ליקוטי חבר בן חיים ב צט

וממילא דלא הוה אלא מנהג גם ציבור אין מברכין עליו אבל לר"ת דציבור מברכין עליו וע"כ גומר מ' ל' גמר והרי גם בציבור אין גומרין ותי' דסד"א יחיד בכל פעם לא יגמור ההלל קמ"ל

ונ' דלר"ת אם התחיל גומר ר"ל שיאמר גם יהללוך וכ"כ תר"י בברכות שם

ובמ"ש ר"ת מידי דהוה אקריאת התורה אולי כוונתו איום ראשון דר"ח לדידן דבקיאין בקביעא דירחא דאינו אלא מנהג ומ"מ קורין בתורה פ' ר"ח ומברכין: בענין שמן שריפה

פ' במה מדליקין כ' הרשב"א בשם ה"ר יונה דהש"ס נקטא להך סוגיא באמצע ה' חנוכה לאשמעי' דבשמן שריפה אין מדליקין לנ"ח בשבת ועיי"ש וצ"ע דכל כי האי הו"ל להש"ס לפ' ולולי דברי' הייתי אומר דאדרבא הש"ס מייתי לה לאורויי בנ"ח מ"מ מדליקין כמו כל שאר שמני' דאיכא לעיל דמדליקין וי"ל בזה תרי טעמי חדא דבנ"ח ל"ש שמא יטה דצריך לדלוק כשיעור ונא ימהר עליו לבערו. שני' דלפי מ"ש רש"י ונבאר אי"ה לקמן הא דימהר היינו משום תקלה ובנ"ח דעושה מדורה בפ"ע ושורפו בלא"ה לא אתו לידי תקלה

שמן של תרומה שנטמאה לכאורה יל"פ דס"ל לרבה דמצוה לשרוף דווקא אם הי' תחלה תרומה ואח"כ נטמא אבל אם הופרש בטומאה דלא דמיא לקדש דקדש מיירי שנפסל בקדש אין כאן מצוה ולפי"ז צ"ל דהא דגזר רבה שמא יטה היינו משום דההדלקה מצוה אף הוא מהדר לקיימה בשלימות והי' נ' לפ' דרש"י דפי' לקמן מצוה לשרוף דדמיא לקדש ועוד משום תקלה בא ליישב דתרומה שנטמאה דמיא לקדש הופרשה בטומאה הטעם משום תקלה ובהא מתיישב דבפ' אין צדין פי' רש"י דרחמנא אחשבי' לביעורן א"כ ע"כ אין הטעם משום תקלה ואמנם התם קאי אחלה שהופרשה ואח"כ נטמאת התם מצוה וצ"ע

והנה מד' רש"י הללו מבואר דלא כמ"ש תוס' דטעם דרש"י דמתיר באכילת כלב משום דס"ל טעמא משום תקלה והתם מבואר דלא תליא בהכי ובאמת תוס' הביא מרש"י פ' אלו עוברין אלא דצ"ע דא"כ באמת מנ"ל לרש"י דשריא באכילת כלב ונ' דרש"י סמיך אדרנב"י דדריש היתר הנאה בתרומה טמאה מלו ולא לאורו והק' תוס' אטו לאורו כתיב ותי' מה שתי' אבל טפי מהיתר הנאה לא נוכל למילף ואכתי מידי אורו כ' דלמא ה"ה לכלבו והנה רש"י בשמעתין פשיטא לי' לרבה דהטעם משום תקלה ונ' דנפקא לי' מקו' אביי אלא מעתה ודלמא גם רבה ס"ל אין שורפין קדשים ביו"ט ואמנם מאחר דגזר רבה שמא יטה ע"כ ס"ל דשריפת תרומה רק משום תקלה וכיון דאין מצוה בשריפתה זולת טעם זה מה ענינה לקדשים וא"כ ביו"ט תשתרי. וכ' רש"י לשריפה שאסורה באכילה ר"ל דשריפה לאו דווקא דה"ה להריצה לפני כלבו ולטעמי' אזיל וכמ"ש לעיל וכ' עוד תקלה דאכילה אף דתרומה טמאה גם בסיכה אסורה ד' רש"י דסיכה רק מדרבנן אסור ולא שייך למגזר

גזירה יו"ט אטו שבת הק' תוס' הא הוה גזירה לגזירה י"ל דהכהנים היו מהדרין להדליק בשמן תרומה הואיל ואתעביד בה חדא מצוה לתעביד בה אחריתא וחכמים רצו להוציאם מזה ולכך גזרו שגם ביו"ט לא ידלקו ממנו

