ליקוטי חבר בן חיים ב ק

טפי בתי' זה ומה"ט נ' דבשופר ובכסוי הדם ליכא מאן דפליג דיו"ט עשה ול"ת משא"כ בשריפת קדשים פליגו בפלוגתת הירושלמי אי דרשי' אבל אתה מבעיר ביום טוב א"כ ליכא ל"ת כלל או לא דרשי' ודמק' הש"ס בכיצד צולין לידחי ל"ת אפי' בלא רב אשי מ"מ גם סתמא דש"ס לית לי' כהירושלמי דסתמא דש"ס רב אשי ומ"מ בלא רב אשי אצטריך הנך תי' להירושלמי וודאי ק'

והנה כבר הזכרתי לעיל כי רש"י פ' אין צדין כ' ליישב קו' תוס' דביעור קדשים ותרומה רחמנא אחשבי' וד' תוס' לקמן ד"ה כך אתה דד"ת שרי דביעור תרומה רק משום תקלה וא"כ ה"ה דמותר להאכילה לכלב וכבר כ' דא"כ מאי אחשבי' שייך ואמת נ' כי תוס' הציעו לקמן ד' רש"י בפסחים ולא מביצה

ואמנם נ' ד' רש"י דגם טעמא דתקלה דאוריי' דתוס' בבכורו' הק' לר"נ אמר רבה דיליף ממשמרת תרומותי מאי שיעור שייך בתרומה טמאה ונדחקו דמשום לך נקט תרומותי או לר"א קאי ל' רבים אתרומה תלויה כדאיתא בבכורות שם ולי נ' דהשיעור בטמאה היינו שלא יבא לידי תקלה ומיושב קושית הרשב"א דל"ל לרב למימר כשם שמצוה מה ענין זה לכאן אמנם רב בשטת רבה ב"א תלמידיה קאי ותרווייהו מחד קרא נפקי ונמצא דלרבה בר אבוה משום תקלה ולאינך מ"ד משום דדמיא לקדש וכמ"ש רש"י ומשום דהש"ס מייתי בכמה דוכתי הא דרבה ב"א נקט רש"י בביצה בפשיטות דמותר להאכילה לכלב דאין הטעם כ"א משום תקלה ומודה רש"י דלאידך מ"ד ובכללם לר' יושע דקאמר כבכורות תרומתי ל' יחיד בעי' שריפה דווקא וכותי' אזלא מתני' דמני לה בהדי הנשרפין

שם באו"ד שאסרה תורה כל הנאות כוונתם ליישב מה שהקשו אשטת רש"י בביצה שם מצליי' הפסח שריא ביו"ט אבל לד' ריב"א מיושב

ולר"י נ' לולא דמסתפינא הייתי אומר כי לא עלה ע"ד ריב"א לומר דאסור לשרוף תרומה טמאה משום נו"נ וכיו"ב דא"כ מה ענין זה לשריפת קדשים ולמה לא קאמר הש"ס הכי בהדיא אלא הענין הוא בעיני העולם דומה תרומה טמאה בשריפתה לנו"נ וגרוע ממנה ויק' בעיני העולם ולמה מ"מ תהא שריפה זו מותרת ביו"ט ויאמרו ע"כ משום דשריפתה מצוה ויבאו לומר דגם שריפת קדשים דוחה ביו"ט

תוס' ד"ה בקר שני והרמב"ן תי' דלמא ה"ק קרא כל הלילה עד הבקר ויל"ד א"כ לכתוב קרא בערב באש תשרופו ונראה דא"כ הו"א דמ"מ לשרוף דווקא בערב והשתא דכ' עד בקר לומר דבעי' בקר שני ולא כראשון שהוא יו"ט

תוס' ד"ה ולא עולת חול אמנם רש"י לא ביאר מאומה נ' דעתו דהכ' אמר עולת שבת באיזו שבת שיהי' ר"ל בין שבת כראשית בין שאר שבת דהיינו יו"ט ולמאי נ"מ וע"כ לדיוקא דעולת חול אסור

תוס' ד"ה ולא עולה כ' תו"י בשם ר"ח דמאוכל נפש קאי הקו' ודחי בתו"י שהיא מצוה עוברת ונ' כוונת ר"ח דלהכי נקט רבא הוא ולא מכשיריו ר"ל אבל באוכל נפש עצמו אין חילוק אפילו יכול לעשותו מעיו"ט ואמרה תורה דמותר לעשותו ביו"ט והיינו ק"ו

