ליקוטי חבר בן חיים ו קט

הביאו גם הנער בן ארבע עשר' שנה לבית האדון המדובר ושאל אותו על ענין דברי אחיו הקטן והשיב כי הוא ילד בן ארבע' או חמשה שנים ולא יבין מה ידבר והוא הנשאל לא ידע מאומה משאירע כזאת בישראל ואמנם לא נטו מעליו כי אם הביאוהו לבית איש אחד הנקרא זיכערהייטסקאמיסער בסיוע אחד מסופרי בית הגליל ושני האנשים האלו הוציאו בחצות הלילה מהנער בן ארבע עשרה שנה אשר בעת ישב בשבת העבר על שלחן אביו שמע קול נהי מבית הכנסת והביהכ"נ היה סגור והביט בעד חור המפתח וראה כי השלשה שוחטים הנזכרים תפשו בעלמ' הזאת ואחד מהם שחט אותה וקיבל לתוך קערה טעללער את דמה ומשם שפך לקנקן אחד ואחר הטביח' באו איזו בעלי בתים מבית הכנסת לעזרת ביהכ"נ וסייעו בלבישת הנרצחת ואחר עזבם את בית הכנסת הלך המספר לשם וחיפש ולא מצא לא הריגה ולא טפת דם בשום מקום ואחרי העתיקו שני האנשים הנזכרים המלין מפיו וכתבו על הספר בדיו בא בחצות לילה גם האונטערזוכונגסריכטער וישאל אותו אם הנכתב במגלת ספר משני האנשים הנזכרים יצא מפיו ואחר שהודה צוה עליו לחתום שמו על הגדתו וכן עשה ומאותה שעה והלאה לא הניחו הנער מבית הגליל ואדון אחד שילם בעדו מדי חודש בחדשו ארבעים זהובים לאיש אחד אשר משמרתו בשם קאסטעלאן יקרא ומהארבעים זהובים האכילו והלבישו ולקח לו מורה ללמד עמו שפת הגרית על נכון והעירו בלבול שנאה על דת יהודית ועל כל היהודים ועפ"י הדברי' שיצאו מפי הנער הביאו עוד עובר אורח אחד שנתאכסן בשבת הגדול ביישוב אתלר ועליו נאמר באותן הדברים כי הוא קרא העלמה מבית השמש לבית הכנסת כמו כן לבית הכלא וכן נאספו אותן בעלי בתים שהגיד הנער אשר באו מבית הכנסת לעזרה להלביש הנרצחת ואמנם בקשו בבית הכנסת אולי נטמנה שמה וחפרו בקרקעותה כפי יכלתם ואחר זה חפרו בשכונת הבית הכנסת תחת גדיש חצר אחד ולא מצאו מאומה ומדי לילה בלילה בא האונטער זוכונגסריכטער לבית הסהר לדבר על לב האנשים האסורים שיודו כל דברי הנער אמתיים ואחרי שלא יוכלו להודות יען לא ידעו מאומה עזב אותם בבית הכלא יותר משנה שלימה

ויהי אחרי חג השבועות באו רפסודות מעיר סיגעט נושאים עצי בנין לוחות ועמודים על נהר טייס ובבאם בגבול כפר אחד למטה מטיסא אתלר כמו חצי פרסה שם הכפר טיסא דאדא ראו המלחים גוף אנוש צפוי על פני המים ויהי בעת עמדו שם על שפת הנהר קברו את המת הנמצא וראו שהיתה אשה ולא איש ויהי בהשמע כי בשפת הנהר במקום הנזכר הציפו המים אשה ונודע כזאת להאדון שטוהלריכטער הלך שמה באישון לילה וצוה להוציא' מקבר' וראו כי היא אשה צעירת ימים ובגדי' היו בגדי העלמה הנאבדת ואף כי הצבע אשר לקחה מהסוחר היה כרוך בשלמ' אשר היה קשור עליה ובליל' הזאת שוב קברוה ואחרי זמן מה שוב הוציאו' מקבר' ובאו רופאי הגליל וחקרו אחרי' והעידו כי לפי מרא' ובנין הנמצאת ישפט כי היא העלמ' הנאבדת ובדקו אותה הדק היטב ולא מצאו בה כל מאום ויבאו גם מאתלר עלמות ריעותיה ואחת אמרה כי לפני זמן דרסה פרה על רגלה אחד ושם היתה צרבת מזה וחקרה ומצאה כדבריה

אחר זה הוליכוה לאתלר ולא הניחו ליהודי או יהודית לקרב אצל' ואם הנער' אמרה כי אין זאת בתה והרופאים שוב נתחוה לנתחים ונתנו עדותם כי האש' הנמצאת לפחות בת עשרים שנה ויותר ואי אפשר שתהי' העלמ' הנאבדת שלא הית' רק בת ארבע עשר' שנה ואמנם מאין באו הבגדים של העלמ' על הנמצאת ולחקור על זאת נאספו ספני הרפסודות איש ממקומו אל אתלר ונתנו כלם בבית הכלא ומהם לפי אשר ספרו אחרי כן נתייסרו בייסורים שונים כי שפכו להם אל פיהם קנקן אחר קנקן מים ומהם סבלו הייסורין ומהם אמרו האמת אתכם כי יהודית אחת באת סמוך לשפת הנהר ומסר' הבגדים ליהודי ההולך עם הרפסודות ויהודי אחר מסר לו מתה אחת והלבישו הבגדים את המתה ומהם עמדו בייסורים קשים ולא הודו מאומה ויהיו המודים שני יהודים ונוצרי אחד והעומדים באמונתם יהודי אחד ונוצרי אחד אכן גם המודים אחרי הותרו מבית הכלא הלכו לעיר סיגעט וספרו לפני שופטי הגליל געריכטס האף שמה כי כל אשר הודו בפני האונטערזוכונגסריכטער הכל שקר ומחמת ייסורין ויראת ייסורין הודו ובאמת לא ידעו מאומה כי אם המתה הנמצאת שטפוה המים על שפת הנהר סמוך למקום טיסא דאדא וקברו' שמה. ובמשך זמן הזה האדון אדוואקאט קארל אוטוועש אשר העומד להצדיק האסורים חילה פני האדון מיניסטר שיקחו הנער בן י"ד שנים הנזכר מתחת יד הקאסמסלאן ואמנם אין מקשיב לתחנתו