ליקוטי חבר בן חיים ו קג

המחלוקת כך נענשו הפורשין מחבריהן מתוך שנאה ותחרו' ומחלוקת על אחת כמה וכמה ואחז"ל קשה הוא המחלוקת כדור המבול נאמר במחלוקתו של קרח קרואי מועד אנשי שם ונאמ' בדו' המבול המה הגבורי' אשר מעולם אנשי השם קש' הי' המחלוקת שהיא מביאה לידי סכנת נפשו' שע"י מריב' שהית' בין רועה מקנה אברם ובין רועי מקנ' לוט נתפרדו זה מזה ונתגלגל הדבר והלך לוט לסדום וכמעט שאבד עמהן קשה הוא המחלוקת שהיא מביאה את האדם לידי מלקות שנ' כי יהיה ריב בין אנשים וגו' אין שלום יוצא מתוך מריבה והיה אם בן הכות את הרשע מי גרם לו ללקות הוי אומר המחלוקת קשה הוא המחלוק' שהיא מביאה לידי מיתה שנ' וכי ינצו אנשים ונגפ' אש' הרה וגו' ואם אסון יהי' ונתת נפש וגו' מי גרם לה הוי אומר המחלוקת ואחז"ל מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת ומה טעם ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך ומפני מה נהרג אדוניה בן חגת עיל' מצאו על שתבע אבישג השונמי' בעבור כך לא היה חיי' מית' אלא שמבקשין להתיר דמן של בעלי מחלוקת לפיכך מצאו לו העילה הזאת

בני תשמרו עצמכם מן המחלוקת כי מי שישמור עצמו מן המחלוקת הרי זה מכובד בפני הבריו' כענין שנ' כבוד לאיש שבת מריב וגו' ואחז"ל ומה אם מריבה שהי' של אד' עצמו כבוד לו אם כבש' ק"ו מריב' שאינו שלו והוא מכניס עצמו לתוכ' וכן הו' אומ' מחזיק באזני כלב וגו' ואחז"ל מחלוקת בבית סופו ליחרב מחלוק' בבית הכנסת סופו להתפזר ולא עוד אלא שסופו להשמם מחלוקת בעיר שפיכות דמים בעיר שני ת"ח הדרים בעיר אחת וכן שתי בתי דינין וביניהן מחלוקת סופן למות ולא עוד אלא שמחלוק' בית דין חורבן עולם תדע שכן הוא שכל זמן שיש שלום בפמליא של מטה יש שלום בפמליא של מעלה שנ' הבונה בשמים מעלותיו אימת בזמן ואגודתו על ארץ יסדה כלו' בזמן שישראל נאגדין באגוד' אחת ובשלו' זה עם זה והמדה הארורה הזאת יונקת משדי מדת הרכילות ולשון הרע שגם היא מדה שנואה ומשוקצת מאד בעיני המקום שבכל מקום שהרכילות ולשון הרע מצוי שם מחלוקת מצוי' וכל המספר לשון הרע על חבירו הרי הוא נטרד מחיי העולם הזה והבא' ותדע שכן הוא שלא נטרד דואג האדומי אלא בלשונו שנ' בבוא דואג האדומי ויגד לשאול בא דוד אל בית אחימל' מה כתיב בו אל יתצך לנצח וגו' יחתך ויסחך מאהל העולם הזה ושרשך מארץ חיים סלה לעולם הבא וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שעל ידי לשון הרע נתקלל בעולם הזה ואף לעתיד לבוא אין לו תקוה שנ' ונחש עפר לחמו אפי' לעתיד לבוא ואחז"ל באגד' אומרי' לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדירות אמר להן שאני פרצתי גדרו של עולם ומפני מה אתה מהלך ולשונך שותת אמר להן מפני שהיא גרמה לו ומפני מה כל בהמה וחיה נושכין ואין ממיתין ואתה נושך וממית אמר להן אם ישוך הנחש בלא לחש איפש' שאני עושה כלו' אלא נאמר לי מן השמים ומפני מה אתה נושך אבר א' וכולן מרגישין אומר להם ולי אתם אומר אמ' לו לבעל הלשון שהוא אומר באיספמייא והורג ברומי

בני אם ראיתם בני אדם מחזרי' ומחפשים אחר מומי בני אדם ומדברים עליהם תחזיק אותם בחזקת רשעים ובעלי לשון הרע ובעלי מומין כמו שאמרו החכמי' שאדם אחד דבר באד' אחר אצל אחד מן הגדולים אמר לו הודעתני על רוב מומיך במה שאתה מרבה לספר במומי בני אדם כי מחפש המום אינו מחפש אלא כפי אשר בו ממנו

מדת לשון הרע ורכילות

בני בואו וראו כמה קשה לשון הרע כנגד ג' דברי' רומח חרב חץ שנ' מפיץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברע' עד שקר ואחז"ל מפיץ הרומח חרב וחץ כמשמעו מה הרומח דוקר וממית אף לשון הרע דוקר וממית מה החרב דוקר וממית אף לשון הרע דוקר וממית מה החץ דוקר וממית אף לשון הרע דוקר וממית וכן הוא אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם שיניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה ולא עוד אלא שכל המספר לשון הרע הקב"ה דוחפו לגהינ' שנ' איש לשון בל יכון וגו' ואחז"ל לעתיד לבוא נוטל הקב"ה אומות העולם ומורידן לגיהנם ואומר להן למה קונסין את בני והן משיבין ואומרי' לו מהן היו באין ואומר לשון הרע עליה' ונוטל הקב"ה אילו ומורידן לגהינם לכך נאמר איש לשון בל יכון בארץ אילו המלשיני' והמוסרין של ישראל איש חמס רע אלו אומות העולם שחומסין אותן על דבריהן יצודנו למדחפות שאלו ואלו נצודין במצודה רעה ונדחפין לגהינם וכן משה הזהיר את ישראל לא תלך רכיל בעמך וכן דוד מזהיר כמו כן מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.