ליקוטי חבר בן חיים ו קב

ולשלומכם שהשלמים שלום בעה"ז שהן עושין שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל לאביהם שבשמים שלכולן יש חלק בהם האימורי' והדם למזבח וחז' ושוק לכהנים ועורה ובשרה לבעלים ולפיכך נקראים זבח שלמים שהכל שלמים בהם לכן בני הוו זהירין במד' זו לאהוב שלום ולרדוף שלום מפני שאין קץ למתן שכרן של אוהבי שלום ורודפיו האלהים יטע בינינו אהבה אחוה ושלום וריעות. ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת השלו' ובעליה נספר בגנות המחלוקת ובעליה כדי ליישרם אל השלום בעזרת שדי: מדת המחלוקת

בני דעו כי מד' המחלוק' מד' שנוא' מא' בעיני המקו' שכ"מ שהמחלוק' מצוי' אין טוב' מצוי' שם צא ולמד מברייתו ש"ע שבכ' יו' ויו' נא' בו כי טו' וביו' ב' לא נא' בו כי טוב לפי שבו נברא' גהינ' שנ' כי ערוך מאתמול תפת' יו' שיש בו אתמול ואין בו שלשו' ולא עו' אלא שבו נברא המחלוק' שנ' ויהי מבדיל בין מי' למים שהבדיל בין מים העליוני' למי' התחתוני' ומה אם מחלוק' שהו' לתיקונו ש"ע וליישובו אין כתו' בו כי טוב מחלוק' שהו' לערבובו ש"ע על אח' כמ' וכמ' צאו וראו כמ' קש' המחלוק' שכך אחז"ל ב"ד שלמעל' אין קונסין אלא מבן ך' שנ' ומעל' וב"ד שלמט' מבן י"ג שנ' ומעל' ואילו במחלקותו של קרח אפי' תינוקו' בני יומן נבלעו בשאו' תחתי' שנ' נשיה' ובניהם וטפ' וירדו הם וכל אש' לה' חיי' שאול' ואחז"ל ד' נקראו רשעי' ואלו הן הפוש' יד על חבר' להכות' אע"פ שלא הכהו נקרא רשע שנ' ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמ' אלא תכה והלווה ואינו משלם שנ' לוה רשע ולא ישלם וגו' ומי שיש בו עזו' פנים ואינו מתבייש שנ' העז איש רשע בפניו ומי שהוא בעל מחלוקת שנ' סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים ושניהם היו בדתן ואבירם מחלוקת ועזות פנים

בני בואו וראו כמה המחלוקת עושה שכן מחלקת חסר וי"ו בנוטריקין מכה חרון לקוי' קללה תכלית כלומ' שהמחלוקת מביא כליה לעולם וכל המחזיק במחלוק' עובר בלאו שנ' ולא יהיה כקרח וגו' ולא עוד אלא שראוי להצטרע כתיב הכא אשר דבר ה' ביד משה לו וכתיב התם הבא נא ידך בחיקך ואחז"ל בג' מקומות ויתר הקב"ה על ע"ז ולא ויתר על המחלוק' ראשונה בימי דור אנוש בו התחילו לעבוד ע"ז שנא' אז הוחל לקרוא בשם ה' ולפי שהי' ביניהן שהיו גוזלין וחומסין זא"ז לא וויתר להם שנ' כי מלאה הארץ חמס וגו' שניה בדור המדבר כשבאו ישראל לידי מעש' העגל מחל להן הקב"ה אבל כשהיו באין למחלוקת לא ויתר להם הקב"ה שבכ"מ שאתה מוצ' וילונו של מחלוק' אתה מוצא שם מכה גדולה מנלן ממחלוקת של קרח שלישית פסלו של מיכה מתוך שהיו שלום ביניהן ניתן להם ארכא שנ' ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשון בן מנשה היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ אבל כשנחלקו השבטים על שבטי יהודה ובנימן ולא היה ביניהן שלום. נעשו אלו פורענות לאלו כשהיו אלו חוטאין היה הקב"ה מביאו לו ופורעין מהן שנ' ויכו מהם אביה ועמו מכה רבה מאד ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור וכשחטאו שבט יהוד' ובנימין באו עשרה השבטים ופרעו מהן שנ' ויהרוג פקח ביהוד' מאה ועשרים אלף ביום אחד

בני בואו וראו כמה קחה המחלוקת מדור המבול ודור הפלגה בדור המבול מהו אומר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' ובדור הפלג' מהו אומ' הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ואחז"ל אי זהו קשה זה שאומ' למלך לא אני ולא אתה בפלטין כך דור המבול אמר מה שדי כי נעבדנו וגו' דור הפלגה אמ' לא כל הימנו לברור לו העליונים וליתן לנו התחתוני' אלא בואו ונעש' לנו מגדל ונתן ע"ז בראשו ונתן חרב חדה בידה ותהי נראית כאילו עושה עמו מלחמ' אותן לא נשתיי' מהן פליט' על ידי שהיו שטופין בגזל והיה מחלוק' ומריב' ביניהן אבל אלו ע"י שהי' שלו' ביניהן והיו אוהבין זה את זה כענין שנ' ויהי כל הארץ שפ' אח' ודברים אחדים לפיכך נשתיירה מהן פליטה ועוד אמ' קשה הוא המחלוקת אפי' כדי לעשות סייג למצות שכן מצינו בבני גד ובבני ראובן שאמ' לו למש' יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוז' ומפני מה בחרו אות' מפני שהי' להן מקנה הרבה והיו מבקשין להתרחק מן הגזל ומן המחלוקת ולפי שפירשו הם מישראל תחלה הם גלו תחלה שנ' ויער ה' אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני וגו' והרי דברים קל וחומר ומה אילו שפירשו מאחיהם לש"ש לא מתוך שנאה ואיב' אלא כדי להתרחק מן הגזל ומן