ליקוטי חבר בן חיים ו קי

ומה' היתה נסבה ששם על לבו איש אחד אשר בדעברעצין משמש עשרים ואחת שנה במשמרת זיכרהייטסקומיסער שמו בארצא וילך אל האדון קראהן שאטאנסאנוואלט בעיר בודאפעסט ולקח מאתו רשות לחקור על ענין דברי הנער הנזכר ובבואו לנירעטהאז שפך שיחו כאילו הוא לב ונפש מאנטיסעמיטען ונכנס באחוה וריעות עם הקאסטעלאן הנ"ל ושמע באזניו האיך ילמדו להנער הלז מלה במלה מה יאמר הנער בעת יקראוהו לפני שרי המשפט ואם דיבר מלה אחת שלא כרצון המצו' למדו אותו לדבר כמצווה ואמר אל הנער ספר לי בלשונך מהות המעשה אשר ראית והשיב הנער אם אומר באמת מה שראיתי לא ראיתי מאומה וכ' האיש בארצא דבריו על מגלת נייר אשר בידו אך הקאסטעלאן ביקש מאתו שיבער המגילה הזאת וכן עשה השליכה באש וכ' מגילה אחרת כלשונה של הראשונה תחתיה

ובמשך הימים באה הפקידה מעיר בודאפעסט להוציא המתה עוד הפעם מקברה וכן נעשה ובאו שמה שלשה ראשים מהאניווערזיטעט בעיר בודאפעסט ונתחוה עוד פעם אחרת גם הובילו מהנתחים עמם לעיר בודאפעסט גם הבגדים אשר נמצאו עליה שלחו לעיר בודאפעסט ואחר הבחינה נתנו עדותם כי הנמצאת היא העלמה הנאבדת אשר לא נעשה בה שום מעשה כי אם שנטבעה בנהר טייס ונתחיה יגידון כי היו שנותיה בין ארבע עשרה לשבע עשרה שנה ובמשך אותו הזמן ספרה אשה אחת על שוק בעיירות הסמוכין כי העלמה היתה הרה ומחמת בושה טבעה עצמה בנהר אבל לא שמו לב לדבריה ואין מאזין ומקשיב לסיפורה ושרי המשפט בנירעטהאז שלחו דברי הרופאים שנתחוה בראשונה ודברי הפראפעסארען בעיר בודאפעסט לפני השופטים שם הנקראים סאניטעטסראטה ומיאנו בדברי רופאי הגליל אבל גם דברי הפראפעסארן לא העמידו למוחלט

ועל פי דברים האלה הפקידה מהקראן שטאאטס, אנוואלט אשר ביום שלשה ועשרים לירח יוני יתאספו בעיר נירעטהאז שופטי המלכות אשר שמה ויקראו כל אשר יעבור עליהם נגיעה בדבר זה וגם השטאאמנסאנוואלט סובסעסנטענט שמו זייפערט וחמשה אדוואקאטן המליצים בעד הנתונים בדין ושנים מהם הי' יהודים שם אחד פריעדמאנן ושם השני היימאן וגם אדוואקאטה אחד אשר עמד לימין אף העלמה הנאבדת והשטאאנסאנוואלט בתחלת דבריו אמר כי תכלית המשפט הזה להוציא האמת לאמתו ובפתיחת דבריו אמר כי חלילה להאמין כי היהודים צריכין לדם איש אינו יהודי לצורך לישת המצות אבל בכל זאת יתברר הענין ע"י חקירה ודרישה

ובמשך ימים האלו קם פראפעסאר אחד בעיר פראג אשר זה שנים כמה פער פיו על ענין התלמוד וכעת שתף עצמו עם יהודי אחד במדינת גאליציען אשר עזב דתו ונעשה נוצרי וכתבו שניהם בעלים שונים האיש בפראג כתב כי בזהר פ' משפטים ימצא כי היהודים צריכין לדם אינם יהודים לצורך דתם והיהודי הנעשה נוצרי כתב כי מצא כזאת בליקוטי ספר פרי עץ חיים להקדוש ר' חיים ויטאל ועל סמך זה הלך האיש בפראג למקום המשפט ואמר כי אם יבקשו שרי המשפט בנירעטהאז עדותו יסע שמה וישבע על אמתת הדברים אשר הדפיס בענין הנזכר ויקם פראפעסאר אחד שמו פראנץ דעליטץ בעיר לייפסיג במדינת זאכסן בארץ אשכנז והדפיס ספר קטן בראשירע נגד שני מוציאי דבת שקר הנזכרים והציע בספרו דברי הליקוטים ודברי הזהר בלשונם וכתבם ואחר זה תרגם הכל לל' אשכנז והראה לעין כל כי האנשים האילו הוציאו דבת שקר והן הן דברי חתימת ספר קטן הלז אבל עוד חי אלקי האמת וכו' ובסוף דבריו דיא איהם דורך ליעגען צו דיהנען ומיינען ווערדען שטערבען אן איהרע ליעגען

ואמנם שונאי עמינו בכל זאת תפסו בדברי המלשינים ורעד ורתת אחזו כמה קהלות מפאת המהומ' הסובבת אותם משונאיהם

ויהי היום שלשה ועשרים לירח יוני שנת שש מאות וארבעים ושלש ישבו בנירעטהאז על כסאות למשפט ואחרי כי האונטערזוכולגסריכטער מילא בענין זה אלף וחמש מאות ניירים שקורין באגען לא היה אפשר לבצע הענין עד כלות ששה שבועות

והנה היהודים והנוצרים עמדו על משמרתם וכל אחד הגיד כאשר הגיד למבראשונה מלבד אחד המלחים אשר כיחש ואמר כי מעולם לא אמר לפני שרי המשפט בסיגעט מענין זה מאומה ואף כי נקראו שרי המשפט ושאלו אותו האיך יוכל לאמור כזאת בכל זאת העיז פניו כנגדם

ואמנם הנער בן השמש סיפר כמו כן בל' הגרי כל המאורע וכי הוא ראה כל הענין דרך חור המפתח בעזרת בית הכנסת במשך שלש רבעי