תוס' בא"ד וק' ונ' דרבא בפ' ר"א דמילה שם קאמר דאיכא למדחי ק"ו בהכי ולהכי אצטריך ביום והשתא דכ' ביום שפיר נוכל לומר דמשום האי ק"ו דחי שבת ואצטריך לבדו: באו"ד דאתי: עשה ודחי ל"ת ונ' לד' הר' יוסף פליגי הני אמוראי דהאי עשה ע"כ שבתון יהי' לכם דמלת שבתון לחוד לא שייך בי' עשה ואמנם למ"ד נדרים ונדבות קרבין ביו"ט והכי אי' לי' לרבא גם לד' תוס' א"כ י"ל דה"ק קרא לכם יהי' שבתון ולא לגבוה אבל רב אשי ס"ל אין קרבין וא"כ ע"כ לעשה הוא דאתי

שם באו"ד ודוחק למימר נ' דהא דנ' להו דוחק משום דרש"י כ' דשריפת קדשים ילפי' דהו"ל ג"כ מצוה שיכול לעשותה למחר וא"כ בכסוי הדם מאן יימר שיכול לעשותה למחר דלמא לא יהא רישומה ניכר והיינו דוחק

ובתו"י היכא ילפי' אביי וחזקי' למילה מעד בקר או עולת שבת הא במילה איכא ק"ו אמנם כ"כ תוס' דאיכא למפרך שאני מילה דליתא בנשים ודחו תו"י מעולת ראי' לבי"ה ואביי וחזקיה באמת ס"ל דאין עולת ראי' קריבה ביו"ט וליתא לק"ו ואמנם לרבא גופי' ל"ק להו דלמא לבדו מ' ולא שום דבר זולת זה: ובתו"י ולילף מכאן דאין עשה דוחה י"ל דהכא העשה עשה דיחיד והל"ת ל"ת דרבי' ושפיר לא דחי כדאמרי' לענין אבילות במועד

גמ' כשם שמצוה דקדק הרשב"א מאי בעירב בזה לא הול"ל כ"א אמרה תורה בשעת ביעורו תהנה ממנה ונ' ראי' מל' זה לד' ריב"א לעיל וה"ק מאחר ששניהם בשריפה אלא בשעת ביעורו מותר ליהנות ממנו הרי הוא אסור ביו"ט. ול' רש"י מורה כדבריו בביצה דרחמנא אחשבי' למלאכה

תוס' ד"ה תתן לו והרשב"א תי' משום דשוגג מן הטמא על הטהור הוה תרומה כוונתו א"כ הוא בכלל מתנות כהונה ואי אסור בהנאה מאי מתנות כהונה איכא

ויע"ל עד"ז מדאצטריך קרא דאסור לתרום מן הטמא על הטהור הא מטמא על טמא מותר ואמאי הא לא אפריש מידי אלא ש"מ דליהנות מיהא ניתנה: בענין כל ששהה ל' יום

שבת קל"ה ע"ב

הק' התוס' במ' יבמות ל"ו ע"ב למה פסקי' כרשב"ג ולא אזלינן בתר רובא מ' מדברי' מדרשב"ג ל"ק להו דלמא ס"ל כר"מ דחייש למיעוטא אבל להל' ק' להו שפיר ואמנם במ' בכורות כ' ע"ב הק' תוס' דרשב"ג אדרשב"ג דהכא חייש למיעוטא ובפ' כל הצלמים לא חייש ומ' שם מהמשך דברי' שרצו להכריח מזה סברת ר"ת דהיכא דשייך סמוך מיעוטא לחזקה מודה רשב"ג ואמנם ביבמות לא נתעוררו ע"ז כלל ואולי ס"ל כד' הרשב"א בשער השחיטה במ"ה שם שכ' דסמוך מיעוטא לא שייך כ"א היכא דהמיעוט נלקח מהרוב כמו מיעוט מפילות משא"כ מיעוט אינן יולדות כמאן דליתא נגד הרוב דיולדות כה"ג ל"ש סמוך מיעוטא וא"כ ה"נ דכוותה ואמנם מאחר דתי' תוס' בשמעתין דהרוחץ לא א"ש כ"א ליישב הל' אבל' אבל לרשב"ג דיליף מקרא ל"ש הך תי' היה נ' לכאורה יותר דטעמא דרשב"ג כד' ר"ת בבכורות דיש לאב חזקת ממון ומס' אין הכהן יכול להוציא וכ"ת א"כ ק' מדרשב"ג אמ"ד הולכין בממון אחר הרוב אפי' להוציא לא היא התם בטוען ברי הוא דס"ל לרב הכי משא"כ כהן דשמעתין דאינו טוען כלום וכן בייבום אית לה חזקת אי' לשוק ובבהמה מאחר דיולד כ' בקדשים נמצא דקודם לידה פסולה להקרבה א"א יכול להכשירה כל זמן שלא נתברר שהוא בן קיימא וכן לאכילה הולד במעי אמו לאו בר שחיטה הוא וכ"ז שלא נשחטה אמו