ויל"ד למה לא סמכו תוספות קושי' זו מיד לעיל ונ' דרצו להביא ראי' מקו' זו לתי' הרשב"א דלהרשב"א באמת גם רבה ס"ל טעמא דאין שורפי' קדשי' ביו"ט ו טעמא דשמא יטה לא אצטריך כ"א לבאר מה ענין מתני' זו לכאן וא"כ לא הוה גזירה לגזירה אבל לאידך תי' דרבה לית לי' כלל טעמא דאין שורפין קדשים ביו"ט ק' ותי' גם לכולהו תי'

תוס' ד"ה גזירה יו"ט אטו שבת י"ל דהא דרבה לא ניחא לי' בהאי טעמא דאין שורפין קדשים ביו"ט משום דק' לי' קו' תוס' לקמן מה ענין תרומה אצל קדשים תרומה לצורך קדשים שלא לצורך והא תינח בשמן שריפה שנותנו בנרו להאיר משא"כ בחלה שמסיקה תחת תבשילו דניכר כי לבער תרומה טמאה בא גם רבה מודה דאסור משום אין שורפין קדשים ביו"ט וכן הוא בס' המאור

ונראה דהרשב"א הקשה קושי' זאת להביא ממנה ראיה לתירוצו דרבה קאמר גזירה שבת משום דלא תק' מה ענין יו"ט לכאן ולעולם מודה רבה לטעמא דאין שורפין וזה שסיים הרשב"א ולטעמא דאין שורפין ר"ל אם גם רבה אי' לי' האי טעמא ומיושב בזה קו' הגאון ר"ע איגר בהגהות למשניות הא לרשב"א לק"מ ולמ"ש א"ש] ותי' תוס' גזירה חלה בשבת נ' דצ"ל גזירה חלה אטו שמן בשבת וע' רש"א ולי נ' כוונת תוס' כשם ששבת ויו"ט חדא מלתא כך כל תרומה טמאה אם היא חלה או שמן חדא מלתא

רש"י ד"ה ביו"ט שחל בע"ש ומדליקין מבע"י כוונתו דלכאורה למה לא קאמר תנא סיפא לגלויי רישא דביו"ט מיירי ולזה כ' רש"י דבשבת דווקא מדליק מבע"י אסור וביו"ט אפי' משחשיכה אסור תו' ד"ה תניא כוותי' נ' דהבריי' אמתני' דידן קאי ומתני' הרי כייל גם שמן שריפה אלא דהא כדאיתא והא כדאיתא: שייך לתוס' ד"ה גזירה יו"ט ע' רש"א שהניח גי' רש"ל בצ"ע ולי נ' כוונתו דהש"ס דמפ' טעמא משום אין שורפין לית לי' שמא יטה כר"ח וקאי אדלעיל

תוס' ד"ה לפי שאין הנה י"ל לכאורה דבאמת כל הבערה להדלקה לא מקרי לצורך ולא שריא כ"א מתוך ואם אתה מתיר גם בשמן תרומה שמא יאמרו דלאו משום מתוך הותרה כ"א משום דשריפת תרומה טמאה מצוה ויבאו לשרוף גם קדשים אמנם לשטת הרמב"ם דבהבערה לא בעי' צורך קצת כדמ' פשט ל' הרמב"ם וכפי שפי' ה"ה מדיליף לי' מקרא דביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט ואם אתה מתיר גם שריפה של מצוה ה"ה דאתי לשרוף קדשים דרחמנא אסרה בהדיא וע"כ גזרו גם אתרומה אלא שיל"ד למאי דמסיק רב אשי שבתון עשה וכו' ואי בהדיא דרשי' אתה מבעיר ביו"ט מאי עשה ומאי ל"ת שייך א"א בשלמא נר בטלה אסור ובעי' צורך קצת מדרבנן מיהת י"ל עשה ול"ת דרבנן קאמר כדאמרי' בר"ה גבי שופר דאין שטין וכו' אבל למאי דמ' מד ה"ה ופשט ל' הרמב"ם דאף נר בטלה מותר ואפי' מדרבנן לא בעי' צורך קצת ק' וכן ק' מאי יליף רבא ממילה שלא בזמנה הבערה שאני דאשתרי ביו"ט וצ"ע וכן יל"ד דבפסחים גבי נותר פ' כיצד צולין פריך הש"ס סתמא אמאי ניתי עשה מהי"ת עלה ע"ד הש"ס דבשריפת נותר איכא ל"ת כלל בשלמא בשמעתין י"ל הא גופא מק' הש"ס הרי הבערה ביו"ט שריא ולא כפי' רש"י אבל בפסחים מפ' הש"ס להדיא כרש"י ק'

והנה בר"ה גבי שופר קאמר הש"ס בפשיטת אין עשה דוחה ל"ת ועשה וכ' הר"ן אע"ג דבלא"ה ג"כ לא דחי דלא הוה בעדנא ניחא להש"ס לפ' האי טעמא וצ"ע הרי טעמא דבעדנא ליכא דפליג עלי' ואי שבתון עשה איכא פלוגתא ולמה בחר הש"ס