה שקר ולימדו אותו לדבר כן ועפ"י הדברים האל' התאספו כמה מאות רקים ושסו כמה בתים עד אשר באו אנשי החיל והפיצו אותם ה' ברחמיו יתן בלב שונאינו לעזוב שנאתם אותנו ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם

אחרי צאת המשפט צדק הנ"ל לזכות את הזכאים מהגעריכטסהאף בנירעטהאז ערך האדוואקאט של אם הבת המשפט בפני השופטים בשלחן המלך יר"ה קעניגליכע טאפעל בבודאפעסט וביום ב' ח"י כסליו תרמ"ד ישבו השרים למשפט בענין הלז וביום ש"ק כ"ג כסליו תרמ"ד נתנו על המשפט הנעשה בנירעטהאז הסכמתם בלי שום מגרעת ונתקיים בנו מקרא שכתוב לא מאסתים ולא געלתים כי אני ה' אלקיהם: קול יללת הרועים

אמר הכ' וכי תבאו מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם וכ' על פסוק זה הרמב"ם בהל' תענית כי בזה למד' תוה"ק אותנו אשר כל צרה וצוקה אשר תגיע הן לעם בנ"י בכלל הן ליחיד בפרט חליל' לתלות אותו במקרה מן המקרים כי אם על דרך שאמר המקונן נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ואז יוושע ואם ח"ו נאמר כי מקר' קרה לנו